הסלונים הפריזאים היו הרבה יותר מאסופת רהיטים שמצביעים על טעמה הטוב של בעלת הבית. הם היו המקום בו נשים יכלו לדבר בחופשיות, לקבוע סדר יום חברתי. בסלון הושקו טרנדים ונקבעו רשימות “היפים והנכונים”. לרגל השקת השואורום החדש שלנו, יעל רוזנולד יניב יוצאת לסקור את ההיסטוריה של מעוז הנשיות המובהק, הסלונים הפריזאים.

הסלון הספרותי הראשון, בחדר הכחול של המרקיזה דה ראמבוייה

“אמי הלכה לכל המקומות שאשת חברה צריכה להיות בהם, לחצר המלוכה, למשכנות האצולה של פובור סַן ז’רמן, לסלונים של ה”אנינוֹת”, לגני הטוילרי ולגני האַרסֶנל” (בת, אהובה/ ניר רצ’קובסקי)

הרוחות הפילוסופיות שנשבו בצרפת של המאה ה-17, ביקשו ממקבלי ההחלטות להתחקות פחות אחר מעוז הגבריות שסוע הקרבות, גרמניה, ויותר אחרי איטליה שוחרת השלום והשיק, שכבר במאה ה-16, בהנחייתן של נשות אצולה משכילות וטובות מראה, התכנסו במעגלים חברתיים בהם ניתן היה להחליף דעות בכל נושא אינטלקטואלי עולה על הדעת.

בתחילה, נקראו ההתכנסויות האינטלקטואליות על שמם של החדרים בהם נערכו – “הקבינט” להתכנסויות שנערכו בחדר העבודה, “הסמטה” (להתכנסויות שקרו בחדר השינה של הגברת, כשהיא על יצועה, ובמעבר הצר שליד המיטה, AKA: “הסמטה”, נדחסים כמה חברים קרובים).
במחצית השניה של המאה ה-17, שישים שנים בערך מאז החל להתקיים הסלון הספרותי הראשון בביתה של קתרין דה ויוון, המרקיזה דה ראמבוייה, המילה האיטלקית salone, שפירושה חלל ההסבה הגדול באחוזות, הגיעה גם לחובבות האינטלקט הצרפתיות.

מה היה שם, בסלונים האלה, שהשאיר אותם חיים, פועמים ורלוונטיים לאורכן של המאות ה-17-19, עם הפוגת אצולה קצרה פוסט המהפכה הצרפתית, ועד לשנות ה-40 של המאה ה-20?

קצת רקע: ברמה המדינית, באותה תקופה צרפת הלכה לכיוון של אבסולוטיזם הקרדינל  רישילייה, השר הראשי בחצר מלוכת לואי ה-13, עשה כל מה שהיה יכול כדי להעצים את מעמד המלך, ע”י שחיקת מעמד האצולה, בעיקר בפריפריה, ביטול זכויות זרמים נוצרים שונים שאינם קתוליים, הקמת רשת ריגול פנים-צרפתית לאיתור זרמים מתנגדים ועוד. המלוכה הריכוזית ביקשה לכפוף תחת מטריית השלטון גם את ההשכלה, ע”י הקמת “האקדמיה המלכותית” בה יילמדו תחומי המדע והאמנות.

האווירה הייתה כזו שהתכנסויות אצולה בפריז, היוו מעין שלוחה של החצר השלטת, ונשים הורשו להשמיע את דעתן בכל הנוגע ל”עניינים של טעם ופנאי“.

ברמה היומיומית, במרבית הזמן, נאלצו נשות המעמד הגבוה בצרפת לעסוק בעיקר בתפקיד המשמים של “אשת איש”, לזה אשר שידכה להן משפחתן מטעמי שיפור מעמד או רמת חיים, לחילופין, הן יכלו לבחור להתמסר לגידול דור העתיד. מאידך, בסלון ביתן הן היו השליטות, הכתיבו את האג’נדה ואת נושאי השיחה, אירחו את מי שחפצו ביקרו, ויכלו להתבטא באין “אמא! הוא לקח לי את הספר/הבובה/ג’וק המחמד שאני מגדל כבר שנים מתחת למיטה!”

