Be part of what you wear
אתמול בבוקר הצטרפה השותפה ה 107 של קו.קו. למסתכל מהצד זה בטח רק מספר. עבורי זה משהו אחר לחלוטין. התהליך לרוב מתחיל מנשים ששמעו ממישהי או ראו בפייסבוק או קראו איפהשהוא והסתקרנו לראות במה דברים אמורים. האמת – הרוב המוחלט באות לראות בגדים. מי שמגיעה נכנסת בהיסוס, ממששת מכנסיים בקיר השמאלי, בוחנת חולצה בקיר האמצעי ולאט לאט מפשירה ונכנסת לאוירה המשוחררת. אף מוכרת לא אומרת שהמכנס בא עליה עשר, אין מי שתזכיר שיש מבצע מהממם שממש כדאי עכשיו, אבל כן תהיה שם תמיד מישהי שתספר על מודל השותפות שלנו. לרוב זו אני. בזהירות אני מלהטטת בין אידיאולוגיה לסטייל, צדק חברתי ואחריות תאגידית, נשמרת שלא לחפור, מפזרת את כובד האג’נדה בין שמלה לצעיף ומנסה לשכנע בעדינות שהמחאה החברתית לא די לה בשלטים. היא זקוקה לשינוי של ממש. מה שהסעיר את הרוחות בקיץ 2011 לא עבר מן העולם ואי השיוויון המקומם רק התרחב. כמעט כולן שומעות בענין מגיבות בחום ואהדה, ומבטיחות לשקול את נושא השותפות.
ולעתים, בלי לנחש מי ולמה קורה הפלא שלא מפסיק לרגש אותי ומישהי מודיעה שהחליטה להצטרף. כאמור 107 כאלו עד היום. ההמשך הוא מסיבונת וואטסאפ. אני מסמסת לקבוצה על המצטרפת החדשה ומיד מקבלת מטח תגובות: מחיאות כפיים וירטואליות, סימני קריאה בשלשות וצרור מילים מחזקות.
אז למה אנחנו כל כך שמחות מכל שותפה חדשה?
למה אני עדיין כל כך מתרגשת מכל אחת ואחד שהחליטו להשקיע 1000 ש”ח?
יותר מהכל זו הבעת האמון והרחבת השורות. אני מניחה שזה דומה לתחושה שהרגשתי כשהשתתפתי בהפגנת הקיץ הגדולה. דפני ליף לא באמת ידעה שאני שם ואיל גולן שעלה על הבמה לא קרא לי. אבל הרגשתי שאני חלק מדבר גדול. שקורה בגללי ובגלל כל אחד ואחד שנמצא שם. דווקא זה שאני המשתתפת ה 200 אלף היתה הסיבה להתרוממות הרוח.
הדתיים מכירים את זה מצוין. בלוויית המר”ן תוך שעות ספורות התקבצו מאות אלפי חרדים בשחור והיה קשה להבחין אם חיים יענקל הוא הבוכה או מוישה זוכמיר הדומע. אבל שניהם היו חלק מהכח העצום הזה שאם רק ירצה יכול לעשות מהפיכות ביום אחד. למשל להחליט שכולם יוצאים לעבוד.
השבוע השתתפתי במסגרת שבוע האופנה בחולון בפאנל בנושא תעשיה וכלכלה שבו הזדמן לי להציג את דעותי הרדיקאליות מעט. לא, אני לא מאמינה בהשקעות ממשלתיות בטכנולוגיה וגם לא בחוק הטקסטיל הבטחוני, אלא בהמון תמריצים ליצירת סביבה יוצרת בדמות מיקרו מפעלים. כשהצגתי את קו.קו. מול שורת אורחים מחו”ל ובראשם מנהלת המיחזור והקיימות של חברת H&M חשבתי על האירוניה שבזה. רק ארגון כל כך גדול, סמל לתעשיה שלמה שפסה מן העולם המערבי אך הולידה עיוות צרכני, אבטלה מדהימה והרס אקולוגי, רק ענק שכזה יכול להרשות לעצמו להקים מחלקה שתממן מחקר ותשכור חברות ייעוץ בתקציבים אדירים כדי שבסוף הם יוכלו לכתוב לנו על תוויות הכביסה שלטובת שימור הסביבה מומלץ שנכבס פחות, נגהץ פחות ואפילו טיפ – כשאנחנו מתקלחים שנתלה את הבגדים באמבטיה, האדים מאוד מועילים לקמטים.
אז כן, אני מתרגשת מכל אחת ואחת שמחליטה לרכוש בגדים מראש ולהשקיע דווקא בנו. כי זו הדרך שבה בסוף יקום הצבא הגדול הזה של אלפי נשים וגברים שיעשו שינוי דרך הרגליים (או במקרה הזה דרך הכיסים). הרי אין מי שחושב שאני מבלה כל יום שלוש שעות בפקקים מרחובות וחוזרת הביתה להירדם עם בתי על סלט חסה, או מי שחושב שדליה מלהטטת בין שלוש עבודות ושירה מתרוצצת באיסוף אביזרים כאחרונת הסטייליסטיות – רק כדי למכור בגדים? וכשאתמול הצטרפה השותפה ה 107 (דווקא ב 10000 ש”ח) שמחתי עד מאוד. כי אם הגענו ל 107 נגיע גם ל 10700. ויש לנו סבלנות.
תענוג רצוף לקרוא ולהרגיש את מה שאת כותבת. זה מרגיש בלב פנימה.
שבת שלום שבת מבורכת.
תודה! אכן מהלב פנימה
הכתיבה שלך, כמו גם המיזם מרגשים אותי באמת.
עדיין לא שותפה אבל מאמינה גדולה ברעיון ובכן ומשוכנעת שהדרך המאתגרת הזו תביא עימה תגליות והצלחות מסוגים שונים.
כשזה נכון, אותנטי, משלב חזון ומציאות – שם קורים הדברים הגדולים.
צפרא היקרה, בכל פעם שאת כותבת, זה תמיד מהבטן, מתנסחת כל כך…נכון, כל כך מרגש ואותנטי, נאמנה למחשבותייך ורגשותייך. אותי שכנעת ממזמן.
את כבר יודעת ש108 כבר בפנים.
אוהבת את המיזם, אבל יותר ממנו את הכוונות והחזון של היזמיות. ואמרתי זאת גם לך, ועכשיו כותבת כאן.
וכן. יזמים חייבים סבלנות. ומאמינה כמוך ש107 הינו סימן לבאות.
הצלחות ;-))
אני עדיין לא שותפה. מדגישה “עדיין”, כי המיזם והנשים העומדות מאחוריו מרתקים אותי. וכמובן הבגדים.
הצירוף בין ראש עסקי לחברתי כל כך פשוט, כשנשמע מפיך, צפרא.
אני מוקסמת בכל פעם מחדש מהפשטות והעוצמה העולות מדברייך וגם מהכתבות של שירה.
מרגש ללוות את המיזם שלכן מקרוב-רחוק. ברכות על המצטרפת ה-107. גם אני עדיין לא הצטרפתי אבל חושבת על כך ברצינות
חברות תודה על המילים החמות! בסופו של דבר ההבדל ביו לעשות או לא הוא ענק ואצלנו – זה להיות שותפה. זה לא רק לשלם 1000 ש”ח, זה לנקוט עמדה של ממש. תאמינו לי שבתנאים האלו, השמלה שתלבשו תהיה יפה הרבה יותר 🙂 והמילים הטובות שלכן הן דלק לעוד ימים של עבודה. מקווה לפגוש את כולכן במתחם או באתר