מהכחול של פאנטון ועד האדום הנצחי, יעל רוזנולד יניב עושה מחווה לקולנוע הצרפתי, לאנה קארינה שנפטרה לפני מספר ימים, ולקלאסיקות מודרניות עם חיי נצח

לפני מספר ימים, דן עולם האסתטיקה ברחבי הגלובוס, בכל המנעד הרגשי הקיים, בהכרזה השנתית של חברת Pantone לצבע הנבחר של שנת 2020.

הבחירה – כחול קלאסי – נומקה היטב ע”י מקבלי ההחלטות כבחירה ברוגע, ביטחון ושימור קשרים; בחירה של חזרה לפשטות ושלווה.

המתכון שלנו לטרנד הכחול הקלאסי שעומד לשטוף אותנו בשנה הנוכחית – לכי על אדום.

וזאת למה?

קחי את פתגם הפינטרסט הידוע “בעולם מלא בקרדשיאנס, תהיי אודרי”;

הוסיפי את האמירה הידועה של פבלו פיקאסו – “כשלא היה לי כחול, השתמשתי באדום“;

התאבלי למקרא הידיעה על מותה של השחקנית-זמרת-כותבת-מוזה הצרפתיה להפליא, אנה קארינה;

זקקי את הערכים מ”הצהרת צבע השנה” של פנטון;

ערבבי היטב.

טאדאם! קולנוע צרפתי הוא המקום לשאוב בו את השראות הסטייל הבאות שלך.

שלהי המאה -19.

פריז שטופה ברוחות של קדמה ואנרגיות של חדשנות ויצירה. הקיסר נפוליאון ה-III מבקש “תנו לי את פריז מוארת ומאווררת“, ומזמין רמונט כללי מהברון האוסמן. החל מאמצע המאה ה-19 ועד עשורה השביעי, שינתה העיר את פניה לחלוטין – הדרכים הורחבו; שכונות שלמות פינו מקומן לבניה חדישה; חזיתות הבניינים שופצו; המרחב הציבורי הפך מפואר בפארקים ומזרקות; המסחר הקמעונאי שינה פניו – מחליף את העסקים הקטנים, בבתי כלבו מרובי מחלקות ותגי מחיר מזמינים. 

עד פרברי פריז המרוחקים ביותר הגיעו הדי המקושים וצעקות הפועלים.

“פריז: מאווררת ומוארת” אחרי שיפוצים

ב-28 לדצמבר, 1895, צעדה בטבעיות, לתוך כל המודרנה הזו, הופעת הבכורה של הסינמטוגרף – המצאתם החדשה של האחים לומייר. משמעות השם – “מכשיר שכותב תוך כדי תנועה”. 

ההצלחה של הקולנוע הצרפתי בשנים שלאחר מכן, בשלהי המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, הייתה כזו שרק אירוע אנושות מטלטל כמלחמת העולם ה-I, פינה את המקום והתהילה לכניסתו של הקולנוע האמריקאי ללב העולם המערבי.

צרפת ממשיכה ליצור סרטים, בקטנה.

בגמר מלחמת העולם ה-II, צרפת מתחילה להתאושש. הסגפנות שנגזרה על האומה השיקית, הוחלפה בקריאת תיגר מרדנית של יוצריה – כריסטיאן דיור מבקש להחליף את החצאיות הפרקטיות ישרות הגזרה, ובורא את “המראה החדש” עתיר הבד והנוכחות. 

במקביל, קבוצה של מבקרי קולנוע מהמגזין “מחברות הקולנוע” (Cahiers du cinéma) מנתחת עמוקות ובחוסר שביעות רצון את מצב אמנות הקולנוע. מתוך הדיונים התיאורטיים האלה, קמו פרנסואה טריפו, קלוד שברול, ז’אק ריווט, אריק רוהמר וז’אן-לוק גודאר, ובחרו ליצור קולנוע בעצמם. “הגל החדש” נולד.

