אמריקה נצבעה בכחול. לא בוהק, לא החלטי, לא חד ערכי. אבל בכל זאת, כחול על גווניו. כשהבחירה היא בין כחול לאדום, מוטב כך. כחול הוא צבע מאפשר. הוא מתפזר על אין סוף גוונים שמשתלבים בפשטות יחד עם גוונים אחרים, ובעיקר אלו של הטבע. של החיים. גם כאשר פלטת הצבעים של המציאות נשטפת לא פעם באקורדים עכורים, חשוכים, תמיד ימצא איזה כחול שמיים או תכלת מים שיאיר את האפלה, יפיח תקווה וישתלב בטבעיות במארג הצבעוני הרלוואנטי.

אדום הוא צבע כמעט חד ערכי, נוכח עד מאוד. לא קל לו השינוי וכל ערבוב משפיע על זהותו והופך אותו לקצת אחר. יפזול שמאלה – יהפוך מיד לורוד, יתעקש על נטיה ימינה – יהפוך חום ארגמני.
ואדום לרוב אוהב להיות רק הוא עצמו, כתם צבע בוהק, לעתים על תקן המרענן הקייצי, לעתים בתפקיד המתריס העונתי.

בחורף הזה הבחירה בכחול מתבקשת, בתקווה שמנעד הגוונים שהוא מאפשר (שדומה רק למנעד הדעות שהוא מייצג באופן סימבולי), יביא מעט רוגע, סולידריות ופיסת וודאות.