כבר לפני כעשור, ורגע לפני פתיחת שבוע האופנה במילאנו, אמר בפה מודנס, האיש מאחורי, בראיון ל”ניו יורק טיימס” – “אין יותר הבדל משמעותי בין קיץ לחורף. כל תחום האופנה יהיה חייב להשתנות”. בעוד הג’קטים תופסים את מקומם של המעילים כבחירה החורפית הנבונה, חולצות הצווארון המחויטות מהוות יופי של תחליף רב-עונתי למראה המחויט של הג’קטים.

התחממות כדור הארץ. לצד מדענים שעוקבים בחרדה, נמצאים גם מעצבי אופנה ומכתיבי מגמות שכוססים ציפורניים מטופחות בדאגה.

כמויות של מאמרים נכתבו על התרומה המפוקפקת של יצרני בגדים ואביזרי אופנה לפגיעה המשמעותית באיכות הסביבה (אופנה היא התחום השני המזהם ביותר את עולמנו).

נשאלת השאלה – מה ניתן לעשות?

אחת מהמגמות המובהקות ביותר בשנים האחרונות, היא השקיפות – “דעי מהיכן מגיע הבגד שלך” (האשטג #WHOMADEMYCLOTHES). קיימות תחזיות שמדברות על כך שמגמה זו אפילו תלך ותעמיק – “הלאה! תוויות שמציינות רק 90% פוליאסטר! ברוכה הבאה תווית שמספרת שפוליאסטר עשוי מנפט”. או, “מגניב ש-100% כותנה, אבל דעי שאחר כך צבענו את החולצה בחומר לא כזה מגניב”.

לצידה, צרכנות נבונה מלתחה חכמה הופכות ללחם-וחמאה של חובבות האופנה האמיתיות.לא עוד קניה אחוזת היפר-ונטילציה, כי אם קניה שקולה של בגדים מודעים ואיכותיים, לצד בניית מלתחת בסיס שתשמור על רלוונטיות ומראה מדויק, גם שנים אחרי שאחרון שדות הכותנה יהפוך לנחלת העבר (כי כותנה צריכה הרבה מים לגידול. ולא יהיו הרבה כאלה אם המים יתאדו או הקרחונים יציפו וכו’).

אותה צרכנות נבונה, אגב, היא שתוביל לרכישת בגד טרם ייצורו (AKA: פרה-סייל), כך שרק בגדים שיש להם דרישה, יהיו כאלה שיתקיימו בעולם.

כבר כמה שנים שמותגי אופנה מדברים על ירידה תלולה בהכנסות ממכירת מעילים, ג’קטים ואביזרי אופנה חורפיים יותר. חיפוש גוגל קצר העלה שאפילו בימים אלה, עוד לפני שירדה טיפת הגשם הארצישראלית המסורתית, אפשר למצוא באתרי האופנה המהירה מבצעים על הפריטים האלה בדיוק.

גם מותגים שכל עניינם הוא יצירת פריטים להתמודדות עם מזג אוויר קר במיוחד, דוגמת קולומביה ונורת’ פייס, דיווחו על עליה במכירות של המעילים הקלים יותר, בהשוואה לאלו שישרדו גם חנקן נוזלי.

ובעוד הג’קטים תופסים את מקומם של המעילים כבחירה החורפית הנבונה, חולצות הצווארון המחויטות מהוות יופי של תחליף רב-עונתי למראה המחויט של הג’קטים.

כיצד הפכו הצווארונים מסמל סטטוס גברי, לפריט בסיסי חוצה מגדרים ומעמדות?

קפיצה היסטורית קטנה. וויליאם שייקספיר. גם לך קפצה עכשיו לראש תמונת ראש קירח, שפם-זקן מוקפדים, ומגה-צווארון מזדקר מסביב?

צווארונים נמצאים כאן כבר תקופה. כבר מאמצע המאה ה-14, אם נדייק.

במהלך 200 השנים שלאחר מכן, האבולוציה של הצווארון הפכה אותו גדול ומוגזם יותר ויותר. ככל שמעמדו החברתי של הלובש היה גבוה יותר, כך מורכבות וגודל הצווארון נמצאו בהתאמה.

בשנת 1564, מומחית העמילן, הגבירה דינגהן ואן דר פלאס, פיתחה שיטה חדשה לעמלן צווארונים כפי שלא עימלנו אותם מעולם.

כשהגיעה עם עמילנה החדש לאנגליה, באמת שוחרר הרסן. צווארונים מושקעים יוצרו מ-5 מטרים של בד, נשאו כ-600 קפלים, ונעמדו בגאון במרחק של כ-20 ס”מ מסביב לצוואר.