הסלון היה המקום בו יכלו להתקיים דיונים ערים על פוליטיקה, רכילות עסיסית אודות משפיעני התקופה, סקירות אופנתיות של כל מה שחם ונכון, דיונים ספרותיים ופילוסופיים, כתיבת מכתבים, ואפילו – חיפושי מאהבים.

על הסלון הספרותי של המרקיזה דה ראמבוייה נכתב: “כאן מדברים בחוכמה ובהיגיון, ואין עוד מקום בעולם כולו שבו קיים טעם טוב יותר.”

הסלון הכחול של מאדאם המרקיזה משך אליו נשים וגברים, בני מלוכה ומשוררים, כוכבות תיאטרון כאנג’ליק פולט ומחזאים כמולייר (זה האחרון השתנמך למעמד פרסונה נון גרטה, כשכתב מחזה סאטירי על סלונים צרפתיים, “הענוגות הנלעגות”). אפילו הקרדינל רישלייה בא לקבל השראה ויצא עם חומרים כתובים.

קתרין דה ויוון, שהחזיקה בסלון חי ופועם מעל לארבעה עשורים, הכשירה למעשה שני דורות של נשים, להכיר ביכולתן להנהיג סדר יום חברתי ושכלתני.

המרקיזה מסבינייה, כותבת המכתבים המפורטים העניקה תמונה מהימנה מאד של התקופה וסלוניה

“הרצון להיות יחודית ולהמם בדרכים שאינן רגילות, נראה לי כמקורן של מעלות רבות” (מרי דה רביטן-שנטל, המרקיזה מסבינייה)

כמעט כל מה שידוע לנו על הסלונים הספרותיים בפריז של המחצית השניה של המאה ה-17, מגיע מהיבול הכתוב המקיף מאד של המרקיזה מסבינייה, ששלחה לביתה האהובה והרחוקה מידיי לדעתה, הרוזנת דה גריניאן, מעל ל-15,000 מכתבים, המתארים לפרטי פרטים כ–ל מה שקרה בסלונים אותם פקדה (על שתיהן נכתב הספר “בת, אהובה”, ממנו נלקח הציטוט הפותח).

תיאורי האופנה לא היו מביישים את הטובים שבגיליונות VOGUE, ופיסות הרכילות והתככים היו יכולות לאכלס אופרת סבון נוצצת למשך כמה עונות.

המסרים שאותם ביקשה להנחיל לביתה כללו גם קבילה על מצבה המוסרי של החברה, דאגה למצבם של העניים וסקירה אוהדת-משהו של השלטון המושחת.

מסרים שכאלה, שלבטח דוסקסו עמוקות קודם לכן גם בסלונים אותם פקדה, היוו כר עשיר ובשל לצמיחתה של “עידן הנאורות” בצרפת.

בזכרונות של בני התקופה נאמר “הסלון בתקופת לואי ה-15 (1710-1774, כונה גם “לואי האהוב”. י.ר) היה כזה שנדמה כי נפתח להווה, הסלון בתקופת לואי ה-16 (1754-1793, כונה גם “לואי האחרון”, י.ר) היה כזה שנפתח אל העתיד“.

קוראים את מולייר הסאטירי בסלון של תחילת המאה ה-18

אולי היום היו קוראים להם אחרת, אבל במהלך המאה ה-18, פילוסופים מהצד הצרפתי והבריטי של התעלה האמינו כי בני האדם הם יצורים תבוניים, שצריכים ללמוד, להשכיל, להעז ולקרוא תיגר על מוסכמות; הם חשבו שיש להפריד את הדת מהמדינה; כל בני האדם שווים, בלי הבדל גזע, מוצא אתני, דת או לאום, וכל אדם זכאי לכבוד עצמי ולחופש אישי מקסימלי; המדע הוא היחיד שיכול להבדיל בין אמת לבדיה בעולם הפיזי, ובשימוש נכון הוא כוח חיובי לטובת כל האנושות (בניגוד לדת, שעליה אמרו אנשי עידן הנאורות, שגרמה לנזקים לרוב האנושות); ובכלל – דמוקרטיה היא צורת הממשל הטובה ביותר.

