שחור הוא צבע מנצח, לבן מרגיש קריספי וקריר, והאפור על גווניו יוצר מראה מתוחכם. אבל לפעמים כל מה שצריך הוא פריט צבעוני אחד כדי לרומם את הנפש ולצלוח את מזג האויר.

אפשר היה להעביר חיים שלמים על מנעד צבעים מונוכרומטי. ויש לא מעט שעושים את זה.  אופנה נמדדת על פי רוב ביצירתיות, בתפיסה נועזת של המוכר וביכולת להמציא מראה חדש ופורץ דרך גם כשהוא נשען על מראות מוכרים מהעבר. החידוש והמקוריות הם טיבו של המקצוע. מאידך, בכל מה שנוגע להתלבשות יומיומית, כשהאופנה פוגשת את המשתמש, דווקא הדבקות והחזרה לאותו הגוון שיושב על המנעד האוניברסאלי, מייצרים רצף שמקנה ללובש אישיות.

שבט לובשות השחור, גדול אך מעט מכת חובבות החולצה הלבנה ושני הז’אנרים מייצרים סוג של חופש מחד ועצלות אופנתית מאידך.

הבחירה ללבוש שוב ושוב שמלה שחורה כזו או אחרת מגדרת את טווח המאמץ, משחררת מהצורך בקבלת החלטות מורכבות, ומאפשרת פתח ליצירתיות מבחירה בגיזרת האביזרים הנלווים. חולצה לבנה מכופתרת (או לא) מייצרת את אותו שריון מכובד וחד שנחוץ לצלוח קריירה רצופת מהמורות מיגדריות.
כך או כך, השילוב של קיץ מהביל נוסך דוק של טשטוש התודעה. אפשר להעביר את חודשי החום הארוכים בנמנמת הזו, ואפשר לאוורר את הטעם והנוכחות, ולתבל את המועקה בצבע שיקפיץ את בלוטות הסטייל.

אדית פיאף סירבה לשבור את הלוק האפלולי

אבל מריון קוטיאר ששיחקה אותה בסרט על חייה עשתה זאת עם צהוב מהמם

כשצפרירי הבוקר מסרבים לנשוב דווקא כשצריך אותם, כשהעיניים נפקחות אל יום קסום שמבטיח שגם היום יהיה לח ומגניב, אין כמו פריט צבעוני להביס את הקיץ.