לכבוד הקיץ, כשהגוף מבקש (מתחנן) בדים קלילים ואווריריים, החלטנו להקדיש את הטור לחומר שעלה לגדולה במאה התשע עשרה, ליטף באופן אקסקלוסיבי את נשות אצולת פריז, שימש כסמל סטטוס בחברה הגבוהה ואט אט חילחל למיין סטרים, והפך חלק בלתי נפרד מתעשיית האופנה.

השיפון פותח לראשונה בצרפת, בתחילת המאה התשע עשרה. משמעות המילה היא בד. סמרטוט. שמעטה, אם תרצו בעברית מדוברת. הבד הפשוט הזה באריגת שתי וערב בסיסית, יוצר בתחילה מחוטי משי בלבד. יתרונו של המשי, מעבר להיותו חומר טבעי, הוא שניתן לטוות ממנו חוטים דקים וחזקים במיוחד, כך שהבד הארוג שמר על שקיפות, נצנצץ בעדינות זוהרת והתקבע בגלאם אריסטוקראטי כחומר מושלם לשמלות ערב. אלא שהמודרני העדין והשקוף הזה, הפך במהרה לפופולרי ונחשק, ורק מחירו היקר מנע ממנו לרדת ממגדל השן של ההוט קוטור ולשכשך במי ההמון.

בשנת 1938 פותח השיפון התעשייתי מניילון, שנתפס אז כחומר חדש שעשוי להחליף את שלל החומרים הטבעיים. אבל הבטחות לחוד ותוצאות לחוד. השיפון הניילוני היה נוקשה, ניצנץ מדי באופן מלאכותי, והשיק המפוקפק הזה התקבל רע מאוד אצל נשות האצולה שטרחו עד מאוד להתבדל מעם. שיפון המשי חזר לגדולתו.

עשרים שנה לאחר מכן, ב 1958 הגיח לעולם התחליף האמיתי. הפוליאסטר. גם הוא כמו הניילון עבר תהפוכות. התוצר הראשוני האפוי למחצה,  התחיל כחומר בלתי ידידותי ללובשת, ואחראי במידה רבה לשם הרע שיצא לחומר המופלא הזה.

התעשיה התבגרה, התפתחה ושיפון הפוליאסטר הפך במהרה דומה יותר ויותר לאביו הרוחני, המשי. המגע התעדן, האוריריות והקלילות נשארה, נפילת הבד הפכה רכה ונעימה כמעט-כמו, והנצנוץ הבוהק, הזועק, שמבדיל בין קודש לחול, התמתן ואף נעלם בהתאם למראה הרצוי.

כיום מרבית בדי השיפון עשויים מחוטי פוליאסטר דקיקים וחזקים המיוצרים באופן תעשייתי, מה שאיפשר להוריד את מחיר הבד, לשלוט על אופיו בין אם נוקשה או רך, חלק או מודפס, ולהנגישו באופן מסחרי.

שיפון המשי מיוצר עדיין בכמויות מזעריות, ומשמש בעיקר את מותגי ההוט קוטור. המחיר הוא סמל הסטטוס החדש.

מתוך קולקציית הגמר של נופר רפאלי לשנקר.
צלם: דור ארזי.