רוצים שנשים יתעניינו בפנסיה שלהן? תמצאו דרך להסביר אותה באופן ברור, הגיוני, פשוט, כך שאפילו אתם תאמינו. זה לא הן, זה אתם.

צילום: נתניאל גולדברג.

ביום שבו לא יתקיים לכבוד יום האשה פאנל שידבר על שילוב אמהות וקריירה – נדע שניצחנו.

ביום שבו יפסיקו ראשי הארגונים לציין שהם מעודדים שילוב של נשים בהנהלה, רק כי אינם רוצים לוותר על 50% מהפוטנציאל – נדע שהתקדמנו מעבר לקלישאה.

השנה, הדיון האופנתי בעניין “למה נשים לא….?” הוא התהייה (העולמית) מדוע נשים לא מתעניינות בכספים והשקעות בכלל, ובפנסיה בפרט. זה עומד בסתירה לעובדה שנשים אחראיות על 75% מהחלטות הרכישה וההוצאות בבית.

הבעיה כנראה איננה בחוסר הרצון שלנו להבין, אלא בחוסר הרצון והיכולת של אנשי המקצוע להסביר את הנושא באופן פשוט וברור, כך שלפחות 50% מאוכלוסיית העולם תוכל להבין. כי אם יבינו, יתעניינו. ואם יתעניינו, אפשר יהיה לחבר מעשה לתוצאה. ואם יחברו, שום הגיון לא יוכל להסביר למה מי שאחראיות לשלושה רבעים מההוצאות, לא תהיינה אחראיות גם לשלושה רבעים מההכנסות או שלושה רבעים מהחיסכון.
אבל אין כמו קלישאה לעצלות המחשבה, והדאחקות, חזקות מכל. כי-זה-מה-זה-קטעים שנשים רק רוצות לקנות ולבזבז, נכון? התפיסה הפשטנית הזו של נשים פוטרת את שני הצדדים. הנשים שנרתעות ונאטמות לנוכח השפה הלא ידידותית, “המכשירים” הפיננסיים המופרכים והמונחים גבוהי החוטם, שמבלבלים כמעט במכוון. ואם אנחנו לא מבינות מה מדברים אלינו, למה שנתעניין? גברים פוטרים את עצמם מהצורך להסביר בשפה ברורה כי נשים ממילא לא מתעניינות, אז למה להתאמץ? יותר כיף להמשיך לעשות את עצמם מבינים, להיכנס להרפתקאות כלכליות ולעטוף התנהלות פיננסית חסרת אחריות במושג כללי שקרוי “עסקים”.

אז איך כל זה קשור לבגדים? לפני כחודש התראיינתי בתוכנית המקסימה “הכול תרבות” של טל גורדון ואלדד זיו, בהפקת הטלוויזיה החינוכית. אשת המוזיקה ואיש התאטרון התעניינו בתחום המתעורר של קואופרטיבים והתארגנויות כלכליות אלטרנטיביות, וכך הגיעו אלינו. צוות של 11 (!!) איש פשטו עם שחר על המתחם של קו.קו. סידרו קולבים, משחו שפתיים, כיוונו מיקרופונים ומצלמות והתיישבו לשיחה נינוחה ועמוקה על עיצוב בפרהסיה, אופנה כמאיץ כלכלי ויזמות נשית.

בשיחת הסיכום בין טל גורדון ואלדד זיו על המיזמים השונים שנסקרו בתוכנית, לא התאפק זיו מלהלין על משקל היתר והעיסוק האינטנסיבי מדי בנושא האופנה והמראה החיצוני. הוא צודק כמובן. זה נושא ממש שטחי. שייקספיר ללא ספק נושא מטען תרבותי רב יותר מזה של שאנל, ואין ספק שפיזיקה של תורת החלקיקים, תחום התמחותו של בן זוגי, היא נושא עמוק ורציני הרבה יותר. אלא שהקהילה שעוסקת ומתעניינת בתחום הזה ברחבי העולם מונה כחמש מאות איש. הקהילה שעוסקת ומתעניינת בתחום ההלבשה בכלל ואופנה בפרט, מונה כמה מיליארדים. הרבה יותר אפקטיבי להציע שינוי ואלטרנטיבה לאי השיוויון המתרחב בתחום שנוגע ברבים.

אל תתבלבל אלדד, המחשוף הזה שאליו נשואות העיניים, איננו סתם מחשוף. הוא אבקת הקסמים שמפזרים ארגוני ענק על הצרכנים לטשטוש החושים וההגיון. מאחוריו עומדת כלכלה אדירה ושרשרת מזון, שמסמלת את כל הטוב והרע שקרה בכלכלה הגלובלית בחמישים השנים האחרונות ובעשרים שנות גלובליזציה בפרט.
המחשוף הזה אלדד, בין אם הוא ביצה או סירה, הוא כוח אדיר שנמצא בידיה של כל אחת ואחת מאיתנו. בין אם אנחנו מתלבשות בשבילנו או בשבילכם, בין אם אנחנו קונות בשבילנו או בשבילכם. והכי – כשאנחנו קונות לילדות שלנו ולילדים שלכם.

המחשוף הזה אלדד, הוא תמצית השיעורים בהיסטוריה, תנ”ך, חברה ומתמטיקה. אלא שבמקום ללמוד את החשבון הזה, אנחנו מייסרות את עצמנו בעזרתם של גברים נאורים, למה נשים אינן מתעניינות במבנה הפנסיוני שלהן. את הכלכלה של קרן הפנסיה בשוק עבודה שהולך ונעלם, אפילו מומחי האוצר מתקשים להבין. את כלכלת המחשוף כולם יכולים להבין. בקלות.