במסגרת הפעילות האקספרימנטלית שקוראים לה קו.קו. ארחנו פורום נשים חשאי שעיניינו יזמות באמצע החיים. הפורום, יוזמה של רינה שאינסקי מקרן הון סיכון כרמל ושלנו, התארגן בהיסוס מה, וציפיות בגובה ים המלח, לשם כמה מטרות:

• לתהות – האם ישנם מאפיינים משותפים לנשים שעשו כברת דרך וקריירה משמעותית, ויוצאות ליזמות ושינוי מקצועי.
• לבחון – איך ואם אפשר ( ואם צריך), לעזור ולתרום אחת לשניה?
• לראות מעבר למילים – העצמה נשית, נטוורקינג נשי הם מושגים שמרבים לדבר עליהם, ולעתים שוחקים אותם עד דק. האם ניתן לתת להם משמעות מעשית?
• לחבר – כשרונות, כוחות, יכולות חשיבה, פיתוח וניתוח, על מנת להגיע קצת יותר מושכלות או מוכנות לרגע האמת. ואם אפשר, לצרף כמה כשרונות יחד.
• להנות. זה הרי ברור שאם מכנסים קבוצה של 20 נשים עם קצת הסטוריה, אישיות, ונסיון מקצועי עשיר – הולך להיות מעניין וכייף.

אז מה למדתי? קודם כל שהסקרנות לא עוברת עם הגיל, היא רק מאבדת קצת את הבושה. ואין דבר יותר מסקרן מאנשים. יותר קל לשאול שאלות, יותר קל להיחשף ומאוד מנחם לדעת שציפור הנפש של השינוי, ברוב המקרים, היא כמו בולבול – די בנאלית, וכולן אותו דבר, ללא חן יוצא מן הכלל, אך עם יכולת הרסנית לגינה המלבלבת.
מענין לגלות שהרבה פעמים, מה שמעסיק אנשים שבאים מתחומים שונים לחלוטין, עם מיומנויות שונות לגמרי, דומה למדי. אמנם המיומנות הנצברת והמוכחת מביאה איתה בטחון מסוים אך יחד עם זאת, החששות דומים, הצרכים דומים, המוטיבציות די מקבילות, וכל זה למרות שהחסכים האמיתיים פרושים על קשת רחבה ונעים בין מיקוד, אומץ, כסף, חלום קונקרטי, ידע וקשרים. אילו רק היתה נמצאת החתיכה החסרה היה הפאזל מושלם ויחד עם זאת נשים נוטות להיות מפוכחות, מנוסות וצנועות דיין, ולכן, בניגוד לגברים, אינן חושבות שהחתיכה החסרה היא מהות הכל.

אחד הדברים שעלו בשיח האירו את עיני במבט חדש. מישהי סיפרה שבאחת מסדנאות הניהול שהשתתפה בהן בימיה בקורפורייט חובק העולם, דובר כי אחד ההבדלים המשמעותיים בין גברים ונשים בצמרת ניכר במערכות היחסים שכל אחד מנהל. גברים מנהלים נוטים לתחזק מערכת יחסים אחת. החברים שלהם, הם אלו שעושים איתם מילואים, הם הקולגות המקצועיים, הם החבר’ה שמשחקים איתם פוקר בערב ומנהלים איתם עסקים בבוקר (לשתות בירה, לראות כדורגל או לנסוע לסקי, הם כמובן פוקר מטאפורי).
נשים בדרגים לעומת זאת, מנהלות לפחות שתי מערכות יחסים במקביל. הקולגות שלהן הם לרוב על טהרת הטסטוסטרון. בהנהלת החברה ובדירקטוריון, יש בממוצע אשה אחת וגם בכנסים ובועידות הן די זורחות בבדידות. החברות שלהן, הן אלו מהשכונה, האמהות של הילדים, הבנות ששותות איתן קפה או הולכות איתן ברגל, שמדברות על החיים. בסבירות מאוד נמוכה החברות הן אלו שעובדות איתן. לתחזק מערכת יחסים כפולה זה קשה. זאת עבודה. תארו לכם שצריך גם לפנות זמן להיפגש מדי פעם, וזה בנוסף לשאר המטלות ולא כולל את מכבש יסורי המצפון 1: אמא-בשלי-לי-קציצה-אין-מה-לאכול , או מכבש יסורי המצפון 2: מה??עכשיו-את-חוזרת-מהעבודה?ומי-עם-הילדים?

אז כן, נחשף הסוד, הגברים הם מדורת השבט, ואנחנו אלו שצריכות לתמרן פגישות בחשאי. החברות שלנו ימשיכו להיות אלו שיש על מה לדבר איתן, רק כדאי להרחיב את המאגר ובעיקר, להפסיק להתבייש לחבר ולקשר. זה עובד מעולה.