ההצהרה הטמונה בצבע האדום, כמו גם המשיכה שהוא מייצר כלפיו, טמונים בעולם החי והצומח מאז ראשית האבולוציה. יעל רוזנולד יניב אומרת, בואו ניקח את הנוכחות האדומה הזו עד הסוף בעונה הנוכחית ובכלל.

“אתמול בלילה דקות לאחר שנודע על אשה נוספת שנרצחה בידי בעלה, סימסה לי אחות-נפשי יעל אבקסיס: “ענתי זוהי שעת מלחמה”. מכאן התגלגל מהלך אליו גייסתי את המומחית לטיפול בנשים נפגעות אלימות רונית לב-ארי וביחד החלטנו על “אזעקת אמת“. ככה נפתח פוסט הפייסבוק שפרסמה העיתונאית והסופרת ענת לב אדלר (15.10.18), שלאחריו הגיע גל של התכנסויות מחאה בכל רחבי הארץ, בשילוב עם חשיפה תקשורתית במסה קריטית. כל אלה הובילו ממש היום לכינון תוכנית לאומית למיגור אלימות נגד נשים.

מבט חטוף בצבעי ההפגנה והעיניים מתמלאות אדום. המון אדום שטף את הרחובות, באופן הכי רב משמעויות שניתן לחשוב עליו.

בשנת 2017, צוין גם יום האישה הבינלאומי בארה”ב בשטפון של פריטי לבוש אדומים.

מארגנות צעדת הנשים בוושינגטון, בינואר של אותה השנה, ביקשו להמשיך בהבעת מחאה מובהקת שאין להתעלם ממנה בנוגע לזכויות נשים ואי-שיוויון תעסוקתי.

יש איזו אירוניה דקיקה הנוגעת לחיבור הצהרות אופנתיות עם מחאות שקשורות לשיוויון תעסוקתי וזכויות נשים.

בשנת 2015 פורסמו תוצאותיו של מחקר סוציולוגי מקיף, שבדק כמותית את מספר מעצבי האופנה זוכי הפרסים היוקרתיים, לעומת מספר המעצבות שזכו בפרסים דומים, בין השנים 1981 ל-2013. רוצות לנחש מה גילו? שנצהיר על המובן מאליו? מעניין היה כי אותו מחקר הראה ששיעור הנשים המסיימות את בתי הספר המובילים לאופנה בארה”ב עומד על 80-90% מתוך סך הבוגרים. זו וואחד תקרת זכוכית שלא מתנפצת שם למעלה.

אליסון סטוקס, עורכת המחקר, פנתה למכתיר המלכים האופנתיים, VOGUE. המגזין מחזיק באנציקלופדיה שלמה, Voguepedia, של כל המעצבים המשפיעים ביותר בהיסטוריה. מעצבות האופנה המופיעות באסופה המשפיעה הזו זכו לתארים “עיצוב נינוח” (סוניה ריקל) “מקורקעת” (דונה קארן) ו”מעצבת שמעולם לא התבגרה” (בטסי ג’ונסון), בעוד מעצבי האופנה הוגדרו כ”נשמה של משורר” (אלבר אלבז), “הנסיך המטורף של האופנה הבריטית” (גארת’ פיו) ו”פורץ גבולות” (קלווין קליין).

היררכיית עולם האופנה עדיין ברורה להפליא – בראש הפירמידה עומדים גברים, הן כמעצבי-על, הן כסטייליסטים והן כצלמים מובילים.

באוקטובר 2017 החלה תנועת ה- #MeToo. באותו זמן ישב עולם האופנה בצד, במשקפי שמש כהים, מעשן איזו סיגריה במקום אוכל, משועמם להפליא. אפילו כשהאנטי-דוגמנית קמרון ראסל השיקה את ההאשטג #MyJobShouldNotIncludeAbuse עם כמויות של צילומי הודעות שקיבלה עם דרישות מפוקפקות, שרירי פנים לא זעו, כי “אוי-אוי-אוי, אני כזו אישה יפה ואני סובלת מזה”, חשבו אנשים.

רגע לפני פתיחת שבוע האופנה בינואר האחרון בניו-יורק, הואשמו צלמי האופנה מריו טסטינו וברוס וובר בניצול מיני של דוגמנים. בתגובה להאשמות נגד וובר וטסטינו, העלתה הדוגמנית קלי קליין בתגובה לפוסט באינסטגרם את ההאשטג #istandbyhim. אבל הי, היה צורך בכמויות מטורפות של עדויות מצטברות פומביות כנגד הצלם טרי ריצ’ארדסון וכמה חודשים של חקירה משטרתית גלויה בטרם הפסיק עולם האופנה לעבוד איתו.

קפיצת זמן היסטורית. בשנות ה-60 של המאה הקודמת התקיימה המהפכה המינית, שאפשרה לנשים לזנוח תפקידים וקודי התנהגות מסורתיים, לטובת שחרור האישה ומתן האפשרות לבחור עם מי וכמה בא לה. המפרסמים יישרו קו עם המגמה, ואז הגדילו פי כמה cc בכל צד והפקיעו את מיניות האישה ממנה והלאה. האישה של אותן פרסומות רודדה לכדי מיניות בלבד.

מסר אופטימי. משהו בכל זאת מתחיל לזוז. בשבוע האופנה בינואר האחרון בניו-יורק, הועלו שורדות תקיפות מיניות על מסלול תצוגה, יחד עם סיפוריהן המטלטלים, מסרים של נשיות מועצמת הוטמעו בקולקציות. גימיקים בצד, באוגוסט 2018, הוקצה לראשונה איזור התלבשות מוגן לדוגמניות, ככה שלא נאלצו להתפשט ולהחליף בגדים, נטולות זהות אנושית, כשמסביבן המוני עיתונאים, מעצבים ואנשים אחרים מהתעשיה.

קייטי סמית’, אנליסטית מגמות קמעונאיות אומרת “אנחנו חיים בתרבות כזו, בה קיימת דרישה לפריטים המייצגים את האמונות ותחומי העניין של המתלבשות. משפיענים וסלבריטאים בכוחם לעשות שימוש באופנה כדי לקדם דעות ולהעלות מודעות לנושאים חברתיים ופוליטיים שישפיעו על חיי היומיום של אנשים. עובדה זו, בשילוב עם יכולותיהם של קמעונאים לתת מענה מהיר לטרנדים, משמעה שאופנה יכולה לתפקד כמראה להלך הרוח החברתי”.

הצבע האדום שוטף את מסלולי התצוגות בעונה הנוכחית ואת כל הרחובות הסמוכים.
פנטון הכריזו על אגס אדום (Red Pear) ועל פרג אמיץ-אבירי (Valiant Poppy) כחלק מהצבעוניות המובילה בסתיו-חורף 2018/19. חברת חיזוי הטרנדים WGSN העניקה לצבע האדום מקום בתמה “החושבת” (אחת מארבעת התמות לעונה הנוכחית), כמו גם בזו המתחברת ל”טבע האדם”, והוסיפה כי בהינתן קצב חיים קדחתני כשלנו, המוח האינטלקטואלי מחפש אחר “חממות מחשבה” איטיות יותר. אדום וחום הם צבעים של ספריות (בחו”ל. במקומות שמצטלמים למגזינים הנכונים). במקביל, באדום יש אלמנטים של הרפתקנות וחיוניות.

יהא הלך הרוחות אשר מוביל את האדום לקדמת הבמה אשר יהא, אנחנו מאמינות שהוא מביא איתו נשיות נוכחת, בעלת אמירה, בלתי מתנצלת, ולא נבלעת ברקע.