Be part of what you wear
תרומת בגדים היא מצווה, ואולי היא הרעה החולה של העמותות, המעצבים והצרכניות גם יחד? צפרא פרלמוטר
צילום: פליקר
החודש האחרון הוא ללא ספק חודש של נתינה. מצבור הזמנות לארועי התרמה ובזארים של בגדי מעצבים למען עמותות שונות נחתו בתיבת הדואר שלי. והשמות המקשטים את הארוע – מן השורה הראשונה של העיצוב בארצנו.
אותם פסטיבלי מכירה למען נשים נפגעות, בזאר תרומה לטובת ילדים בסיכון וארועי תמיכה במשפחות מאמצות – משלימים זה את זה לכאורה. המוצרים המעוצבים שנותרו מהעונה האחרונה, העונה הקודמת, או משנה שעברה. הבגדים שאיש לא חפץ בהם ב 30% הנחה, 50% או 70% ובצר להם נדחקו לירכתי המחסן או נדחסו לארגזי קרטון נתרמים לעמותות שעושות מלאכת קודש והופכים למכרה זהב עבור נצרכי ארצנו. מקור למזומנים עבור פעילות שכולה טוב.
לכאורה נפלא. והיענותו של הקהל נפלאה עוד יותר. בזכות הנשים הרבות שתשוקתן העזה לבגדים ומעשים טובים מביאה אותן שוב ושוב, אותם ארועי המכירה הם הצלחה גדולה. כל ארוע כזה מצליח לגייס אלפי עד מאות אלפי שקלים. ההתארגנות על ארוע כזה מורכבת מאוד והעמותות משקיעות בהם הרבה מאמץ וזמן ומשאבים.
אילו היה זה ארוע בודד או עמותה אחת שזו דרכה לגיוס משאבים – ניחא. אלא שריבוי הארועים, מטריד. הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן לאסוף כל כך הרבה בגדים ואביזרים ולמכור אותם במחיר כלום עד כ 10% משוויים המקורי צריכה לעורר כמה נקודות למחשבה לפני שמסתערים על המציאות המעוצבות..
1. כנראה שיש המון בגדי מעצבים, והרבה מהם אינם נמכרים בעיתם.
2. הפסיכולוגיה מנצחת – כצרכן אין דבר שמשמח אותנו יותר מלמצוא מציאות שוות.
3. מציאה שווה – טישירט עם הדפסה בעבודת יד (2 הברשות מכחול וחתימת תפוח אדמה אחד) שנשאה תג מחיר של 500 ש”ח ובבזאר מוצעת ב 50 ש”ח. ככל שהפער בין המחיר הראשוני של הבגד למחיר המוצע יותר גבוה – כך תחושת הסיפוק גדולה יותר.
4. נדיבות הלב המתמדת – הנוכחות הקבועה של מותגים בארועים, נוחה למארגנים אך לא ברור עד כמה היא תורמת למותג עצמו.
5. התחושה שאף אחד לא רוצה את היצירות שלך היא איומה ולכן המעצבים מעדיפים לתרום אותן.
האמונה לפיה כולם יוצאים נשכרים, היא כמובן שגויה. העמותה חושבת שהיא יוצאת נשכרת כי גייסה עוד משכורת שנתית אחת לעובד. אבל אולי אם היתה מאחדת כוחות עם עמותות דומות שעושות כמעט אותו דבר, היו נחסכות שתי משכורות שנתיות? המעצבים חשים הקלה כי אפשר לנקות את המחסן ולא לראות את אותן אנדרטאות העיצוב העצובות, ערמות הבלתי מקובלים שנראה כאילו הן מתרבות מעצמן. והצרכן? חדוות החסכון שלו, היא הרי הבסיס לפער המגוחך בין המחיר הראשוני למחיר המציאה.
