עדי עפרי סוקרת את הקווים המקבילים השזורים בין “מלון גרנד בודפסט” סרטו של ווס אנדרסון לבין “הניצוץ” שביים סטנלי קובריק.

בחופשת הסמסטר טסתי לביקור בברלין. חברתי הטובה ג’ורג’יה ובן זוגה סטפן הציעו לי להצטרף אליהם להקרנה חגיגית של “הניצוץ” שביים סטנלי קובריק, על מסך גדול בקולנוע. מעולם לא ראיתי את הסרט (למרות שזה אחד הסרטים המצוטטים כל כך, שכמעט וחשבתי שראיתי אותו), ובשמחה הצטרפתי אליהם. ההקרנה הייתה חלק מפסטיבל הסרטים של ברלין. מה שלא ידענו לפני שהגענו לשם, זה שהסרט הוקרן כחלק מטקס הענקת פרס מפעל חיים למעצבת התלבושות מלינה קארונרו  Milena Canonero על פי בקשתה, שכן היא מייחסת לסטנלי קובריק את תחילת הקריירה הענפה שלה.

לנכוח בטקס ולראות את האדם האחראי לעיצובם של כל כך הרבה סרטים מוכרים ואהובים כמו הסנדק, התפוז המכני, ועוד, היה מאוד מרגש. רשימת הסרטים שעליהם היא הייתה אחראית מעלפת ביותר והיא זכתה ב4  אוסקרים על עבודתה (ברי לינדן, מרכבות האש, מרי אנטואנט ומלון גרנד בודפסט). במהלך הטקס הוקרן כהפתעה סרטון ברכה של הבמאי ווס אנדרסון שאיתו עבדה על מלון גרנד בודפסט  וסרטים נוספים.

לפי קאנונרו, סטנלי קובריק היה המשפיע ביותר על הקריירה שלה בתחילת דרכה, ואילו ווס אנדרסון הוא הבמאי איתו יש לה את העבודה והחיבור הפורה ביותר כיום. כלומר, ניתן להסתכל על עבודתה ברצף, כאשר ה”ניצוץ” הוא תחילתה ו”מלון גרנד בודאפסט” הוא ההווה.

בזמן שצפיתי בסרט הניצוץ חשבתי שמעניין כמה הסרטים של קובריק ואנדרסון שעוסקים בנושאים שונים לחלוטין, מזכירים אחד את השני מבחינה ויזואלית. ניתן למצוא בהם קווים מקבילים היכן שהעלילה פוגשת את עיצוב הסרט והיכן שעיצוב הסרט מאיר אלמנטים מסוימים בעלילה, בשני הסרטים. בחיפושי אחר הסבר לכך, נתקלתי במש-אפ שנעשה בין שני הסרטים. נראה שאני לא היחידה שחשבה כי הסרטים מזכירים ויזואלית אחד את השני.

פנים מלון בהניצוץ

בשניהם נעשה שימוש במראה המלון כפריט ארכאי עמוס ברהיטים ששיוו לו מראה וינטאג׳י מובהק. בסרט הניצוץ מדובר בעיצוב הלקוח משנות ה 20, סגנון הארט דקו, ואילו מלון גרנד בודפסט שואב מתחילת המאה ה20,  סגנון הארט נובו. העיסוק בתקופות הללו חוצה את גבולות האסתטיקה בלבד. בניצוץ ישנה התייחסות גם לתופעת הדקדנס של שנות העשרים הרועמות, במלון גרנד בודפסט, הנאיביות והרומנטיות של התקופה המדוברת משמשת כשחקן, אם לא ראשי אז משני ומשמעותי ביותר.  

השימוש בצבעים בשני הסרטים תורם ומחובר לעלילה. פלטת צבעים מאוד ברורה וייחודית הותאמה לכל אחד מהסרטים. במלון גרנד בודפסט מדובר בסקלת צבעים ורדרדה- סגלגלה סכרינית במיוחד. לעומת זאת, הניצוץ מתאפיין בפלטה של צבעי יסוד, אדום ירוק כחול שחור ולבן.
גם אלמנט המבוך משמעותי ביותר לעלילה ולהבנת הרבדים העמוקים יותר של היצירה והשימוש בו בשני הסרטים הוא ויזואלי ומילולי כאחד. (בגרנד-הוטל המבוך מיוצג בנתיב בריחתו מהכלא של הגיבור, בניצוץ ישנו גן מבוך בגני המלון). גם עלילות שני הסרטים מתרחשות בצורה פתלתלה וניתן לומר שבשניהם הייצוג הוויזואלי של המבוך מקביל לייצוג העלילתי שלו. בשני המקרים מדובר במלון אשר נימצא בשום מקום, מעין מרחב פתוח שבין המציאות לבדייה, וממוקם באזורים נידחים שבהם קל לאבד את הדעת. הניתוק מהמציאות היום יומית הנו מרכיב מרכזי לקידום העלילה ומרכיב פסיכולוגי מרכזי בשניהם.

נראה שהעובדה ששני הבמאים בחרו לעבוד עם אותה מעצבת תלבושות וארט אינה מקרית. בשני הסרטים ישנם קוים מקבילים המעידים על כך שווס אנדרסון הושפע רבות מסרטו של קובריק הן בשימוש באלמנטים ויזואליים והן במישור הפסיכולוגי של הסרט. השימוש באלמנטים ויזואליים וצבעוניות נעשה מתוך כוונה להכניס את הצופה לאווירה מנטלית מסוימת ולהאיר אלמנטים פסיכולוגים של העלילה. למרות היותם סרטים שונים לחלוטין ולכאורה עוסקים בנושאים שונים לגמרי, יש ביניהם קווים מקבילים, שספק אם נוכחותם מקרית. אני חושבת שבלקיחתו של אנדרסון את קארונרו כארט דירקטורית שלו כמו גם עבודותו הצמודה איתה בסרטיו האחרים, מעיד על כך שקובריק, היה גורם משמעותי ומשפיע ביותר לא רק בקריירה של  קארונרו, אלא גם על אנדרסון עצמו.