השנה החולפת תיצרב בזיכרון הקולקטיבי של העולם כולו. לא עוד אירוע אנקדוטלי נוסח באג 2000 אלא מגה אירוע חובק עולם שבו הקהילה האנושית נאלצה לעצור בבת אחת את פעילותה, להאיץ בכל הכח את יישום הידע כדי לייצר לעצמה חיסון, לפעול בשיתוף גלובלי מחד ולדאוג לקהילה הקרובה, המקומית מאידך.
השנה החולפת לימדה אותנו, הקהילה האנושית, שכמעט אין דבר שלא נוכל לעשות כשאין ברירה. השאלה היחידה היא אם ומתי מבינים שאין ברירה.
בענף האופנה לדוגמא, 2020 חידדה מעל לכל ספק את נחיצותה של מדיניות בת קיימא.
לכל מי מהעוסקים במלאכה, לאורך כל שרשרת האספקה, ברור שהתעשייה כולה צריכה להשתנות בחדות, אם רוצים לשמור עליה.
העניין הוא המחיר. מהו גובה “המס” שאנחנו מוכנים לשלם על כל חולצת טי שירט כדי להציל את העולם, ועד כמה בכוחנו כקהילה, לכפות על עצמנו כללים כדי לעמוד במשימה.
אם היו עושים על זה תחקיר טיסה, היו מציינים ביובש ובאובייקטיביות מה יש לתקן כדי להשיג את המטרה. מה שברור הוא שתידרש גישה שונה לחלוטין מהמקובל. הנה שלוש נקודות לשימור ולשיפור:
- חומרי גלם – ייצור הטקסטיל העולמי נטש בעקבות הגלובליזציה את המדינות בהן הוא נצרך, בעקבות כח העבודה הזול. זה תהליך לא הפיך. הקמה של מפעלים וקווי ייצור היא כל כך יקרה שאין סיכוי שמדינה מערבית כלשהי או מותג ענק ככל שיהיה, יקחו את זה על עצמם בלא תמריץ כלכלי משמעותי. לפני שלושים שנה, כשהסינים החליטו שהם משתלטים על התעשייה הזו נדרשו לממשל הסיני משמעת ברזל, סובסידיות אדירות והלוואות אבודות למכביר, כדי להקים את התשתית – מפעלי הבדים.
מאחר וחומרי גלם מיובאים כולם למדינות המערב כמוצר מוגמר, המדינות יכולות לעודד שימוש בחומרי גלם איכותיים, שלא יגמרו כסמרטוט אחרי שתי כביסות, באמצעות מיסים. ככל שחומר הגלם או המוצר המוגמר איכותי יותר כך גובה המס עליו יהיה נמוך יותר או שינתנו עליו סובסידיות. היום המיסוי על חומרי גלם ומוצר מוגמר זהים ללא קשר לאיכותם.
נקודה לשימור – מקומם של מפעלי הייצור.
נקודה לשיפור – בקרה על איכות היבוא באמצעות רגולציה.
- עבודה – העובדים לאורך שרשרת האספקה בענף האופנה הם עיקר המשלמים את המחיר של האופנה המהירה. העובדה שהתמורה שהם מקבלים עבור עבודתם היא כל כך נמוכה נובעת משכר המינימום השונה הנהוג בכל מדינה. אפשר להמשיך לשאול פעם בשנה בצדקנות “מי עשה את הבגדים שלי” ולציין את יום השנה לאסון הרנה פלאזה בבנגלדש, בו התמוטט בנין וקבר 1100 עובדות ועובדים.
מצד שני אפשר לפעול למען הקמת קווי ייצור מתחרים במדינות המערב.
בניגוד למפעלי הבדים, הקמת מפעלי תפירה דורשים השקעה קטנה בזמן קצר. אין בעיה להחזיר אותם אל מדינות הצריכה. צריך רק לטפל בעלויות הנובעות משכר המינימום הגבוה במדינות האלו. איך? על ידי ביטולו. כן, אין שום תמריץ כלכלי בקיומו של שכר מינימום, כל עוד אין כנגדו שכר מקסימום. ומכיוון שכל מקצוע שונה בדרישותיו, הרי שיש לקבוע שכר מינימום ושכר מקסימום לכל ארגון, על פי יכולתו, כאשר המדרגות ייקבעו בחוק. אם תרצו – מכפיל שכר פנים ארגוני.
