מאיה היתה המרואיינת הראשונה שלא ידעתי עליה כלום מראש: לא בת כמה, לא מה עושה, כלום. חצי שעה אחרי שהתחלנו לדבר (ואחרי שגלגלה אותי מצחוק בתשובתה האותנטית לשאלה מה היתה משנה בעולם)  הבנתי למה בפרופיל הוואטסאפ שלה כתוב I love my life. ראו הוזהרתן: קשה לא לקנא  

מגלה בת כמה?

“בטח. למה לא? 43”

מאיפה?

“נולדתי בקיבוץ תל יוסף, שנמצא בעמק חרוד, בין עין חרוד לבית השיטה, בין עפולה לבית שאן. היום אני גרה במושב עולש בעמק חפר”, אפשר להגיד שאני מקפידה לגור במקומות שאנשים לא יודעים למצוא במפה…

משהו על המשפחה

“נשואה לעידו, שהוא מפקח בנייה, ואלה הנישואים השניים שלו. יש לו שני ילדים גדולים (17, 19) ולנו שתי ילדות קטנות (8,9)”.

איפה היית ומה עשית?

“אחרי שהשתחררתי מהצבא שאלה אותי מישהי שעבדה אז בתק”מ האם אני רוצה להדריך מחנה קיץ בחו”ל. תוך שבועיים הייתי על מטוס לארה”ב, וככה התחלתי את הקריירה המעניינת שלי שהוקדשה כמעט כולה לקהילות יהודיות בחו”ל. משהו בעולם הזה תמיד משך אותי, אולי החיבור ליהדות תרבותית לאו דווקא במובן הדתי, אולי העובדה שאנחנו כל כך קרובים וכל כך רחוקים ריתקה אותי אבל אין ספק שחווית ההדרכה בחו”ל שינתה את תפיסת החיים שלי לחלוטין.

“במקביל להדרכות נרשמתי למדעי המדינה באוניברסיטת ת”א. בפועל למדתי חצאי שנים, כי מאפריל עד ספטמבר הדרכתי. הסטודנטים האחרים היו בשוק – לא רק ששחררו אותי מהאוניברסיטה, כי עשיתי משהו מאוד ציוני, אלא שגם נתנו לי פטורים מכל מיני קורסים לא חשובים ועוד שילמו לי שכר טוב!

“במשך שלוש שנים הדרכתי קבוצות של בני ובנות 16 אמריקאים שהגיעו לארץ ל”סיורי ישראל”, שהתחילו בדרך כלל בפולין, באיטליה או בצ’כיה ועסקו במגוון של נושאים מטרום שואה ומצעד החיים ועד הדמייה של עלייה ב’. כשסיפרתי למשפחתי ולחברים על החוויה היא נשמעה כמעט הזויה, אבל אין ספק שחוויות כאלו מעצבות זהות ומשאירות חותם עמוק על המשתתפים והמדריכים כאחד. הנוער הזה למד את ההיסטוריה של יהדות אירופה ומדינת ישראל בצורה מאוד יסודית ומשמעותית.

“כשסיימתי את התואר שאלו אותי אם אני רוצה לנסוע לכמה שנים לשליחות לארה”ב. ברור שרציתי. רווקה בת 26, למה שלא ניסע לבלות קצת בארה”ב? הייתי שלוש שנים בוושינגטון די.סי. וזה היה בית ספר של החיים: גם האמריקאים, שהם מכונה משומנת היטב. וגם וושינגטון עצמה שהיא עיר מאוד קוסמופוליטית, מאוד מגוונת, עם אנשים מכל העולם באמת, אבל לא מוטרפת כמו ניו יורק. במהלך שלוש השנים האלה עבדתי בפדרציה היהודית וניהלתי עבורם מערך נתינה של כספים שהוקצו למטרות חברתיות שונות בישראל, במקביל לעבודה חינוכית שעשיתי בקהילה.  

“אחרי שלוש שנים הבנתי שאני לא אגור בארה”ב, התקרבתי לגיל 30, והיות שהחבר שלי עבר לעשות פוסט דוקטורט באוקספורד באנגליה החלטתי שאצטרף אליו. סידרתי לי עבודה בלונדון, באיזשהו שלב נפרדתי מהחבר, אבל חייתי את אירופה לגמרי, כל סופשבוע בעיר אחרת… “

טוב, די!

“ואז החלטתי שאני לא עובדת יותר בעולם היהודי והתחלתי תואר שני במנהל עסקים. אבל, בחיים כמו בחיים, את יכולה להחליט, אבל לחיים יש תוכניות אחרות. תוך ארבע שנים עבדתי על פרויקט שהיה שיתוף פעולה של משרד רוה”מ, הסוכנות וסוג של חברת בת, גמרתי את התואר, התחתנתי ועשינו שתי בנות ברווח של שנה וחודשיים.

“כשבתי אלה היתה בת שנה, החלטתי שדי. הפוליטיקאים והמנגנון לא התאימו לי יותר. ידעתי שאני רוצה לבנות משהו בעצמי, ולעבוד בצד של הכסף, הבנתי שיכול להיות שזה לא יהיה בביזנס, והכי קרוב לזה היתה הפילנטרופיה. האנשים שנותנים את הכסף. המממנים.

