דווקא הפעם, בסבב שני, נראה שלאף אחת כבר אין חשק לשבת בבית. הרומנטיזציה של השקט הכפוי נקברת תחת ענן הדאגות הקיומיות שסוגר עלינו. הסבב הראשון התאפיין בהתגייסות כללית וסולידריות חברתית גורפת, האופיינית לנו כל כך בעיתות מלחמה. לסבב הזה אנחנו נכנסים בעיקר דאוגים, לא מאמינים, כועסים ומתוסכלים על שנגררנו למלחמה שאפשר היה להימנע ממנה לו היתה לנו סולידריות חברתית, ובעיקר לו היתה לנו הנהגה אחרת. וכעת, מה שנותר לנו הוא לשבת בבית, למצוא שלל תעסוקות אסקפיסטיות ולחכות שהגל יעבור ואיתו גם הרעות החולות.

אז מה אפשר לעשות?

לטפח עציצים ולדמיין שכל עלה חדש הוא סימן לתבונה שהנצה.

להרכיב פאזל ממש מסובך, להתענג על מלאכת השיבוץ ולהנות מהתמונה הגדולה, השלמה כשכל החלקים חוברו להם יחדיו כאילו היו ממשלת החלומות שלכן.

לאפות, לבשל, מגוון, עדין, שנוכל לדמיין ישיבה תרבותית סביב שולחן אחד.

לטפח את הבית בחמימות, באהבה, תוך הבנה עמוקה שזה הבית שלנו, אין אחר, וכדאי לעשות את המיטב על מנת שכולם ירגישו בו נעים.

לסרוג, לרקום, לתפור, לגזור, מלאכות יד הן נפלאות לפיתוח הדמיון מחד ומאמנות אותנו לקבל את המציאות (המאכזבת לפעמים) באהבה. בסוף – כולו סרגת גרביים.

ולפעמים מותר גם להתפרק, להתפרע, לקלקל קצת את השלם, לצאת מהקווים, כל עוד זה לא בלתי הפיך. שאפשר יהיה לנקות, לסדר, להחזיר את הכאוס למצב צבירה סביר, שנוכל להמשיך לחיות איתו ביחד.

סגר קל ונעים.

חדש בחנותלחנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

?Are you on the list

קבלי 10% הנחה ומשלוח חינם למימוש ברכישתך הבאה!

לאחר קבלת כתובת הדוא”ל שלך נשלח לך את הקופון. הטבה למשתמשות חדשות. המידע שלך ישאר חסוי ולא נשתף אותו עם צד שלישי.

דילוג לתוכן