יש מי שלא יכולה ללמוד בזום, יש מי שלא יכולה לקנות אונליין ויש מי שלא יכולה בלי טיסות לחו”ל. מה עושים עם כל הצרות האלו שנחתו כך לפתע ומאלצות אותנו לשנות הרגלים ולזוז מאיזור הנוחות?

שנת 2020 מתאפיינת ללא ספק בתזוזה טקטונית עזה וזורקת אותנו הרחק מאזורי הנוחות שלנו. בכל תחום, בכל גיל ובכל עיסוק. אין עוד מי שיומה כתמולה. בין אם השינויים קלים או קשים, מדובר בקפיצה משולשת, לא בצעד קטן או גדול.

התגובה לשינויים הללו היא כבר בחירה. לרוב. או לפחות כך צריך לקוות, כי אחרת אין תקוה.

ישנן כאלו שמרוב בהלה יקפאו על מקומן מסונוורות מפחד. אבל בינינו, כמה זמן אפשר להסתנוור… גם בטוב, אז על אחת כמה וכמה ברע. כמו אילה שנעמדת מול פנסי המכונית בליל חשוך. אם המכונית תעצור אז גם השמש בסוף תעלה על אותה אילה.
כך גם כשהמציאות החדשה דוהרת אלינו (ועלינו) ואנו מניפות מולה את הנשק האינסטינקטיבי – הרגלינו המקובעים.

האפשרות השניה היא להתגונן בכל כוחותינו, להדוף עוד נקודה עלומה במציאות, להילחם על שמירת הרגלינו הטובים בלי לשים לב, או לסרב לקבל, את זה שהם הפכו מסוכנים. אתן לא יכולות לחכות לחתונה? יפה! תעשו את זה במנין. למה שהשמחה שלכן תקלקל את הבריאות של האחרות?

האפשרות הבאה היא לקבל את המציאות כאילו היא כאן כדי להישאר לנצח. לבדוק מול כל הרגל שמחבקים ומונע מאיתנו איזה מושא נפש או אפילו גחמה-קטנה-אך-לגיטימית, מהם הפתרונות האלטרנטיביים שיאפשרו להשיג את שחפצנו, לבחור בפתרון החדש הקל ביותר / הזמין ביותר / הזול ביותר, (נא לבחור), ולעשות את זה. כדי לשפר ולו במעט את הפוזיציה על מיטת המציאות החדשה המוצעת.

תחושת ההישג של נצחון הרוח על ההרגלים המקובעים, שווה. הגאווה העצמית על כך שעשינו בהצלחה דבר מה חדש. כל יכולת אישית היא כלי. היא אפשרות. ומוטב להצטייד בכמה שיותר יכולות ולפתוח כמה שיותר אפשרויות, בטח אם אכן המציאות היא כאן כדי להישאר לנצח. אבל אם חלילה היא תשתפר והשמיים יחזרו להתבהר, לא נכעס. מינימום יצאנו מחושלות.

וברוח הזו יצאתי לכבוש מבצר שמאז גיל 18 לא ביקרתי בו. לא כי לא יכולתי. סתם כי הוא נראה מפחיד וקשה ולכן מיותר. ואני מתכוונת לאפייה.
תמיד היו שם עוגות של אמא או חמות, ומאחר והבן הגדול אחראי בתוקף צוואת סבתו על עוגות יום שישי, נמנעתי כליל מהענין גם בהמשך. למה לבוסס במורדות כשהוא כבר מעפיל לצריח? והנה באה המציאות והרחיקה אותו, על עוגותיו, משולחן השבת לשבועות וחודשים.
לא נותרה ברירה.
צלחתי את עוגת התפוזים הבחושה הראשונה שלי!

מאז אותה עוגה צמחתי, פתחתי אפשרויות, הרחבתי יכולות. אפיתי כבר חמישה מיני עוגות בחושות.

אם יחזרו חיינו לכשהיו, אז נרוויח את עוגות הקרם-דה-לה-קרם של המשמר זכר סבתו. ואם חלילה תהפוך התקופה למציאות חיינו החדשה, אזי לא אחסר פחמימות תוצרת בית.

הטור מוקדש באהבה לכל הנועזות שמתנסות ברכישה ראשונה באתר ולכל אלו שמסיימות את הרכישה בטלפון אך נחושות לצלוח את כל התהליך עד סופו בעצמן, לבדן, בפעם הבאה.

חדש בחנותלחנות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

?Are you on the list

קבלי 10% הנחה ומשלוח חינם למימוש ברכישתך הבאה!

לאחר קבלת כתובת הדוא”ל שלך נשלח לך את הקופון. הטבה למשתמשות חדשות. המידע שלך ישאר חסוי ולא נשתף אותו עם צד שלישי.

דילוג לתוכן