כל סטודנט מתחיל לאופנה יודע שעיצוב טוב הוא חיבור של עבר, הווה ועתיד, והכל מתחיל בתחזיות. יזמים ומנהלים מורגלים בתוכניות עבודה כשהעתיד הצפוי הוא שמכתיב את הפעולות בהווה. בפרוץ הקורונה פרסמו כמה מהטרנדולוגים הידועים את התחזיות שלהם לעולם של אחרי העטלף הקטן שהפך לברבור שחור. האם צדקו?

לי אדלקורט נחשבת מזה זמן לכוהנת הגדולה של אופנה וקיימות. בעשור הקודם, כשתערוכת הטקסטיל בפריז, הפרמיירויזיון, משכה אליה מיליוני מבקרים מרחבי העולם, נהגה אדלקורט לקיים ארועי השקה מרהיבים ללקוחותיה, שקנו את ספרי התחזיות שפרסמה בעשרות אלפי פאונד למהדורה.

אז מה צפתה אדלקורט ליום שאחרי הקורונה:

איתחול מחדש של סולם הערכים, עוצר של צרכנות, ירידה דרסטית בנסיעות לחו”ל (טוב, בשביל זה לא צריך טרנדולוגים), האטה בקצב החיים בעקבות המשבר, עבודה מהבית, פחות תוכניות לטווח ארוך ונהנה מאירוח מצומצם – בעיקר של משפחה וחברים קרובים.  לי אדלקורט צופה שנלמד להיות עצמאיים ובלתי תלויים, שנהפוך מודעים יותר, ערניים וקשובים, תצוגות אופנה תיראנה מוזרות ומגוחכות והיא צופה (מקוה?) שנבחן מחדש שיטות ישנות שהכרנו והורגלנו בהן ונהיה מחוייבים לשקול את הרלוואנטיות או חוסר הרלוואנטיות שלהן לחיינו החדשים, בדגש על שיטה כלכלית טובה יותר שנותנת יותר כבוד לכוח העבודה האנושי ותנאי מחייתו.

חזאי הטרנדים הגרמני מתיאס הורקס מאיץ בנו להביט קדימה בלי להתקבע מפחד השעה, לדידו התמודדות היא המפתח והתמודדות משמעה התגברות ושיקום. משבר הקורונה מביא עימו פחד ושיתוק ולאחר תקופה כזו יתעורר כוח פנימי. הוא פורש הסבר אנטומי מנומק לפיו האדרנלין המופרש במצבי לחץ יוחלף בדופמין שפותח את המוח לחשיבה שונה. השינוי ההורמונלי משפיע על התפקוד הניהולי והטרנדולוג צופה שנהפוך נרגשים מהבאות, סקרנים ונייצר חזון שיוביל לעשייה, כיוון שאחרי המשבר שמביא איתו פחד משתק יתעורר כוח פנימי מניע. לדבריו בעולם הקורונה אין מקום להפרדה ופלגנות, ההרס והפייק ניוז שבפופוליזם נעשים שקופים ולא ימצאו מקום במציאות החדשה.

בהתייחסו לכלכלה הוא צופה שנהיה מופתעים עד כמה היא יכולה להתכווץ מבלי להתמוטט, מכאן שמוצרים גלובאליים מהירים הנשענים על שרשראות ייצור ענקיות חובקות עולם צפויים להיפגע או להשתנות. במקומם תגיע תקופת ביניים של איפוק ומיצוי עתודות. מאידך, הייצור המקומי יפרח ונטוורגינג ותעשיות מקומיות יחוו רנסנס, השיטה הגלובאלית תעבור גלוקליזציה – שילוב של הגלובאלי עם הלוקאלי.

עדי יופה, הטרנדולוגית הישראלית המוערכת צפתה בדצמבר האחרון כי העומס שנוצר בעקבות השפע, עומס מסכים, עומס בפקקים, עומס בארון הבגדים, צפוי להשתנות מתוך כוונה למצוא איזון מחדש. החיפוש אחר האיזון אמור היה להתרחש בהדרגה, מתוך מודעות לצורך להיטיב עם כדור הארץ ועם עצמנו כחברה אנושית. כשהיא מדברת על עומס היא מצביעה על  טכנולוגיות השפע שצמחו בעשור האחרון: אי קומרס – שמאפשר לקנות ללא הרף, “שמים פתוחים” שאיפשרו לטוס בלי סוף, וכל אלו כמובן במחירי כלום.

היא בודאי לא ציפתה שזה יקרה תוך שלושה חודשים. קשה לשנות הרגלים, היא אומרת, קל יותר להגיב לשינויים מאשר ליזום ולייצר אותם. לכן כדאי להסתכל על האקטיביסטים כמי שמסמנים את הכיוון לשינוי הרצוי. שינוי כלכלי, סביבתי, אקולוגי על מנת לשמור על כדור הארץ. גם היא צופה שהייצור המקומי יתחזק, מגמת הבגדים יד שניה ובגדים להשכרה תיגבר וכך גם סולידריות חברתית וקהילות תומכות.

נראה שהטרנדולוגים תוהים בסתר ליבם האם הוירוס הוא  חסד מופלא עבור כדור הארץ. המשבר הוא הזדמנות לקצץ עודפים, להימלט מהכלכלה הערמומית וממלכודת השיווק שמקורה בהנחות בווליום גבוה במטרה להיפטר ממלאים. בתי האופנה בעולם ממשיכים לייצר אך המשבר מחייב להתמקד בהכרחי ולכן הקולקציות קטנות יותר עם מסר חזק יותר.

מי שבונה על צמיחה מאסיבית בשוק השכרת הבגדים, צריך לזכור שבשביל שתהיה יד שניה צריכות להיות המון קניות יד ראשונה של מוצרים באיכות מעולה, כך שיעמדו במהלך מחזור החיים הראשון, בכביסות, בניקוי היבש עתיר הכימיקלים. וכשפחות ופחות לקוחות יוכלו לרכוש מוצרים ממותגים במחיר כרטיס מחלקה ראשונה, יהיו הרבה פחות בגדים לתחזק את תעשיית המיחזור.

“כשנתגבר על המשבר ונקבל חזרה את חיינו, אומרת אדלקורט, נצטרך “יופי”, אפילו מעט ממנו, כדי לחיות שוב ולא רק לשרוד. כשזה יקרה, התעשייה תתעורר לטובה ותגלה מחדש את מטרתה הראשונית – היופי כאמת, יופי כהמצאה, כמרפא, ככלי התפתחות ודרך להיות שוב אנושי”.