“מראה של הגל החדש”, אנה קארינה

כמו בסרט, המצלמה נודדת משם הרחק-הרחק, לדנמרק. נערה דנית צעירה ומרדנית, עם התחלה של רזומה בימתי וקולנועי, רבה עם אמה. במקום לטרוק את דלת חדרה בצרחות “אף אחד לא מבין אותי בבית הזה!!!“, היא טורקת את דלת הבית, ותופסת טרמפים לפריז. העדר כסף או ידיעת שפה מקומית היו נון-אישיוז, הוכחה שכדי להיות פריזאית אמיתית – את לא באמת צריכה להיוולד שם.

כשישבה יום אחד בבית הקפה המפורסם Les Deux Magots, ניגשה אליה ציידת כשרונות עם טביעת עין, וביקשה לצלם אותה. הדרך לקריירת דוגמנות משגשגת הייתה קצרה.

במסגרת עבודתה, פגשה את גבריאל (קוקו) שאנל, שהציעה לה להחליף את ה”האנה קארין באייר”, שאיתו הגיעה מבית, ל”אנה קארינה”. 

פרסומת לסבונים בה השתתפה, שובצה במקרה בהקרנתו של סרט אותו נשלח ז’אן-לוק גודאר, עיתונאי קולנוע באותה התקופה, לבקר.

כשהלה החל לשמן את גלגלי היצירה לטובת “הגל החדש” של הקולנוע הצרפתי, ביקש ללהק אותה לתפקיד חדש בסרט הפולחן שלו Breathless (בהשתתפות ז’אן פול בלמונדו וג’ין סיברג). היא סירבה לתפקיד, שכלל גם עירום (“הלו! בפרסומת לסבונים לא באמת הייתי עירומה! היה לי בגד ים וקצף שכיסה כל מה שצריך. זה רק בראש שלך כל העירום הזה!“).

הבמאי הטרי לא אמר נואש, ושנה אחר כך הציע לה תפקיד בסרטו “החייל הקטן” (1960). קריירת משחק חדשה הושקה והכישרון של קארינה זכה כמעט מיידית להכרה והוקרה יוקרתית, עם פרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל ברלין של 1961, על משחקה בסרט “אישה היא אישה” (1961).

אנה קארינה, “אישה היא אישה” (1961)

כסופר-נובה של כישרון, המשיכה אנה קארינה לשחק בלמעלה מ-70 סרטים, הקימה חברת הפקות משלה, חלשה על קריירת שירה משגשגת וחוצת-עשורים, שימשה כמוזה לאלבום שלם שכתב סרז’ גינזבורג, שהפך גם לקומדיה מוזיקלית טלוויזיונית שנשאה את שמה, וכתבה ארבעה רומנים.

כשספד לה פרנק ריסטר, שר התרבות הצרפתי, קבע “המראה שלה, היה המראה של הגל החדש. וכך הוא יישאר לנצח“.

מה הוא אותו “מראה גל חדש”, שמשמש השראה למעצבים הרבה אחרי שאותו גל חדש חצה הלוך-חזור את הגלובוס?

“אחרי הכל, דברים הם מה שהם נראים. הודעה היא הודעה, צלחות הן צלחות, גברים הם גברים, והחיים הם החיים”.

משמע, מה שלא תהיה הבחירה המלבושית שלך – היא צריכה להיות פשוטה, ולהשתלב בחיים עצמם.

כל התורה בחמישה כללי אצבע:

שיער מבולגן הוא הצהרה אופנתית.

את רוח משוחררת, וזה לגמרי בסדר לנהל מערכת יחסים מורכבת עם המברשת שלך.

מאידך, האייליינר שלך? שיהיה מדויק ברמת פלס.

המראה המכונף איתנו שוב. זמן נהדר להתאמן עד אין קץ, להתארגן על המדריך הנכון ביוטיוב, ןלמצוא את האייליינר שתסכימי להישבע בו.

האורך הנכון ביותר למכנסיים – חושף קרסול.

כובעים הם ידידיה האמיתיים ביותר של האישה.

והיהלומים? הם לא יודעים “יום שיער רע” מהו.

וכשכולם יתהדרו ב”כחול קלאסי” א-לה פנטון, תזכרי – קלאסיקה בלתי נשכחת אמיתית, מגיעה דווקא באדום.