הקו הראשון שברא האדם היה פס. אחד, חד, בסיסי, תמציתי.
עיטור גראפי שהפך לדוגמת עיצוב מנצחת בגלל השילוב הנדיר של אנינות טעם, כח, עדינות ואופי.

הבולטות האופנתית שלהם החלה בואריאציות על חולצת המלח בפסים כחול לבן. מי שאחראית לחידוש הזה היתה המלכה ויקטוריה שהלבישה את בנה בחליפת מלח לכבוד משט יאכטות מלכותי.   מאז סחפו מחשוף הסירה ושלל אלמנטים ימיים את האופנה היומיומית, ובמהרה הפך הז’אנר לחוצה מיגדר וסגנון. איכותם של הפסים ניכרת בעיקר בקלות שבה ניתן לשלב אותם וליצור באמצעותם מראות חדשים. אמירות נוסטלגיות לצד הצעות הגשה מודרניסטיות, רומנטיקה של רוח נעורים לצד מראה ארכיטקטוני אורבאני.

כך או כך, פסים הם המנה הקלאסית הפותחת שבלעדיה אף קולקציה אינה שלמה.

מי שאוהבת אותם בטעם ים, עם זיקה למראה המלח המסורתי, יכולה לעדכן את הלוק בטוויסט מודרניסטי בדמות אביזר נשי להפליא ומפוספס למכביר.

חולצות פסים הן אבן הפינה של העונה החדשה. כשרוצים להבדיל בין חורף לקיץ, כשרוצים למתוח קו על האתמול ולסמן את המחר – אין כמו מדגם פסים לסמן את השינוי. הם מתאבן אביבי ומרענן שמפזר ניחוח ספורטיבי בטעם מעודן של חופשה.

חובבות הז’אנר האנדרוגני נוטות לחבר מוטיבים גבריים על מנת לייצר מראה חדש שמחבר בין העולמות ויוצר שלם חדש נערי-נשי, עם טעם של נוסטלגיה מתובלת בעכשוויזם. כן, ווסטים זה לגמרי הדבר, ולא, אי אפשר ללבוש את זה שנשאר לך בארון מהאייטיז. אלא אם את רוצה להראות בדיוק כמו באייטיז.

ואפשר גם ללכת הפוך על הפוך. פסי הסיכה הדקיקים בשחור לבן, שמזוהים כל כך עם חליפות גבריות אולד סקול, משמשות כדוגמת בד לשמלה נשית בחיתוכים מתוחכמים, א סימטריים. הנוטות לדייק מוזמנות לאמץ את המראה המפוספס המלא.

שלי גרוס, מלכת חולצות הפסים הלאומית, כתבה שאין דבר כזה יותר מדי חולצות פסים. היא כנראה צודקת.