נורית קריב היא סטייליסטית מזון ועיצוב פנים מוערכת שאחראית בין היתר, על רבות מאריזות המזון ששוכנות אצל כולנו במקרר ובמזווה. שירה ברויאר נפגשה עמה לברר מה יש לה בארון ומה נחשב בעיניה cool.

נורית קריב בשמלה של קוקו עם תיק של באלנסיגה. צילום: שירה ברויאר.

נורית קריב היא מהנשים בעלות הטעם הקולי ביותר שאני מכירה. כשנשאלתי פעם בראיון מי בעיני מתלבשת מצטיינת, מייד הזכרתי את שמה.לא תמצאו אותה במדורי השיק-שוק ולא תראו אותה בפתיחות נוצצות אבל מי שמכיר אותה, מכיר בטעמה המשובח ובהילת הקוליות שאופפת אותה. לפני כמה שנים פגשתי אותה במקרה בפריז וחשבתי לעצמי שגם בסימטאות רובע המארה המסוגן, הופעתה במעיל הארוך ומגפי העור המשופשפים, קולית ביותר. כי להראות קולית בגיל 20 עם ג’ינס וגופיה זו לא חוכמה גדולה אבל להשאר עם אותה איכות גם אחרי גיל 50, הו כאן כבר דרוש ידע אינטואיטיבי עמוק שיבדיל, יבחין וישכיל לבחור את הפריטים הראויים.
את הראיון למגזין co.co. היא בחרה לערוך באתר החביב עליה, חוף תל ברוך והופיעה בו בשמלה מויסקוזה מכובסת מקבוצת ה’קול’ של קולקצית הקיץ שהיתה לה השפעה על יצירתה מתוקף היותה שותפה במיזם. באופן הייחודי לה צרפה קריב לשמלה זוג כפכפי אצבע פשוטים ותיק יקר להחריד מעור צהוב של באלנסיאגה שנקנה שנה קודם לכן והספיק להשתפשף יפה בקצוות.

האם את נוהגת ללבוש בגדים ואביזרים יקרים ככה סתם ביומיום?
“ברור, אחרת מה כל הכיף ? אני מעריצה איכות. יופי ומותגים עושים לי את זה. אבל כיום אני לא מסתפקת בזה וחשוב לי שפריט שאני קונה יהיה גם שימושי ולביש”.

איך התפתח המקצוע שלך?
“אוכל וסטייל הם אצלי בגנים. מילדות אהבתי יופי, אני זוכרת אותי משתאה מול צבעי פרחים או מסדרת עם אחותי קבוצות של צבעים חמים וקרים בקופסאות “קארנדאש” ששלחה לנו הדודה משוויץ. אבא שלנו היה אדריכל פנים (רפי בלומנפלד) ואמא היתה בעלת טעם משובח. אבא הבין איכויות, הוא היה מביא מח’ול כל מיני מאכלים שעוד אף אחד לא הכיר בארץ כמו נקניק כבד וקוויאר, אבא שלו, קורט בלומנפלד היה ראש קהילת יהודי גרמניה ונשיא קרן הייסוד וסבתא שלי ג’ניה בלומנפלד, היתה נשיאת ויצ’ו העולמית. את שניהם לא זכיתי להכיר אבל המורשת האנינה שלהם עברה בירושה כולל הסיפור על סבא שלי,ששכב על ערש דווי וביקש עוגיות וכשהביאו לו, הוא דחה אותן בטענה שהן לא אפויות עם חמאה.

צילום: עוגיות מתוך האתר של קריב nurit kariv visual concept

דווקא בגלל שאבא שלי היה אירופאי ונהג לעבוד בגינה עם גרביים, נטיתי לצופים ולישראליות ואחרי הצבא הלכתי ללמוד בבצלאל. למדתי תקשורת חזותית ונחשבתי כישלון מוחלט. אחרי הלימודים, רציתי לעבוד בכיתן כי תמיד נמשכתי לבדים, לחומריות ולצבעים. עבדתי שם שנתיים כשכירה ורק שם בעצם מצאתי את עצמי. בבצלאל היה חשוב להעביר מסר, רעיון, אבל בכיתן נחשפתי לעולם של מרקמים וטכניקות של הדפסה ויופי לשמו, בלי שום מסר. יום אחד, בזמן צילומי קטלוג, עשיתי את ההעמדה והשילובים וכשעומרי פדן ירד לסטודיו הוא שאל מי אחראי לאיך שזה נראה. אמרו לו שאני והוא אמר: “מהיום רק נורית עושה את הסטיילינג”. מאד נהנתי בכיתן, אפשרו לי שם הרבה, סטיילינג לקטלוגים ולביתן כיתן בתערוכה בח’ול, לנסוע עם נהג לשוק הפשפשים, להעמיס מיטות ושידות ולצייר הדפסים למצעים. אחרי שנתיים פוטרתי למרות ההערכה אלי וזה דחף אותי לפתח את עצמי מקצועית כעצמאית. לקחתי את תיק העבודות שלי והלכתי למשרדי פרסום ומיד עטו עלי והציעו לי לעשות סטיילינג לפרסומות למזון ולעיצוב פנים.
הקטלוגים הראשונים של “חפצים” היו פריצת הדרך שלי וגם ספר הבישול של חני פרבר.

