נשים גדולות קטנות , נשים גדולות גדולות, נשים קטנות גדולות ונשים קטנות קטנות. זו בגדול המטריצה האנושית שפוגשים ב CO.CO. מאוד דומה לגנטיקה בסיסית שלומדים בתיכון ומסבירה כיצד נקבע צבע העיניים.

פטרן של יאן אדיסון הל

העולם אוהב הגדרות פשוטות. גם האופנה. לכן נדמה שהשוק מתחלק לשניים: אופנה לצעירות ומנגד אופנה למידות גדולות. ככה בכללי. כמו צבע העיניים – חום דומיננטי וכחול רצסיבי. כל היתר זה ניואנסים על הסקאלה. כינויים יצירתיים, שמטרתם לצקת תוכן יותר עמוק למציאות השטוחה הזו שהיא אנחנו, ולטבל ברומנטיקה ולשון ציורית את היותנו די דומים. מבחוץ ומבפנים. איך כתוב בנסיך הקטן? “הדברים החשובים באמת סמויים מן העין”. (האמת זה נשמע בו זמנית כמו נחמתן של הגדולות גדולות, והתרוץ הרציונאלי לתשוקת השופינג שאינה ניתנת לכיבוש של הקטנות קטנות, לא?).

ומכיוון שנשים אנחנו, לא כיף לחשוב שכולנו כל כך דומות. (לגבי גברים, אמא מזמן אמרה לנו שכולם אותו דבר – כולם רוצים רק את זה). ולכן נשים שכמותנו עומלות ללא הרף על טיפוח הייחוד. וכך אין גדולה קטנה אחת כגדולה קטנה אחרת או להפך. וכדי שלא נתבלבל בואו נדבר במספרים. נגיד 38. המידה והגיל. ניתן לאפיין לפחות שני טיפוסים לדוגמא: 38 א’ – חובבת לבוש מסודר. מכנסיים סמי מחוייטים מכותנה ממורצרת שעוטפים את הרגליים קרוב, נלבשים עם חולצה גברית מכופתרת או חולצת פסים צמודה עם מחשוף סירה ענוג ממנו מבצבצות עצמות הבריח בעדינות… אהבתן? 38 ב’ לעומתה היא המסודרת הטרנדית. את אותם המכנסיים המחוייטים היא תעדיף ללבוש עם חולצת פסים רחבה בגזרת אובר סייז או חולצה מכופתרת בדפוס רך ובגזרה ארוכה ורכה. גם יפה לא? ועוד לא דיברנו על 38 ג’ הבוהמיינית המתוחכמת שאוהבת תחרות ומקומטות, ועל 38 ד’ שבכלל דבקה בלוק הקז’ואל של מכנסי גומי עם טישירט מכובסת. הנקודה היא ש 38 כזו או כזו, משוכנעת בקיומה של אמת אחת, לפיה רק כך נכון וצריך. איך? איך שהיא אוהבת וכמו שהיא רגילה. ולפעמים כמו שהיא זוכרת את עצמה כשבחורים שרקו לה מן הסולם כשהיא עברה ברחוב. אותו דבר בדיוק נכון גם ל 46 א’ ו 46 ב’. המטריצה של צבע העיניים לא תופסת עליהן, נשים תבוניות שעם השנים פיתחו דעה וטעם, ואת השינויים הן אוהבות במנות קטנות. לתוך השונות המאתגרת הזו צריכים המותגים העצמאיים, הקטנים, שעונים להגדרה המכלילה “בגדי מעצבות” לצקת תוכן. רוב המותגים האלו צריכים לעשות זאת בעשירית המגוון שמציעה רשת בינונית, ובמחיר כפול. הרשתות הגדולות מבינות כמובן שזה כמעט בלתי אפשרי לקלוע לטעמן המפוזר של בעלות הדעה, וגם מאוד לא כלכלי. לרשתות הרבה יותר מתאים ונעים המושג אופנה שמגדיר במדויק מה נכון ומה לא נכון עכשיו ומיד. הבליץ השיווקי עמוס הסלבס שתפקידו לעורר את החשקים ולתעל את כולם לאותם המוצרים בדיוק, הרבה יותר רווחי. הנערות המלבלבות שעיניהן מוכות בסנוורי הורמונים ותאוות בגדים, משחקות לידי כלכלת הצריכה הזו. ואם הן לא מבינות מיד מה עליהן ללבוש, הרי שמחירי סוף העונה הכתושים עד דק משכנעים אותן סופית.

האופנה המהירה מזהמת את העולם, מזיזה וקוברת צבאות של פועלי ייצור ממדינה למדינה, מחסלת תעשיות ומפעלים אבל מניעה את הכלכלה המערבית שנשענת בעיקרה על צריכה. וצרכנות נבונה, כך אומרים, זה לקנות הכי בזול שאפשר, כדי שיישאר לנו כסף לקנות עוד. בתפיסה הזו המסה היא הכח. ואין מקום למיעוטים תבוניים. כלכלית שטיפת המוח משרתת את הארגונים הגדולים שגורמים לציבור להאמין שרק הגודל קובע, וזה מקשה על המתלבשת הדעתנית להגיע על סיפוקה. ולכן אם היא אינה מסתפקת בטרוניות, אין לה ברירה אלא להאמין שהשינוי יבוא במו ידיה ובמעשים קטנים. ובסוף גם יהיה לנו מה ללבוש.