נקודה לשימור – איכות העבודה והידע ואבטחת קיום בכבוד.
נקודה לשיפור – ביטול שכר המינימום וקביעת מדד חדש, מכפיל שכר פנים ארגוני.
- מלאי – מאיפה שלא מסתכלים על הענף הזה, הכל מתחיל ונגמר במלאי. כדי למכור יותר צריך להחזיק מלאי גדול יותר. כיום כ 25% מהמוצרים מגיעים להשמדה ישירות מהניילון, כולל תווית המחיר. זה קורה בעיקר בגלל שהייצור השולי עולה כלום. זאת אומרת שכשמזמינים 1000 חולצות, המחיר של כל טי שירט נוספת הוא כל כך נמוך שיותר משתלם להזמין עוד 100 ולזרוק מאשר לוותר על מכירות. גם יותר משתלם לוותר על בקרת האיכות ולזרוק את המוצרים הפגומים מאשר לשלם על בקרת איכות. הגל הסביבתי שצבע את עולם האופנה בירוק העלה מאוד את המודעות לבעיה שיצר הענף והביא את המותגים המובילים והמשפיעים ביותר להתחייב לסטנדרטים בני קיימא.
אלא שאם רוצים לעשות מהפכה של ממש יש לדבר במספרים. כיום, נוהגות חברות האופנה לדווח על פעילותן במדד כספי. המכירות, ההוצאות ורמת המלאי מדווחות בכסף, מתוך הנחה שהיא מיועדת אך ורק לבעלי מניות וענין אבל שווי המלאי נתון להרבה יצירתיות בהתאם לתוצאות הכספיות שהחברה רוצה להציג.
בקלות רבה אפשר לייצר דו”ח מקביל שידווח גם לצרכנים בפרמטרים שיהיו רלוונטיים להם. את המכירות בכסף כדאי להחליף במכירה לפי יחידות, וכך גם את הדיווח על המלאי, כי לסביבה לא באמת משנה אם היא קוברת טישירט שעלתה 20 דולר או 200 דולר. לכלוך זה לכלוך.
נקודה לשימור – הגברת המודעות הצרכנית והמחויבות של המותגים ליצירת שינוי.
נקודה לשיפור – דיווח התוצאות לפי מדדים סביבתיים שקופים ופשוטים.
שנת 2021 היא הזדמנות להעז. המצב ממילא רע לתפארת אבל החיים ישובו למסלולם רק שהמסלול לא יהיה אותו ישן ומוכר. אסור לו. אסור לבזבז את ההזדמנות לשבור את הכלים המוכרים הישנים ולהחליפם בחדשים.
ברור שלטביעת הפחמן יש חשיבות גדולה, למחזור או שימוש בחומרים מתכלים יש ערך חיוני ומבורך, ובוודאי שפיתוח שיטות לחיזוי הביקוש הן המפתח להפחתת הייצור ומכאן להפחתת העודפים והזיהום. אבל עד שכל אלו יבשילו, אפשר להעתיק מהדיאטות ופשוט להתחיל לספור קלוריות. במקרה של ענף האופנה – לספור חולצות.
כי לכל חולצה יש שם.
blog
קבלי את הבלוג ועוד הפתעות אליך למייל
הרשמי לעדכוניםשנה טובה
המתחזים – סרט הבלהות של CO.CO
דיווח שותפות רבעון ראשון 2022
פברואר האיום
חדש בחנותלחנות
חצאית VIOLET 25 מרלו
חצאית VIOLET 25 חום
חצאית VIOLET 25 אפור
חצאית VIOLET 25 שחור
ג’ינס CARLO 25 ג’ינס כחול בהיר
ג’ינס CARLO 25 ג’ינס שחור
ג’ינס CARLO 25 ג’ינס כחול
סריג DARLING חום