מן המפורסמות הוא שבעל המאה הוא בעל הדעה. השאלה הפילוסופית היותר מעניינת היא האם זה עובד גם הפוך? זאת אומרת שבעל הדעה הוא בעל המאה?

נשים מזמן שחררו כבלים, הניפו ניסים ולאט לאט ובבטחה, הוציאו עצמן לחופשי, צחצחו מיתרים, פתחו גרון, כיתתו קולמוסים, שחררו חרצובות לשון והתחילו להשמיע קולן ולהתבטא חופשי. אחת התופעות המעניינות שנולדו בשנים האחרונות ונותנות ביטוי למהלכים האלו היא  פרוץ הבלוגוספירה, שסחפה עימה רבות וכותבות. התנועה לשחרור הדעה הולידה למשל את שני אתרי התוכן לנשים שמתחזקים  את זירות הבלוגים המצליחות בארץ – אתר סלונה ואתר אונלייף. שניהם נשענים על מעיין כשרונות הכתיבה החבויים של עשרות הכותבות שתורמות דרך קבע טורים משובחים, מילים חכמות, זויות ראיה מצחיקות ודעות ששווה להקשיב להן. החיבה העמוקה למילים וכתיבה מעניינת עוד יותר על רקע העדרם של אתרי גברים מקבילים לאלו. איכשהו אתרי התוכן המתאפיינים בנוכחות גברית מובהקת מבוססים בעיקר על אלמנטים ויזואליים ומילים מעטות.

האם הצורך בביטוי עצמי מוטה מגדר?
עם ישראל גידל במשך שנות קיומו לא מעט דעתנים ודעתניות חרוצים. רובנו אזרחים טובים שממהרים לפתח דעה נחרצת. בין אם היא מבוססת על טעם אישי, ידע עמוק, ענין שטחי או עובדות חסרות ביסוס, דעות יש לנו בשפע ואנו ממהרים להביע אותן. בעוד נשים מתגלות כרוב מוחץ בזירת המילים הכתובות והפכו את הצורך בביטוי עצמי והבעת הדעה לתחביב באמצעות הבלוגים האישיים, הרי שעל במות הכנסים המקצועיים, זירת המילים המדוברות, מספר הדוברים הגברים מהווה רוב מוחלט. איכשהו החלוקה הזו היתה מקובלת מאז ומעולם ורק לאחרונה זוהתה הנקודה הזו כאנומליה לא הגיונית שיש לשנות במהירות ובכוונה תחילה. היוזמה המשמעותית ביותר שקמה בארץ היא ארגון supersona שחרט על דגלו להביא לשיוויון מגדרי בכמות הדוברים והדוברות בכל כינוס שהוא.

איך קובעים דעתו של מי תשמע?
אחד הסודות הגלויים בארגון כנסים הוא שזה עולה כסף. האולם, הכיבוד, הדיילות החייכניות שנכונות לסלוק את כרטיס האשראי ולצייד תמורתו בכרטיס פלסטי נושא שם, את כל אלו צריך לממן. אם צריך היה להסתמך על רוכשי הכרטיסים הרי שהדוברים היו כנראה בודדים באולם, ולכן יש צורך בגיוס נותני חסויות, כאלו שיכסו על ההוצאות. מי הם נותני החסויות? ארגונים גדולים שתקציב השיווק הגדול שלהם מיועד גם לפעילויות כאלו, וכאלו שפעילותם רלוונטית לנושא הכינוס והם משלמים על כך ששמם יהיה חתום על הדיוור, התוכניה, או עמוד העיתון שמפרסם אודות הכנס. ומי מדבר בכנסים האלו? כמובן, נציגי אותם הארגונים שמממנים את הכנס (או כאלו שיש סיכוי שיתמכו בארועים דומים). 

מי שרוצה עצמאות דעה, צריכה לשאוף קודם כל להיות בעלת המאה. אין מנוס. המחוייבות להיות בעלת נכסים היא לא אישית, לטובת חשבון הבנק הפרטי שלך. היא תרומה ומחוייבות לקהילה כולה. זו שתאפשר למגדר המיטיב לכתוב, להכתיב קולו של מי גם ישמע. עצמאות לכולנו!