הסגנון החדש נקרא “הסגנון הצרפתי“. מאידך, הצרפתים שראו את התיירים שמעבר לתעלה עטויים ביצירות הללו, כינו את ההצהרה האופנתית “המפלצת האנגלית“.

רמת התחזוקה המורכבת שנדרשה ממחזיקי צווארוני הענק, הביאו לכך שהם פינו את הבמה לטובת גרסה מוקדמת של צווארון ועניבה.

במקביל, ברחבי אירופה התקיימה במהלך המאה ה-17 וה-18 “תקופת ההארה” – פילוסופים פרסמו הגות בשבחה של הפשטות, בליווי הצהרה אופנתית תואמת. בימינו היו קוראים לזה “נורמקור”. האליטה שמרה עדיין על צווארון מורם מעם.

הצווארון ככלל, היווה סמל של גבריות, וככל שהיה לבן יותר – כך מעמד הלובש היה גבוה יותר (ואם איתרע מזלך לעבוד למשל במכרה, הרי שצווארונך היה בכלל כחול).

בתחילת המאה ה-19, הצווארון הפשוט בגרסתו הנפרדת מהחולצה, בא לעולם, כפתרון לתחזוקת חולצות ומדיניות כביסה – הצווארונים הנוקשים, כחלק הנראה והייצוגי ביותר בבגד,  יכולים היו להיות מכובסים בנפרד

מהחולצות בעלות הבד הרך.

אליה וקוץ בה, אמנם הצווארונים הנפרדים האלה משדרגים הופעה ברגע, אבל אם היית מנסה לשחק איתם במשחק הספורטיבי האהוב עליך? תוך שניה, המראה המתקבל היה כזה של דג מעופף פרוש סנפירים נלהב.

על כן, שחקני הפולו הבריטים ארגנו לעצמם כמה כפתורים שהחזיקו את הצווארון יציב גם בתנאי משחק.

לאחד מהמשחקים האלה בדיוק הגיע התייר האמריקאי ג’ון ברוקס, אחד מעמודי התווך היצירתיים של מותג האופנה “האחים ברוקס“. המראה היה כל כך מדויק לדעתו, עד כי לקראת סוף המאה ה-19, הפך אותו לחלק מהקולקציה פורצת הדרך של המותג.

חולצת הצווארון המוכרת לנו עד לימינו אנו – באה לעולם.

בתחילת המאה ה-20, המגמה השלטת העבירה את הזרקור מהצהרת נוכחות בלתי-מתפשרת, לנינוחות מתבקשת. חימום מרכזי בבתים הפך נפוץ יותר, מעמדות חברתיים נוקשים הפכו מעט מטושטשים יותר, והבדים הפכו קלים יותר. חולצות הצווארון הפשוטות הפכו מוצר צריכה בסיסי וזמין להמונים. אפשר היה לדבר גם על צבעים ודוגמאות נוספים מבלי להיחשד במהפכנות יתר – חולצות צווארון נושאות פסים צבעוניים קיבלו גם הן תו תקן מכובד דיו.

מלחמת העולם הראשונה טורפת את הקלף המגדרי, ונשים נכנסות למקומות העבודה, וללב המלתחה הגברית נושאת הצווארון.

בשנות ה-30 של המאה ה-20 אימצו כמה כוכבות קולנוע מלאות אטיטיוד, דוגמת קת’רין הפבורן וגרטה גרבו את חולצות הצווארון למלתחה. לאחריהן הגיעו גם מרילין מונרו, אודרי הפבורן וגרייס קלי.

למעמד האייקוני תרמו לאחר מכן גם דיאן קיטון כ”אנני הול”, אומה ת’ורמן ב”ספרות זולה” וג’וליה רוברטס ברחבי רודיאו דרייב, עטויה בשמלת מיני חושפנית ומעליה חולצת הצווארון הלבנה כשלג של ריצ’ארד גיר.

מעצבת האופנה קרולינה הררה קנתה את שלה בגאפ, סופיה קופולה מצטלמת רבות בחולצות צווארון (אפילו מקומטות, רחמנא ליצלן), הילארי קלינטון נתנה לה מקום של כבוד בקמפיין הבחירות שלה, וקייט מידלטון היא חובבת מושבעת.

זה יופי של ארסנל להימנות עליו, האין זאת?

חדש בחנותלחנות

?Are you on the list

קבלי 10% הנחה

ומשלוח חינם

למימוש ברכישתך הראשונה!

לאחר קבלת כתובת הדוא”ל שלך נשלח לך את הקופון. ההטבה למשתמשות חדשות ולא כוללת מוצרים בהזמנה מוקדמת. הקופון נשלח מיידית אך לעיתים מופיע בתיבת המייל לאחר כמה דק’. המידע שלך ישאר חסוי ולא נשתף אותו עם צד שלישי.

דילוג לתוכן