למעשה יש כאן 3 מפסידים לטווח ארוך – העמותות שהחברה לא השכילה לייצר עבורן בסיס הכנסות בר קיימא, וכשארועי המכירה ימצו את עצמם (וזה יקרה מהר), יעמדו שוב מול קופה ריקה, או למעשה ריקה יותר. המעצבים – ספקי השמחה, שככל שיתרמו יותר מוצרים כך יתקשו יותר למכור במחיר הראוי. ככל שימכרו פחות כך ייאלצו להוזיל את המוצר, להתפרנס בקושי או לחדול. שלוש האפשרויות נכונות ומתקיימות במציאות. אולי אם הם היו משלבים כוחות ניתן היה לייצר מנגנון שישרת את כולם ויהווה תחליף ליתרון הגודל שיש למפלצות הטקסטיל שכבשו את העולם תוך שהן טורפות את כל היצורים הקטנים בדרך.
והצרכן? הצרכן חייב להסתכל קצת מעבר לקו המחשוף. אם הצרכנית לא תרד לעומק המשמעות שיש לכל קניה שלה, תסלחו לי על הדימוי הפרוע, אזי תמונת הנשים הנוברות בערמות הבגדים דומה מדי למראה הקבצנים שמחטטים למחייתם בפחי האשפה. צריך להבחין מתי טובת הצרכן היא אמיתית ומתי היא מנטרה שמזריקים לציבור כמו סם מטשטש שמשרת את אדוניו. הצרכנית במו ידיה אחראית על קיומו של מקצוע העיצוב כמקור לפרנסה ולא רק כתחביב. ובאין פרנסה מובטח שנזדקק לעוד הרבה עמותות ונוטות חסד. רק איך לעזאזל יממנו אותן?
יופי של מאמר.אני עצמי תרמתי בגדים חדשים שבגלל השמנה עקב מחלה קשה שבה אני מקבלת תרופה איומה בשם פרדניזון שמוחקת לי את העצמות ומשאירה אותי רעבה גם ב-1 בלילה העליתי 40 קילו.ניסיתי להוריד בכל דרך אבל ברגע שהשתילו לי חלק מהלסת שהתפוררה.לכן תרמתי ונהניתי מהמחשבה שמישהי גם תחסוך הרבה כסף וגם הארגון של נפגעות תקיפה מינית מרוויחים מזה
כל כך נכון. אני עצמי תרמתי מבגדי המותג שלי פעמים מספר. בשנים האחרונות אני מוצאת דרך יותר נאותה “להפטר” ממלאי ובעיקר עושה בגדים שיהיו רלוונטיים גם בעונה הבאה ולכן אין סיבה להעלים אותם מהמדפים.היתה לי שיחה עם מנהלת הארגון של נפגעות תקיפה מינית , הסברתי לה שבמצב שהמעצבים נמצאים היום זה לא ממש הגיוני לבקש מהם תרומות ואם היא רוצה לעשות פעילות משותפת צריך לחשוב על משהו יותר יצירתי שיחזק גם את המעצבים.אני מאד מעריכה את העשיה של המתנדבות במרכז לתקיפה מינית ובעמותות אחרות ולכן גם משתדלת להתנדב אבל תרומה על בסיס קבוע של בגדי מותג כל שהוא תביא לזילותו ולפגיעה בערכו.
http://www.gusta.co.il
כל מה שכתוב במאמר נכון והבעיות שהועלו אכן קימות
בשטח. כל עמותה רוצה בטובת הרעיון שלשם כך הוקמה כמו כן כל מעצב/ת/ים או רשת אופנה מבלי לנקוב בשמות רוצות לשטרג את עצמן שאכן הם פועלים בתחופ העזרה לקהילה(דבר שניהיה מאד נפוץ בימים אלה (כמקדם מכירות) לדעתי אם לא יוסדר סדר בעניניים אלה אכן נגיע למצב של :להתםרנס בקושי או לחדול” מצד המעצב/ים ורשתות וגם מצד העמותות .
אני מציע שהאגודה תקח על עצמה את הנושא וכעמותה ללא מטרות רווח תוכל להיות הצינור המקשר לרווחת המעצבים ולרווחת העמותות המטפלות בקהילות השונות ולא יהיה זילזול בערך היקר שלנו
אילה, תודה על התגובה, אכן יצירתיות בכל תחום היא החלק הקשה ביותר (וגם המהנה). נשמח לארח ב קו.קו. מפגש מעצבים ועמותות לדון בנושא. רוצה שנחשוב יחד?