בימים אלו פורצות אל העולם קולקציות האביב והקיץ בארועי השקה שונים, וזה הזמן לתהות על ההסטוריה של תצוגות האופנה וגלגולן המודרני.

קו.קו אמנם משתפת את לקוחותיה ביצירת הקולקציה ועד למכירה הביתית, אבל לרוב המותגים תצוגת אופנה מהווה נקודת שיא עבור המותג ומעצביו. זהו הרגע שבו הרעיונות שצמחו וטופחו במסתרים, תחת מעטה סודיות, מוצגים אל העולם כדי שזה יאמר את דברו. אולם תצוגות האופנה הן תופעה חדשה יחסית. ראשיתן בבתי האופנה הפאריזאים של תחילת המאה ה 19, ותכליתן אז היתה פשוטה למדי – להציג לקונות פוטנציאליות את דגמי העונה הבאה. עד מלחמת העולם השניה פאריז שלטה בענף האופנה ללא מיצרים, כאשר האמריקאים, רוויי רגשי נחיתות בשל התרבות הקצרצרה שלהם, הפליגו מדי עונה אל עבר היבשת האירופית, המקום בו קורים הדברים, על מנת לקבל השראה, לראות מה חדש במודה ולייבא את אופנת העילית, או לפחות את ניחוח הקוטור הצרפתי, אל העם האמריקאי נטול הניצוץ. אלא שבעקבות פלישת הגרמנים לצרפת, נבצר מהקניינים והמעצבים האמריקאים לינוק מאם אמהות ההשראה, והתעוררה דאגה אמיתית כיצד והאם תפרח ותעלה האופנה האמריקאית באופן עצמאי.

זו כמובן היתה גם ההזדמנות הגדולה של האומה מעבר לאוקיינוס לבסס את מעמדה העצמאי. את מודל התצוגות ייבאו האמריקאים מפאריז כבר בשנות העשרים והתצוגה האמריקאית הראשונה נערכה בבית האופנה “האחים ארליך”. שם שיק שכזה היה ניתן היום למותג עיצוב רק בקטע היפסטרי ובטייק אוף וינטג’ צעיר ובועט.
ב 1943 השיקה אשת יחסי הציבור אלינור למברט את “שבוע העיתונות”, והמטרה היתה לאפשר לעיתונאים לחזות ביצירתם של המעצבים האמריקאים באופן מנותק מצילם המאיים של הצרפתים. הקניינים, שעד אז כיתתו רגליים בין חדרי התצוגה של המעצבים השונים, יכלו להתרווח במלון פייר או פלאזה, שם נערכו התצוגות, ולחזות בכל הקולקציות באופן מרוכז. התוכנית של הגברת למברט עבדה ועיתונים כמו ווג והרפר’ס בזאר, שעד אז היו שבויים בקסמי הקוטור הצרפתי, פרסמו כתבות נרחבות כולל תמונות ואפילו הדגישו את שמות המעצבים האמריקאים שעד אז לא עניינו את העורכים. כך פרצו לתודעה מעצבים כמו ביל בלאס, אוסקר דה לרנטה ודומיהם.

מותגי ה ready to wear כבשו את מקומם של האגדות מצרפת, ותצוגות האופנה של בתי הכל בו שהניעו את הצריכה המוגברת של האופנה המוכנה על פני האופנה העילית הפכו לארועים מבוקשים שמשכו קהל רב.
בשנות השבעים והשמונים, הפכו תצוגות האופנה לשעשועי תרבות שפשטו על בתי מלון, מסעדות ובתי קפה. גם בארץ אופנת התצוגות לא פסחה ולא היה ארוע התרמה, חגיגות יום האשה או יום כיף לנשות הקיבוץ שלא כלל גם תצוגת אופנה.
תצוגת האופנה אם כן עברה אבולוציה במאה שנות קיומה. היא החלה כאמצעי מכירה ישיר וצנוע, המשיכה כאמצעי להצגת הקולקציה שמטרתו לאפשר לקניינים לבצע הזמנות, המשיכה כשואו מהמם עם תפאורה מושקעת ועיצוב חללים יוצאי דופן שתכליתם להפוך את המותג למותג עילית ואת מעצב העל לכוכב, והגיעה לבשלות יתר כשהפכה לבידור המוני.
אם בעבר תפקיד התצוגות היה להראות לתקשורת ולעולם את קולקצית העונה הבאה, הרי שבעידן האינטרנט, היא הפכה לאמצעי שיווק לא רלוואנטי ויקר להחריד. בימים בהם כולם רואים את הכל מייד ובחינם, והעונה היא בעיקר רצף של סיילים, לא ברורה המוטיבציה של מעט הרשתות שעדיין עושות זאת, להשקיע מיליוני שקלים בהפקת ארוע נוטף סלבריטאים וידוענים למחצה שמתמנגלים בתשלום, כשמעטים הסיכויים שיצאו בטוב. הקולקציה תמיד תהיה מופרכת – אם מדובר בפריטים שאין כוונה לייצרם ולשווקם לחנויות, או משעממת – אם על המסלול צועדת הקולקציה המסחרית המיועדת למכירה. כך או כך, אנחנו לא מעצבות בסתר, ולא מציגות בתרועה, מבחינתנו הקולקציה המעוצבת יחד עם הקהל מוצגת בגובה העיניים ומוצעת למכירה באתר, במתחם ובמכירה הביתית הראשונה שלנו במבשרת ציון ברחוב הצבר 7 בביתה של האדריכלית עינת קליין.
אנחנו מחכות לכן שם במהלך הסופש!