לא תצעדו לבד

מילון טקסטילי שימושי

בפרוש עלינו העונה החדשה בדפוס וצבע, הנה טור שפרסמנו בעדכון קל.

הדפסים בכלל והדפסי פרחים בפרט הם מהאימג’ים הטקסטילים הפופולארים ביותר, ומאז ומעולם היו חביבים על האופנאים. השימוש בדפוס מתפרש מבגדי תינוקות, עד שמלות ערב, ממצעי מיטה ומפות עד לחולצות משי או טישירטס. טכניקת ההדפסה משפיעה על האופי ורמת המוצר, ומקבעת  את הדימוי וטיב העיצוב. מוטיב הדפוס נע מהפשוט למורכב, מהנוסטלגי למודרני, מהרך אל הקשוח. אז מעט על האבולוציה של הטקסטיל הפלוראליסטי:

טכניקת הדפוס הראשונה הייתה כנראה דומה לזו שמלמדים את הילדים בגן בעזרת תפוח אדמה – חריטת צורות על חתיכת עץ, טבילה בצבע והטבעה חוזרת של אותה הצורה במקומות שונים על הבד. דפוס הטקסטיל המוקדם ביותר נמצא בסין והוא מתוארך כ 220 לפני הספירה.

אירופה נחשפה לבדים מודפסים בשיטת גלופות העץ שיובאו ממדינות האיסלם מחד, ומהקולוניות האנגליות והספרדיות – הודו, ומדינות דרום אמריקה כמו פרו וצ’ילה. 

מאות חלפו ובתקופת שושלת סונג (960-1279 לספירה), המציאו הסינים את שיטת ההדפסה המוכרת בשמה הדפס משי או הדפס רשת. בסוף המאה ה-18 נדדה השיטה מאסיה לאירופה.

תהליך יצירת הדפס הרשת נעשה על ידי ציור בעזרת שעווה על גבי רשת משי מתוחה על גבי מסגרת עץ אטימת אזורים מסוימים בציור הופכת את הרשת לגלופה. העברת הצבע מן הרשת אל המשטח המיועד להדפסה, באזורים שלא נאטמו בשעווה יצרה את הציור.

בתחילת המאה ה-20 חלה פריצת דרך בטכניקות שאפשרו אטימה חדה ומדויקת יותר של הרשת בשיטות צילום. את השעווה החליפו חומרים כימיים מתקדמים, וגם הרשת עצמה הפכה לגלילי מתכת ענקיים, גליל עבור כל צבע. תנועת הגלילים כולם בזה אחר זה יצרו את הדוגמה המבוקשת ומאות מטרים הודפסו במהירות הבזק.

הדפוס הדיגיטאלי הוא פיתוח של השנים האחרונות ויש לו כמה חידושים עיקריים: אפשר להדפיס איתו כמות קטנה יחסית של בד, מה שמאפשר לייצר מספר קטן של מוצרים ובכך לשמור על ייחוד העיצוב,  ואפשר להשיג באמצעותו עושר צבעוני בלתי מוגבל ועלותו אינה תלויה במספר הגוונים. עד לא מזמן, מטעמים טכנולוגיים, ניתן היה להדפיס באופן דיגיטלי על בדים בעלי מרכיב סינתטי גבוה מאוד. אך בטכנולוגיה כמו בטכנולוגיה, גם על המכשול הזה התגברו וכיום ניתן להדפיס גם על בדים טבעיים.