שבוע האופנה שהסתיים בחולון ורעידת האדמה השישית (!) השבוע באיזורנו, החזירו את שירה ברויאר ללי אדלקורט, הנביאה המודרנית.

צילומי השראה לתחזיות מהאתר של לי אדלקורט. צילום: הלן ברנדט וסאבין פיגאל.

שבוע האופנה שהסתיים בחולון ורעידת האדמה השישית (!) השבוע באיזורנו, החזירו אותי ללי אדלקורט, הנביאה המודרנית שאצרה לפני שלוש שנים תערוכה במוזיאון העיצוב בחולון והעניקה בו הרצאה מאלפת כהרגלה. אדלקורט התריעה אז מפני כעסה של אמא אדמה. היא אמרה ששורת אסונות הטבע ברצף ובעוצמה כה מטרידה היא תוצאה של בזיזת האדמה, ניצול משאבי הטבע והפרת האיזון האקולוגי. אבל אין לטעות באדלקורט. לא מדובר במסטיקנית ניו-אייג’ית אלה באישה בעלת יכולת ניתוח ואינטואיציה מוכחת. גורו של תעשיית האופנה אבל לא רק. גם חברות אלקטרוניקה ורכב, משווקי פרחים, בשמים, קוסמטיקה, עיצוב וריהוט מסתייעים בתחזיות שלה שמשפיעות על עולם העיצוב כבר למעלה מ 30 שנה. הן מופיעות בספרי השראה יפיפיים למעצבים שהיא מוציאה לאור, בהרצאות שהיא נותנת באירועי אופנה מרכזיים בעולם ובאתר שלה.

צילום: מאתר סקונדסייט.

צילום: מארי טיילפר.

פגשתי בה לראשונה ב1996 בפאריס. ראיינתי אותה אז למוסף ‘הארץ’ וביליתי אתה כמה שעות מרתקות. “אני ארכיאולוגית של העתיד, הסבירה לי אז, המגמות שאני חוזה מתלכדות מתוך התבוננות בחיים המשתנים. אנחנו קודם מדברים על השינויים הכלכליים, החברתיים, הפוליטיים והרוחניים ורק אחר כך מייעצים לתעשייה על ערכים אסתטיים”. הרבה ממה שחזתה באותה פגישה לפני 17 שנה מהדהד בתוכי היום. אדלקורט דיברה על הצורך להתאחד. אז זה נשמע לי קצת מוזר, אבל עובדה, היום אני שותפה במיזם שהוא קולקטיב אופנה. היא טענה שתופעת העבודה מהמחשב בבית תגרום לאנשים להיות יותר מבודדים וכתוצאה מכך הם ירצו להתאגד על רקע מכנה משותף ולייצר סוג חדש של סולידריות. ”אנחנו יכולים לצפות שאנשים יתאחדו ויקימו להם מיזמים, ילכו יותר לחוגים כמו בישול, ציור, ספורט או ערבי שירה ואפילו יקימו להם גינות קטנות בעיר. תהיה מערכת חדשה של תחומי עניין, תמיד בקבוצה.” היא קראה לזה אז קומוניזם ורוד. בנוסף חזתה שאנשים ירצו לדאוג יותר לבריאותם הפיסית והנפשית ולכן יקומו מרכזי רווחה לגוף ולנפש. “אני מאמינה שבחיפוש אחרי הרווחה הזאת נרצה קצת חופשה לעצמנו בכל יום. בעתיד אנשים יבנו בריכת שחיה קטנה, חדר התעמלות קטן ליד ביתם או גן קטן שיהפוך את הבית למעין בית חופשה. זה אומר שאולי התיירות תיעשה פחות חשובה ומובן שתעשיית הפנאי, בגדי פנאי, חפצי פנאי, תתרחב מאד”.

