לרגל יום הולדתה ה-58 של מג ראיין, הכוכבת הבלתי מעורערת של תקופת הרנסאנס של הקומדיות הרומנטיות, יעל רוזנולד יניב יצאה לסקור את מלתחת הבסיס של זו אשר נמצאת במסע מודע-או-שלא למציאת אהבת חייה.

גורל הוא משהו שהמצאנו, מכיוון שאנחנו לא יכולים להתמודד עם הרעיון שכל מה שקורה – מקרי” (“נדודי שינה בסיאטל”)

מקריות? לא נראה לנו!

כי ממש השנה, גם חגג “כשהארי פגש את סאלי” את יום הולדתו ה-30. וגם שחקניתו הראשית, מג ראיין, עדכנה כי היא עומלת על כתיבת קומדיה רומנטית משלה.

עם היסטוריה ושורשים נעוצים עמוק בתיאטרון השייקספירי, יסודות הקומדיה הרומנטית עוצבו לפרטי פרטים כבר בימי “הסוחר מוונציה“: כמה מערכות יחסים, שיחדיו יצרו קו עלילה מרכזי אחד, בעל קווים קומיים, נגיד – אישה, מחופשת לגבר, מגינה בעקיפין ובלהט על אהוב ליבה, עד לרגע בו היא חושפת את זהותה, ואהבתם יכולה להתממש. 

בשנות ה-20 של המאה הקודמת, הז’אנר הועבר מהבמות אל המסך הגדול, ואדפטציות שייקספיריות זכו להצלחה גדולה בקרב הקהל חובב הקולנוע. כשניתנה האפשרות לדמויות לדבר, התווספה שנינות לבניית סיפור האהבה. המהפיכה המינית של אמצע המאה ה-20, איפשרה גם את הכנסתו של מתח מיני לא ממומש למשוואה.

כשהבמאי רוב ריינר והסופרת-תסריטאית נורה אפרון, החליטו לתרום את תרומתם האייקונית לעולם הקומדיות הרומנטיות, ולעמול יחדיו על “כשהארי פגש את סאלי” באמצע שנות ה-80, עידן חדש החל.

עידן בו קומדיה רומנטית, מעבר להיותה – ובכן – קומדיה ורומנטית, הכילה באגביות גם רכיבים קלים של דרמה ותובנות על החיים. לתפקיד הראשי, הם בחרו לשים את מבטחם בשחקנית ללא ניסיון קולנועי כמעט (אחרי ששקלו את מולי רינגוולד, ג’וליה רוברטס ושמות מוכרים יותר), שבאמתחתה תפקיד בכמה פרסומות, אופרת סבון ועוד כמה תפקידים קולנועיים קטנים. מג ראיין זוכה לפריצת דרך מבורכת אל חיינו. 

הנוסחה הייתה מובנת, כמעט ארכיטקטונית: בחור ובחורה נפגשים, תהליך של התקרבות, מחווה גדולה של אהבה שמשנה הכל, ולסיום – הם ביחד באושר ועושר. כה נוקשה הייתה הנוסחה, עד כי גם היום, יש האומרים כי הבחירה של דרמוט מלרוני להינשא לקמרון דיאז, ולא לחברתו משכבר הימים, ג’וליה רוברטס, בסרט “החתונה של החבר שלי“, הייתה בחירה אמיצה. 

כמו אחרי כל sugar rush, נפילת המתח ועייפות הקהל, בשנים שלאחר מכן, הייתה כמעט בלתי נמנעת.

האולפנים החלו להסיט את הפוקוס מהז’אנר המתקתק, בו גיבורות קלולסיות תועות את דרכן בעולם של רומנטיקה, אל ז’אנר בו גיבורות לובשות בגדי ויניל ושריון, ומפוצצות את דרכן בעולם של כאוס וגברים שחושבים שהם יודעים יותר טוב. את מנת הרומנטיקה עם הטוויסטים בעלילה, יכולנו לבחור לקבל בתוכניות ריאליטי.

ואז הגיע פייסבוק.

