טרנד סדרתי ובמקביל גם עולם של של סגנון יציב עם שורשים. שירה ברויאר על הבוהו שיק.

מי שגדל בשנות השבעים זוכר את הרגע בו נוספו לתמונה עוד צבעים, רקמות, דוגמאות באטיק, סרטים מסביב למצח, תכשיטי כסף מגוואטמלה, שמלות כותנה מהודו. אצלנו זה היה ככה. ביום אחד, אחותי החליפה את מכנסיי הסנטרופז, הגופיות הצמודות ועקבי הפלטפורמה בגלביות מסיני וסנדלים שטוחים מיוון. אמא שלי יצאה פתאום בערבים בשמלות רקומות מהעיר העתיקה ובכיכר המדינה נפתחה חנות בגדים מהודו. אלה היו, באיחור אופנתי, הדי ההשפעה של וודסטוק, של מהפכת דור הפרחים. אופנה שלמה עשתה את דרכה מהשוליים אל המרכז, מסוף שנות השישים עד אמצע השבעים.

כל מי שנטל חלק במהפכה בזמן אמת, ביטא את המרד גם בהופעה שכולה הפניית עורף למערכת. לשמרנות. (בסרט המאד ממולץ ״מלח הארץ״ רואים את זה בתמונות הארכיון של הזוג סאלגדה בצעירותו). עדויות מלב הסצינה בזמן אמת מספרות שהיצירתיות והמקוריות היו אז לב העניין. וגם התמימות. טלאים ורקמות תוצרת בית על חולצות וג׳ינסים, חרוזים וצעיפים מהמסעות הראשונים למזרח ודרום אמריקה, ווסטים מהשווקים באירופה. מראה של אנטי חומרנות, חופש ופתיחות לערב רב של תרבויות. אחר כך זה נגמר. המרד, התמימות, האותנטיות. ובהמשך זה חזר, כטרנד סדרתי. הבוהו שיק. צץ ונעלם ומופיע שוב באין סוף גלגולים. בקולקציות קיץ 2015 הוא נכח בפרשנות מעודנת בקולקציות של כלואה וולנטינו, וגם אצלנו, בco.co. הוא מופיע בנגיעות קלות. הדפס צבעוני, סיומת גדילים לשרוכים.

ויחד עם זאת, במקביל לתחלופת האופנות, לצווי התעשייה, בהתמדה ובדבקות, בין אם הבוהו שיק בדיוק בטרנד או לא בטרנד, מתקיים ביציבות, עולם שכולו בסגנון, תמיד לגיטימי, נאמן לעצמו. לשורשים ולמקורות, לחומרי הגלם האותנטיים, לעבודות היד. כמה דוגמאות שאני מכירה מקרוב: הבגדים של נטע רמון, מעצבת מראש פינה. הבגדים של בייה רמר, מעצבת ישראלית מלוס אנג׳לס, התכשיטים של בסי הארטן מתל אביב, המוצרים של החברה WORLD FAMILY IBIZA מאיביזה והלקוחה המרהיבה שלהם, טל יוליוסבורגר.