צילום: דניאל רייארה

היא הקפידה להסביר אז שהתחזיות שלה לא רק אופטימיות אם כי היא לא נוטה להציג השקפות פסימיות אבל שלכל מגמה יש צדדים טובים וצדדים גרועים. כדוגמה היא נתנה אז את הנהירה אחרי חיים רוחניים, מגמה חיובית כמובן אבל גם בעלת צד מסוכן שיכול להוביל לפאנטיות והתבדלות. את ההרצאות והתחזיות מהשנים האחרונות מובילה רוח חזרה לטבע כנטועה עמוק דווקא בתוך החיים המודרניים האורבניים. “אני לא מאלה שמתחרטים על מה שעשינו עד כה. הבניינים, התעשיות, ההתפתחות – הכל נפלא, אבל בואו נחשוב כעת על אופני ייצור חדשים” היא קראה מעל הבמה בהרצאתה בחולון. “השימוש באנרגיות חלופיות, האופניים, הסלואו פוד, כולם מבטאים דרך נוספת לדאגה לעצמנו ולעולם”.

רוח של חזרה לטבע בתוך החיים המודרניים. צילום: אלקסיס ליקספלד ודיאתלינד וולף.

לחברות הגדולות שנמנות על לקוחותיה היא ממליצה להחליט על סדר יום חדש שבו 10% מהבדים יהיו אורגניים, ו10% מהצביעה תהיה טבעית. זאת בנוסף להחזרת 10% מהייצור לבית, ולצמצום הקולקציות גם כן ב-10%.
לטענתה, החברות שהחלו להתנסות בשינויים שהציעה כמו “איילין פישר” למשל, גילו שאחרי הנשיאה בעלויות ששינוי כזה הצריך, הגיעה עלייה ברווחים. ההוכחה נוספת ליתרונות הצמצום היא רואה בהצלחה של קולקציות הקפסולה. המעצבים הצעירים לדעתה כבר הבינו שאין טעם בייצור קולקציות ענק עמוסות. מעבר לכך, היא טוענת, “תוך 10 שנים רוב החברות ייאלצו להחזיר את הייצור שלהן הביתה. סין הולכת ונהיית יקרה, אחרי שהעובדים שם החלו לדרוש שיפור בתנאי העבודה שלהם. ונכון, יש את בנגלדש, אבל גם שם אנשים יוצאים להפגנות בעקבות שכר נמוך. ואז יש את אפריקה, אבל אפריקה לא מחונכת לייצור טקסטיל, כי אין לה היסטוריה של טקסטיל”.

צילום: פטריק לאפאייט.

“צריך ללמד אנשים שאופנה ואקססוריז הם אינם דברים שזורקים ביום המחרת. הימים בהם קונים שמלה לערב אחד תמו. היום רבות מהחנויות הגדולות אפילו לא מגהצות את הבגדים. אלה נתלים כמו שהם היישר מהמכולה שהגיעה מסין וזה נראה רע מאד. אם אנחנו לא רוצים לבזבז כסף על גיהוץ ברור שאין לנו כבוד לייצור הפריטים.”
אדלקורט צופה דרישה לבגדים יותר ‘אמיתיים’ שישרתו קהל לאורך יותר זמן ולחומרים שמבטאים את הצורך האנושי בקשר לטבע. צבעים של מינרלים ואבנים טובות, גווני חול, ים ומדבר. בין אם מדובר בבגדים לספורט אתגרי שגם הוא מזמן חוייה קרובה בטבע או בגדים מחומרים טבעיים או סינטטיים בעלי מראה טבעי שאפשר לכבס בלי הרבה מים וסבון ולכן הם טובים לסביבה. “הדבר החדש, היא אמרה לי אז, הוא שאנחנו רואים שאנשים לא רוצים לצרוך כל כך הרבה. הם רוצים יותר זמן פנוי וכשיש יותר זמן, החיים פחות יקרים. הולכים לקנות בשוק, במכירות הוזלה ועושים דברים בעצמנו. אני עובדת כל הזמן ולכן חיי יקרים כל כך, אני נוסעת במוניות, לא הולכת ברגל, אני קונה אוכל בחנויות שפתוחות בלילה ושהמחירים בהן גבוהים פי שלושה. הכסף מוערך יתר על המידה אבל הוא לא המפתח לחיים, רק אמצעי לחיים, אנשים חושבים שכסף הוא אלוהים. אני מקווה שיום יבוא ובני האדם ישנו את דעתם”.