טובי החוקרים מנפקים כמויות של מאמרים בנוגע להשפעתן של הרשתות החברתיות על כל נדבך בחיינו. הם לבטח שוקדים גם על מאמר נוקב שמציג את חלקה של הרשת החברתית בשינוי טקס החיזור שלנו, ומכאן – ההאשמה הבלתי נמנעת במותה (ספוילר: הזמני) של הקומדיה הרומנטית.

כשהתחוור לנו כי הכל בר-פילטור, משבי ציניות קרים חדרו לחיינו. הם בתורם הובילו גם למודעות גבוהה יותר למגדר ונזילותו, ולתקינות פוליטית ואינסוף הדרכים לשבש אותה. אל מול הפיכחון הזה, המתיקות הנשגבת של הקומדיה הרומנטית פשוט לא יכולה הייתה להמשיך ולהתקיים.

עם זאת, נדמה כי בשנים האחרונות, מתקיימת איזו התעוררות מחודשת, לאחר שהוליווד ישבה עם עצמה להתבוננות פנימית על קומדיות רומנטיות, ויצאה בצד השני עם תובנות.

כך יכולנו לקבל את “עשיר בהפתעה” שנתן ייצוג לאנשים שאינם “האדם הלבן”, את “כמה רומנטי” הפרודי בכיכובה של רבל ווילסון, שהציג גיבורה שלא מגיעה במידה 36, ואת “באהבה, סיימון” שמציג סיפור אהבה להט”בי.

מספיק להעיף מבט בקליפ של אריאנה גרנדה, Thank-U, Next, כדי להבין שמתוך ההסתכלות המפוכחת הזו, הסטייל של שנות ה-80 וה-90, מקומדיות רומנטיות ועד אופנת הרחוב, יכול היה להיכנס שוב לחיינו, עם מנה מדודה של נוסטלגיה מהולה באירוניה.

קומדיות רומנטיות המקדשות נעורים, דוגמת “קלולס“, “לא רק בלונדינית” ו”מעודדות צמודות” שימשו בארסנל ההשראות של מעצבי האופנה. לעומת זאת, נדמה שסרטיה של מג ראיין נותרו מתחת לרדאר האופנתי הממוסד, כשהם מהווים אלטרנטיבה בלתי מוכרזת של השראה לאלו שכבר חצו את גיל ה-30 (ולא תוך כדי חילוף עם עצמן המבוגרת, או עם – רחמנא ליצלן – אמא שלהן).

כי הרי ברור שבחורה לא יכולה לדלג ברחבי העיר ולמצוא את אהבת חייה מבלי שהצטיידה בסריג ראוי.

שנדלג ביחד?

הסרט: “כשהארי פגש את סאלי” (1989)

הסריג: המלתחה של סאלי אולברייט (ראיין) מציגה כמה שילובים שישמחו כל סתיו-צובט-בלב. סריג גולף אדום בשילוב ג’קט קורדרוי ומשקפיים גדולים, בעוד מישהו מביט לעברנו ממדף ספרי העזרה העצמית בחנות הספרים, היא חוויה אולטימטיבית של סתיו וסטייל.

הסרט: “יש לך הודעה” (1998)

הסריג: כל הסרט. הסריג הוא כמעט אג’נדה עבור גיבורת הסרט, קת’רין קלי (ראיין). מלתחת קרדיגנים עשירה בצבעים שקטים, סריג גולף, אפודות סריג, שילוב של סריג-על-סריג. ניו-יורק נראית במיטבה בסתיו, ומג ראיין נראית במיטבה כשהיא משלבת צבעי אדמה ומונוכרום.

“אלו מיליון דברים קטנים, שכאשר מסכמים אותם ביחד, משמעם שהיינו אמורים להיות ביחד…”

(“נדודי שינה בסיאטל”)

הוא מתכוון לסוודר הנכון, שתדעי לך.

חדש בחנותלחנות

?Are you on the list

קבלי 25₪ הנחה

ומשלוח חינם

למימוש ברכישתך הראשונה!

לאחר קבלת כתובת הדוא”ל שלך נשלח לך את הקופון. ההטבה למשתמשות חדשות ולא כוללת פריטי הזדמנות אחרונה (ב50₪). הקופון נשלח מיידית אך לעיתים מופיע בתיבת המייל לאחר כמה דק’. המידע שלך ישאר חסוי ולא נשתף אותו עם צד שלישי.

דילוג לתוכן