מהאיקונומיסט…מקור

גליון החודש של דה מארקר מוקדש כולו לנושא. ומנסה לתת קווים לדמותו של הקפיטליזם החדש והאם הוא יפתור, או לא, את בעיית הבעיות – האי שיוויון. שני הארועים הם הזדמנות מצוינת לרפרף על כמה מהביטויים השגורים שמוזכרים ביחס לנושא ולבדוק איך הם מוגדרים בתנ”ך העממי – ויקיפדיה, וכיצד הם קשורים לקו.קו. שלנו שמציעה דרך אלגנטית ונעימה לקיים אלטרנטיבה ערכית בסטייל…

1. כלכלה – מכלול הפעילות האנושית, המכוונת להשגת האמצעים החומריים הדרושים לאדם לצורך קיומו ורווחתו. מאז שהמציאו את הכסף, ברור לכולם שהאמצעים החומריים שמוזכרים לעיל מוטב להם שיהיו בשטרות ומטבעות. ומכיוון שרווחתו של האדם זה מושג שמתרחב יחד עם מבחר הסמרטפונים והטיסות בין רגע, רצוי שהפעילות האנושית שאנחנו עושים על מנת להשיג את רווחתנו, תדע לקחת שני זוזים ולייצר מהם שלושה. זאת אומרת שאלטרנטיבה כלכלית חדשה צריכה להציע דרך שבה משקיעים כסף ופעילות אנושית ומייצרים בסוף יותר כסף. אחרת איך ניסע להכל כלול? איך נוכל להשתלח על מדפי הטישירטס ושמלות הפרום?

2. אי שיוויון – מתייחס להבדלים בחלוקה של נכסים כלכליים ושל הכנסה בין פרטים וקבוצות בתוך חברה מסוימת. או! אי שיוויון, כל עוד הוא נשמר קצת בצינעה ובטעם טוב, אפשר היה להתעלם ממנו. תמיד היו מי שחיו בצריף רעוע ומי בתוך ארמון. אלא שהפערים האדירים שנפתחו בשנים האחרונות, כך שמי שהיה לו יותר יש לו עכשיו הרבה הרבה יותר, הפכה את האי שיוויון לבלתי נסבל ומסוכן. בקו.קו. החלטנו לטפל בו דרך הגבלת פערי השכר. הרי אין שום דרך כלכלית להצדיק שכר של מליונים בשנה. מדובר במספרים מופרכים שמנותקים מכל נוסחת אקסל אבל מחוברים מצוין לתאוות ותשוקה לגודל. תזכירו לי כמה נשים מככבות בטבלאות המעושרים האלו? בקו.קו. קיבלנו החלטה שהפער יהיה לא יותר מפי עשר בין השכר הנמוך לגבוה. בכנסת מדברים על מכפיל 50 ובטח כל מספר בדרך גם טוב. אלא שזה אפשרי ליישום רק אם בונים ארגונים כאלו מלכתחילה. כשאף אחד עדיין לא מקבל שכר. תראו לי את המנהל שיחליט על תספורת מאסיבית בשכר של עצמו ושל כל הסובבים אותו לתמיד. כאג’נדה.

3. אחריות תאגידית – שם כולל לשורה של כללי התנהגות של תאגיד המבקש להיחשב כארגון המתנהל בהגינות, ומתייחס כראוי למחזיקי העניין‏‏ הסובבים אותו. בדרך כלל אנחנו פוגשים אחריות תאגידית בקופה של הסופר כששואלים אותנו אם אנחנו רוצים לתרום שקל לנכים. או על דפי העיתון בידיעה מרעישה על קידום נשים, שהועברה הישר מיחצ”ן הארגון. אחריות תאגידית עבורנו היא לאפשר לקהילה לבחור את המטרות הנדבניות שלה יחד, לתת לקהילה כלים שיאפשרו לה להישמע באופן אפקטיבי, לפתח מנגנון שתכליתו מחירים הוגנים והקטנת הצריכה, תוך אחריות משותפת של הארגון והמשתמשים, לייצר פלטפורמה שתאפשר לארגונים קטנים לייצר כמה יתרונות שהם נחלת התאגידים הגדולים, כי גם בעתיד, מה לעשות, יהיה יתרון לגודל. עסקים קטנים זה חשוב, אבל בעיקר בשביל הרומנטיקה. כמה עסקים קטנים חדשים שקמו בצל נפילת חומות הגלובאליזציה ישרדו מעל 10-20-50 שנה?

4. יצירת ערך משותף – היוצר זהות בין המטרות העסקיות לבין הערך החברתי סביבתי כן, העתיד כנראה שייך לאלו שיש להם או למוכשרים עד מאוד שמקבצים אותם מכל קצוות עולם כדי שיתרמו לארגונים מכשרונם ויהפכו אותם לרווחיים ומוצלחים עוד יותר. לכל האחרים בסביבתם, תהיה קצת פחות עבודה והרבה פחות אפשרויות לייצר לעצמם ערך ולכן העשירים והמוכשרים (שזה לאו דווקא אותם אנשים) יצטרכו להתחלק במה שיש להם. לטובתם.

5. כלכלה מקיימת – כלכלה מקיימת היא תפיסת פיתוח מקומי ואזורי, המציבה בראש סדר היום את האוכלוסיות המקומיות. כלכלה מקיימת מתייחסת לשמירה על הסביבה, ומבקשת להציע אלטרנטיבה לחיים המהירים והצריכה המוגזמת.

אז המערב הנאור מתעלף מסלי קש שעושים הכפריים בהודו, מתפעל משטיחים בעבודת יד שעושים בדואים בנגב ומצעיפי משי שרקמו ילדות מטימבוקטו, אבל מעטים מאוד מוכנים לשלם את המחירים הגבוהים שהאותנטיקה הזו מבקשת בגלל חוסר היעילות שלה. התרגלנו למבחר אין סופי במחירי כלום (שנובעים מתשלומי כלום) ושכנעו אותנו שקנייה גחמנית היא לגיטימית, לקנות ולזרוק הפך טבע שני, ובטח אם מדברים על אופנה. עם כל הכבוד לערכים ולפועלות בבנגלדש – צריך לזכור שהעיקר שהמחשוף יהיה מדוייק. אחראים לזה גם היצרנים וגם הצרכנים.
אנחנו מאמינות שכדי לייצר פחות ולהמשיך להנות ממגוון ומחיר, צריך לפעול יחד, בפתיחות ובשיתוף. צריך להתייעץ עם הלקוחות בשלב מוקדם ולאפשר ללקוחות לקבל החלטות בשלב מוקדם ובשיקול דעת.
בסלון התרבותי האחרון שלנו הזכירה המרצה מיכל קרייזברג שענף האופנה הוא הרביעי בגודלו בעולם, אחרי נשק, מזון, ואנרגיה. אי אפשר להשאיר אותו בידי התאגידים כפי שהם קיימים היום ובטח אי אפשר לוותר עליו בתואנה פסיכולוגית על מהותו של הפיתוי. זה לא היה כך עד לפני כעשרים שנה ולא חייב להיות כך בעתיד. אלו הרגלים רעים שצריך לשנות וענף האופנה חשוב וגדול וראוי לשמש מקרה מבחן.