שירה ברויאר חזרה אופטימית מההרצאה של לי אדלקורט במוזיאון העיצוב בחולון. והרי התחזית לאביב 2015. תמונות: trend tablet.

לי אדלקורט חושבת שהעולם נהיה מקום נחמד יותר. גם אני, אגב. ברור שהרגע, קשה לראות עתיד ורוד מהמקום הנמוך חשוך בו אנחנו נמצאים אבל זום-אאוט ארוך ומבט מלמעלה על התמונה הגדולה מראה שיפור. אומר זאת כך: ההתפתחות האבולוציונית עובדת. פעם עבדות היתה חוקית, לנשים לא היתה זכות הצבעה ורוב בני האדם היו אנאלפבתים ומתו ממחלות שכבר לא קיימות. והיום? שחיתויות נחשפות, חוקים להגנת נשים, ילדים ובעלי חיים מתבססים, הנגישות למידע מצויה בקליק אחד, המחאות החברתיות, הפעולות ההתנדבותיות שהשתרשו (לפחות במסגרות החינוכיות של ילדי) כדבר מובן מאליו, המיחזור כשגרת חיים, הסרוב לאכול מזון שעבר התעללות, כל זה שריר וקיים ומתפשט לאט אבל בטוח בכל מקום בו עובד השכל הישר וההגיון הפשוט. אבל נחזור לאלדקורט. בשבוע שעבר פגשתי בה בפעם הרביעית בהרצאה במוזיאון העיצוב בחולון לכבוד פתיחת התערוכה שאצרה “קיפולים”.

בפעם הראשונה ערכתי עמה ראיון אישי בביתה בפריז ב 1996. כבר אז היא היתה הגורו בהא הידיעה לחיזוי טרנדים או כפי שהיא כינתה את עיסוקה “ארכיאולוגית של העתיד”.  זה אומר שאדלקורט וצוותה, אוספים רמזים לעתיד דרך התבוננות בשינויים הכלכליים, החברתיים, הפוליטיים והרוחניים בעולם. הם יוצאים למסעות בילוש ואיסוף אובייקטים במקומות מגוונים ורוקחים מהם רעיונות שמתרגמים על ידם לערכים אסתטיים. כלומר הם קודם חושבים איך יראו החיים ורק אחר כך, מייעצים לתעשיות האופנה, עיצוב הרהיטים והמכוניות, האלקטרוניקה, משווקי הפרחים והקוסמטיקה ומייצרים לוחות צבעים וספרי השראה לצד פרויקטים ושיתופי פעולה יצירתיים.

כבר בפריז, היא דיברה על הצורך להתאחד ועל כך שהבידוד בעבודה בבית מול המחשב יגרום לאנשים להתאגד, להקים מיזמים, להתפנות לעיסוקים קבוצתיים כמו ספורט, בישול, ציור ואפילו להקים גינות קטנות בעיר. היא צפתה מערכת תחומי עניין חדשה, בקבוצה. קומוניזם ורוד, היא קראה לזה אז.

אחרי שבביקורה הקודם האפוקליפטי למדי, התריעה אדלקורט מפני תוצאות הרות אסון עקב בזיזת האדמה והרס הטבע, הפעם היא זרעה אופטימיות. התחזית שחיברתי לאביב הבא, אמרה, מכילה את מלת המפתח gathering . אפשר לראות את זה כאיסוף של כיווצי בד בחצאיות (שהולכות להיות הדבר הבא) וגם כצורך אנושי להתאסף. הטקסטיל משקף חברה. הטרנד מגולם ביצירת קפלים. זהו תהליך מתמטי מובנה שנותן לבגד גמישות רבה. במקביל, מתרחש תהליך חברתי. יש יותר כללים וחוקים, כתובים ולא כתובים לצד חידושים טכנולוגיים. כל אלה יכולים לייצר בעתיד מסגרת שיש בה הרבה מאד חירות.

את החירות אפשר לבטא ב draped , דיגום חופשי, “דרפה” בפי המעצבים. נפילה חופשית של בד רך היוצר משחק קפלים. ומכאן, תחייה למראה ניאו קלאסי שמבוסס כשלעצמו על קלאסיקת בגדי יוון העתיקה. בכל מקרה, מדובר בבגדים עשירים בקפלים. לוח הצבעים המגיע עם הרעיון, בהיר ואופטימי. לא נפקד מקומו של השחור והנייבי אבל רק כעוגן, לא כמשקף את רוח העדינות הבהירה, שטופת הגוונים  המוארים .

בגדים בשכבות, בגדים נינוחים שמשרים תחושת פיג’מה כיפית ומוטיבים בהשראה אורגנית של צמיחה וטבע. (בעתיד מבטיחה אדלקורט, בגדים יוכלו להיות מצע לצמחיה שתגדל על פני הבגד בעזרת הטכנולוגיה).  לאביב 2015 היא מוסיפה תת טרנדים – קיפולים ודוגמאות אוריגמי, בגדים עם הרבה תנועה, וולנים, תחרות, בדי ז’קארד, בגדים שיש להם ערך. ההיפך מכל מה שהוא מוצר תעשייתי נחות. שכבות כבר אמרנו? ולוח צבעים מותאם : שטוף, אפל, מאובק, שבור בחומים-כתומים-צהובים ואפורים.

 זו תהיה מאה של שיתוף פעולה. אומרת הנביאה, כבר שנת 2014 אבל מבחינתי המאה טרם החלה. רעיונות כמו מלאכת יד בשילוב עם מכונות. בינלאומיות בשילוב עם מקומיות, כל זה צפוי. בכל תחילת מאה יש חזרה לעבודת היד כמעין צורך להאחז במשהו ביתי, מוכר ובטוח. נראה השראה מתחום הספורט לצד קליעות של רפיה, פשתן וכותנה. פריטים במראה טבעי , הפוכים למראה המלוטש-תעשייתי, ייוצרו במכונות חכמות. ופרחים. הדפסי פרחים, צבעי פרחים, מהצד הדרום אמריקאי ומהצד המזרח אירופי כהקבלה לחיבור בין קצווי העולם. ורקמות. כן, צפויה עדנה לרקמות, למגע הפואטי על הבגד כמו גם לליבוד הלבד, לעיטוף ולשיתוף הפעולה עם הטכנולוגיה. למשל חצאית שהודגמה במצגת , עשויה פוליאסטר ממוחזר אבל צבועה בעבודת יד בטכניקה יפנית עתיקה. עבר משולב בעתיד. אפשר גם וגם. לא חייבים לבחור. והומור. דרוש הומור, בבגדים כמו גם בחיים עם הרבה סרטים ופפיונים, הדפסים וצבעים משמחים, בעיקר צפו להדפסי אננס שמסמלים בברזיל הכנסת אורחים.

לכתבה קודמת על לי אדלקורט