“בשש השנים האחרונות אני המייסדת והמנהלת של רשת תורמים יהודים, Jewish Founders Network – ארגון גג שמכנס  1500 קרנות פרטיות ותורמים פרטיים מכל העולם. המילה נטוורקינג היא המילה הפעילה ביותר בשם הארגון הזה. מטרתו לאפשר לבעלי הון, שעושים עבודה פילנטרופית אסטרטגית, ללמוד אחד מהשני ולייצר שיתופי פעולה. מדובר בפילנטרופים וקרנות פרטיות – משפחתיות, לא “תרמתי במשרד”, או את הכסף של החברה. הכסף הוא שלהם, הרגש הוא שלהם ולמורשת שלהם יש משמעות. הנתינה המשפחתית באה ממקום של ערכים ומעורבות אך מיישמת חשיבה מיקוד ובחינת מדדים להצלחה.

“תפקידנו לייצר מקום מפגש “בטוח” שבו הם יכולים לקבל אינפורמציה על תחומים שבהם הם פעילים. אני מלמדת אותם לעשות בדיקת נאותות, אם הם לא יודעים לעשות את זה בעצמם, אבל אני לא רוצה להיות אחראית לביצועים של אף עמותה בישראל”. וגם לא מתעסקת בהעברת הכספים שלהם לעמותות. הם עושים זאת באופן ישיר ללא מתווכים.

אז את בעצם סקאוטרית של פילנטרופיה?

“נכון, אבל אני גם יועצת. אם הם רוצים, ולא כולם רוצים, אנחנו בונים להם אסטרטגיה. אם יש תורם שרוצה לעבור מתחום אחד לתחום אחר, מבריאות לחינוך למשל, והוא לא יודע איך לעשות את זה או רוצה למזער נזקים, הוא בא אליי קודם. אנחנו עושים כמה מפגשים ומחליטים איך הוא בונה את הפרוטפוליו שלו”.

וואי, וואי. את מבינה כמה טלפונים תקבלי אחרי הכתבה?

“ראשית, רוב הנשים מ co.co  הן לא מהמטרידניות. שנית, אני לא זו שמחלקת את הכסף. אני מתווכת מידע, צומת למפגש והיכרות, אבל רק בין חברי הארגון. את הידע שלי אני מקבלת דרכם מהעשייה שלהם. בהתנהלות השוטפת שלי אני לא יכולה “להכיר לך”. לא מדובר ברשת של תורמים שאני שולחת להם אינפורמציה. האנשים שתורמים כסף פועלים בדיוק הפוך. הם מצפים ממני להגן עליהם, ההסכם שלי איתם הוא שאני לא מפנה אליהם אף אחד, אלא אם הם ביקשו אינפורמציה. שום דבר לא נעשה בדחיפה.

זו הייחודיות של הארגון: הוא נותן לאנשים מה שהם צריכים, ומחליט על דרך פעולתו בהקשבה מלאה לחברים בו. החברים בארגון תורמים לפחות 100 אלף ש”ח בשנה, מדי שנה. זה התנאי להיות חברים. אתה לא יכול לתרום במקרה בשנה מסויימת סכום מסוים וזהו. חייבים לעמוד בסכום הזה לאורך זמן”. ב JFN ישראל חברות היום 107 משפחות זוהי קהילה של למעלה מ 500 איש מקומית שהוקמה בזהירות ורגישות בחמש השנים האחרונות. בנוסף כמובן לרשת הגלובאלית הבינלאומית.

במקביל, ומתוך היכרות עמוקה עם השוק המקומי והתרבות הישראלית הייתה מאיה ממקימי “יכולים נותנים”, שיתוף פעולה של 18 פילנטרופים מקומיים שמטרתו פיתוח וקידום הפילנטרופיה הפרטית בישראל. תורמים אלו מעורבים באופן גלוי. רוצה לומר: לצאת מהארון ולשמש דוגמא על מנת להרחיב את מספר בעלי ההון בישראל המעורבים בנתינה משמעותית ואסטרטגית. היום מנוהלת היוזמה באופן עצמאי.  

מה כתוב על כרטיס הביקור הדמיוני שלך?

כמו שכתוב בפרופיל הוואטסאפ שלי : I love my life

 ואם היה לך כרטיס באתר שידוכים?

What you see is what you get J…..

מה השפיע על הטעם שלך?

“התקופה בארה”ב, ששינתה לי את הטעם למחוייט”.

מה אוהבת ללבוש?

“מכנסיים שחורים. כל מי שמכיר אותי יחייך למקרא התשובה”.

עם מי הולכת לקנות בגדים?

לבד

אוגרת או מוסרת?

“מוסרת. מאוד אוהבת למסור. אבל אוהבת גם לקבל, בעיקר שמדובר בבגדי ילדים”.

הפריט הכי יקר בארון?

“מעיל שקניתי במייסיס לפני שנה”.

אם היית יכולה לשנות דבר אחד בעולם?

משקל.

מישהו להיפגש איתו?

“אלברט איינשטיין, גנדי או צ’רצ’יל. שלושתם מסקרנים אותי”.

מה את מאחלת לבנותייך?

“שיבחרו נכון”

מילה על כסף

” עם הון גדול באה אחריות גדולה” ועוד אחד שאני מאד אוהבת מהעולם שלי : הדבר היחידי שהוא באמת שלך הוא מה שאתה נותן

משהו ל co.co

“אני מאוהבת בקונספט לגמרי. פעם הן יהיו הישג ענק ומשגשג שמחלק דיבידנדים, אבל גם אם לא – כל בגד שקניתי שם גורם לי אושר גדול”.