מה את עושה בימים אלה?
“אני עובדת על ספר הבישול השני של ארז קומרובסקי, עושה סטיילינג למדור אוכל במוסף הארץ ועובדת עם חברות המזון הגדולות”.

מה זה עבורך קול?
“להיות קול קשור לידע שיש כל מיני אפשרויות ומתוכם אפשר לבחור. חלק מקוליות זה להבחין בדקויות ואיכויות. אני לא אוהבת מראה מושלם ועשוי מכף רגל עד ראש. אם אלבש ג’קט מחויט אצרף אותו לחצאית זרוקה ומגף מהוה”.

מה חשוב לך בלבוש ואיך את אוהבת להתלבש?
“אני אוהבת סגנון זרוק, איכותי שנראה יקר אבל לא מתאמץ. אני לא אוהבת לבוש שנועד לפתות או להבליט את הגוף אלא לייצר הופעה שמייצגת את הטעם שלי. אני מתחשבת בחולשות של הגוף ובחוזקות שלו אבל זה לא יפריע לי ללבוש חולצת פישתן ענקית שאני אוהבת ומרגישה בה נוח”.

“לא אוהבת לבוש שנועד לפתות, מעדיפה פישתן לבן על פני צבע טבעי סולידי”

“אני מאד אוהבת לאכול ומקפידה לעשות ספורט באדיקות כדי שהבגדים יראו עלי טוב, אני מודעת למגבלות הגוף והגיל והגעתי להשלמה עם מה שיש. הכי אני אוהבת ללבוש סנדלים שטוחים איכותיים עם שמלה נשית ואורירית. יש לי זוג סנדלים של דולצ’ה וגבנה שהם שיא הטעם שלי. הם מעוצבים ואיכותיים, נשיים ובלי גימיקים. חומרים גם מאד חשובים לי, אני אוהבת כותנה ופישתן אבל לא בגוון טבעי כי זה סולידי מדי ומשעמם. מעדיפה פישתן לבן, אפרפר, בגוון שמנת או ורדרד, אני אוהבת הגזמה בטעם, לא אוהבת לראות מאמץ.

שמלת כותנה מבוטיק תמרינדי ונעליים של קלואה

תארי מערכת לבוש קוליות לטעמך לחורף ולקיץ
“לחורף – זוג מכנסי ג’ינס של ליוויס בגזרת סקיני בכחול עם מגפיים גבוהים גסים שטוחים
וקרדיגן מצמר עבה וגדול או שמלה עד הברך עם נעליים שטוחות גבריות וגרבונים אטומים עם מעיל טרנץ’ כחול כהה.
לקיץ – שמלה באורך הברך עם סנדלים שטוחים ותיק עוד צבעוני זרוק”

מה לא תלבשי בחיים?
“לפני שנה החלטתי סופית לרדת מהעקבים. אני מתה על נעלי עקב אבל לא הצלחתי בשל גמלונותי להתרגל ללכת איתם. אגב, אני לא אוהבת נשים נמוכות על נעלי עקב. בחיים לא אלך עם נעלי ספורט מחוץ לאימון ספורט. לעולם לא אנעל סניקרס, זה יפה רק לרזות.
תכשיטים אני לא עונדת לעולם, זה לא נוח לי ואני מועדת לאבד אותם. הייתי רוצה עגילים אבל יש לי אלרגיה אפילו לזהב…

פריטים מהארון של נורית: משמאל סט לחורף- ג’קט עור של זארה וחצאית צמר של etro עם נעליים גבריות שטוחות. מימין לקיץ- שמלת כותנה של ניקול פרהי עם תיק עור של מיו מיו וסנדלים שטוחים של סטלה מקרטני