רכים ונעימים קיבצנו אותם אחד אחד לכדי קולקצית חורף משובחת.
כשיצאנו מהסגר הראשון, מנערים את אבק האירוע שעצר את העולם, מלקקים את פצעינו המסחריים בהבנה שעונת האביב אבדה לנו והקיץ מי ישורנו, החלטנו שאנחנו ממשיכות ליצור וברוח נחושה. בנקודת הזמן הזו צריך היה לגבש סופית את דגמי החורף, לסגור הזמנות ולקוות שלמרות עוצר הנמלים וסגרי המפעלים בחו”ל, נצליח להגיש בזמן את הקולקציה החדשה. ידענו שתהיה זו שעת מבחן.

בחרנו את החומרים האיכותיים ביותר שידנו משגת, בחנו שוב ושוב את המגוון כדי להבטיח קלאסיקה לצד חדשנות, ועברנו שנית על רשימת המאוויים של הלקוחות שזרמו אלינו באמצעות השואורומריות שמשמשות לפה לקהילה שלהן, כדי לוודא שמולאו הבקשות כמיטב יכולתנו, הן מבחינת הסגנון ועל אחת כמה וכמה מבחינת המחיר.

או בפרפרזה על שירו הנפלא של  אביתר בנאי
שמתי לי פודרה
צבעתי ריסים
לבשתי שמלה
מקושטת כיסים
סלסלתי שיער
והכל כבר מוכן
עכשיו רק חסר
שיבוא החתן

אבל החתן, החורף, לא בא.

ולא רק שבושש לבוא, אלא אף כפה עלינו סגר שלישי שמאיים להנחית מכה סופית על עונת החורף השחון הזה. ולכן, הורדנו כפפות, הורדנו מחירים והישרנו מבט אל הצחיחות שכנראה תתחלף במטחי גשם בעוד כשבוע, באיחור אופנתי אופייני לחורף הישראלי ובתזמון כלכלי גרוע במיוחד.

ובינתיים אפשר להנות מכל הטוב הזה ולהרגיש כאילו. כאילו ג’ורג’ קלוני יכול היה להיות אנחנו, או שלנו, כאילו החורף הוא אמיתי ולא פייק, כאילו בגשם הבא נשב במרפסת ונתכרבל מול רוחות נודדות.