מימין: הסופרת הצרפתיה קולט  |  משמאל: קירה נייטלי בסרט שיצא השנה לאקרנים אודות הסופרת

המהפכה הצרפתית הובילה לצמצום משמעותי בזמינות יושבי ויושבות הסלון, אבל המאה ה-19 חיכתה ממש מעבר לפינה, מקדשת מחדש את הסלונים כמעוז של פילוסופיה, פוליטיקה וספרות, בשינוי קל.

סלוני המאה ה-19 בפריז הפכו מופקרים יותר, רחבים יותר בהגדרתם. לאחד מהם הגיעה בשלהי המאה ה-19, בחורה צעירה בשם סידוני-גבריאל קולט, שזה עתה נישאה לסופר אנרי גוטייה-וילאר. כל האווירה הזו, העיר הגדולה, העושר האינטלקטואלי אליו נחשפה לראשונה, ועידודו של בעלה הטרי להתמסר לאיזה ניצוץ כתיבה שראה בתוכה, הובילו לפריצתה של אחת מהסופרות הצרפתיות המוכרות ביותר, שיש האומרים כי היא-היא, באופן החופשי בו בחרה לחיות את חייה, האישה המודרנית הראשונה – קולט.

הסלון של גרטרוד שטיין

כפי שאמרה הסופרת-משוררת-מחזאית ואספנית האמנות, גרטרוד שטיין, סלוניירית פריזאית שאליה נהרו למנטורינג ולתמיכה אמנים כמו פיקאסו, מאטיס, המינגווי ופיצג’רלד – “דבר חשוב ביותר הוא לא להחליט שאת רק משהו אחד“.

ככה היינו רוצות שתבואי לסלון שלנו. פתוח.

חדש בחנותלחנות

2 תגובות על “שיחות סלון // ההיסטוריה של הסלונים הפריזאים

  1. רחל ארליך אומר:

    יעל,
    התגלגלתי, ושמחה שהגעתי בדיוק לפוסט הזה, המעניין!
    הסלונים באמת מתאימים מאד לתקופתם הנאורה. תקופה בה האמינו ש”כל בני האדם שווים, וכל אדם זכאי לכבוד עצמי ולחופש אישי מקסימלי” – כמובן, רק אם זכו להיחשב בני אדם… כי החלק של “בלי הבדל גזע, מוצא אתני, דת או לאום” עבר יפה את התיאוריה, אבל נכשל במבחן המעשי. אבל אין ספק שזו היתה תחילתה של דרך חשובה.

  2. חגית אומר:

    היום הסלון חיצוני, סלון העיר, קיר הפייס… ויחד עם הקושי הגדול וחציית הגבול הברוטלית בין אישי לציבורי, כולנו חייבות תודה להתכנסויות שהחלו בלית ברירה ויצרו את תחילת הפיכתן של הנשים לכאלו שכדאי להקשיב לדעתן.

התגובות סגורות.

?Are you on the list

קבלי 10% הנחה ומשלוח חינם למימוש ברכישתך הבאה!

לאחר קבלת כתובת הדוא”ל שלך נשלח לך את הקופון. ההטבה למשתמשות חדשות ולא כוללת מוצרים בהזמנה מוקדמת. הקופון נשלח מיידית אך לעיתים מופיע בתיבת המייל לאחר כמה דק’. המידע שלך ישאר חסוי ולא נשתף אותו עם צד שלישי. 

דילוג לתוכן