שלי גרוס (42) עיתונאית אופנה ב״ידיעות אחרונות״ ובעלת הבלוג כובש הלב ״המלבישה״, מצליחה לזרוע דרכו סגנון וגישה מעוררי השראה. שירה ברויאר ראיינה אותה בהתכתבות מיילים מתל אביב לקליפורניה על הבלוג והפסים. צילומים: שלי גרוס.

חולצת ונציה מקולקציית הסתיו של co.co. טי שירט ארוכת שרוולים בשתי גרסאות, לבנה עם פסים שחורים וכחולה עם פסים לבנים היא תגובה מתבקשת לתשוקה שעורר בנו הבלוג של שלי גרוס. שלי גרוס והבלוג המקסים והסופר פופולארי שלה ״המלבישה״, הקדיש שנה לחולצות פסים וארח בו נשים שצילמו אותן ואת העדפותיהן האסטתיות והתרבותיות. היה גם לי הכבוד להתארח שם  בבלוג ולהיות חלק מבנות השבט של השיק הצרפתי שעשה עלייה והתאזרח כאן בטבעיות.

״את פרוייקט חולצות הפסים התחלתי כי זיהיתי שיש בבגד הזה משהו רגשי שמאחד קבוצה גדולה של נשים, כמו סיסמא. הרעיון ההתחלתי היה בכלל להתחיל לאסוף חומרים לספר אופנה מצולם. בכל אופן, הוא נמשך די הרבה זמן, אחת לשבוע. האמת, התגובות הפתיעו אותי בעוצמה ובכמות. המון נשים (וקצת גברים) כתבו לי מיילים וביקשו להשתתף. אנשים שלחו לי תמונות של עצמם, של הילדים שלהם ושל הכלבים שלהם בפסים. תוייגתי באינסטגרם באינספור תמונות מפוספסות. לקראת הסוף התחלתי להרגיש שהפרוייקט הזה כבר קצת מנהל אותי יותר משאני מנהלת אותו (בתקופה הזו אפילו הפסקתי ללבוש פסים!) אז פרשתי ממנו״

את שוהה כבר שלושה חודשים בקליפורניה עם בעלך והילדים.  חוייה משפחתית שמשתקפת בבלוג בצילומים יפהפיים לצד משפטים דקי אבחנה שאופיינים לך. מה את בעצם  עושה בימים אלה ?

״אם ב”עושה” הכוונה לעושה דברים לפרנסתי, אז בעיקר כותבת. כותבת לעיתון, כותבת לבלוג, כותבת ספר. אם מדובר ב”עושה” כללי יותר, הרי שבחודשים האחרונים אני מטיילת בקליפורניה, בעקבות עבודתו של בעלי בעמק הסיליקון, נהנית מהשקט ומריבוי הדקלים ומתרגלת קצת חינוך ביתי לילדי. בקרוב חוזרים״.

איך הגעת לעיסוק שלך כעיתונאים אופנה ובלוגרית?

״אני כותבת מהרגע שלמדתי לכתוב, ומתעניינת באופנה כבר מאחד הזיכרונות הראשונים שלי (בת שלוש-ארבע, מתעקשת לעבור על כל ספרי הילדות שלי ולשנות את ציורי הנעליים של כל הגיבורות כך שייראו כמו נעלי מרי ג’יין ולא כמו סתם נעלי בלרינה) ובכל זאת, לכתיבה על אופנה הגעתי רק בגיל 35. קודם הייתי גם מעצבת גרפית והיו גם כמה שנים בהן חילטרתי כאמא במשרה מלאה. כשלבני הצעיר מלאו שנתיים, חשתי שאני לא יכולה לראות יותר מגלשות. לקחתי בייביסיטר לכמה שעות בשבוע, ופתחתי בלוג. חודש וחצי אחר כך (בזכות עינם החדה של כנרת רוזנבלום, ענת לב אדלר ורענן שקד) כבר היה לי טור קטן בידיעות אחרונות, שגדל בהמשך – דרך עריכת אופנה בנענע 10 – למשרה בה אני מועסקת היום בעיתון״.

מהיכן ההשראה לבלוג?

״לא זוכרת מי אמר: השראה זה לחובבנים, אני פשוט מתיישב לעבוד. אז בערך כזה. השראה היא לא הבעיה, היא בכל מקום וכל הזמן. הבעיה היא מיעוט השעות ביממה. אם ממש להתעקש, ההשראה נוטה להציף אותי במיוחד בהליכה ובנהיגה״.

מה את אוהבת ללבוש? איפה את קונה בגדים?

״אני אוהבת מדים. את שלב המשחקים האופנתיים מיציתי עוד לפני בית הספר היסודי (ויש לי אלבומים מביכים שיוכיחו את זה), מאז אני מעדיפה בגדים שמשתלבים ברקע (אני חושדת שזה בגלל שנחשבתי יפה יחסית כשהייתי קטנה, ועשיתי הכל כדי למשוך פחות תשומת לב. אפשר להירגע: זה עבר. אבל ההרגל להתלבש פשוט, נשאר). כתוצאה: יש לי ארון מלא פריטים שנראים אותו הדבר ויכולים להיות ברמות שונות של איכות והשקעה. בשנים האחרונות מנסה להתמקד בבגדים עם קארמה טובה״.

מה הן חולצות פסים בשבילך?



״הארון שלי מורכב ברובו מג’ינסים, חולצות כפתורים לבנות, חולצות שחורות או אפורות, ז’קטים צבאיים וחולצות פסים. למדתי שאין בעיה התלבשותית שחולצת הפסים הנכונה לא יכולה לפתור. אני חובבת חולצות פסים מילדות, אם כי היום, אחרי שנים של זיקוק ההעדפה, רובן כבר לא נחשבות בעיניי חולצות פסים, אלה סתם חולצות עם פסים״.

ספרי על הבלוג שלך

״מדי פעם שואלים אותי כמה זמן אני משקיעה בבלוג. התשובה האינטואיטיבית שלי היא בדרך כלל: כלום. דקות. פעם החלטתי למדוד כמה זמן זה באמת לוקח. ובכן, התשובה הנכונה היא שעות. ימים. ובכל זאת: זה תמיד מרגיש פחות מדי.
אני מרגישה שלמרות שהבלוג הוא שלי לגמרי (הוא אני, אם כי חלק מצומצם ואטרקטיבי יותר של האני שלי), הוא גם של הקוראות הקבועות והמגיבות הקבועות, שהתשובות האינטיליגנטיות והמושקעות שלהן הפכו מזמן לחלק מהקריאה, ושום פוסט לא שלם בלעדיהן. 
כמו כל בלוגרית גם לי יש תקופות של התמכרות לגוגל אנליטקס, והוא מצידו תמיד משתדל להפתיע אותי עם מספרים גבוהים״.

הבלוג הוא עסק? הוא עסק של אשה אחת?

״הבלוג הוא לא עסק למרות שיש לו פוטנציאל מסחרי. הפוטנציאל הזה לא מתיישב עם עובדת היותי עיתונאית אופנה. בינתיים הוא באמת פרוייקט של אדם/אשה אחת עם תמיכה טכנית של בן זוגי שאחראי למערכת היחסים עם הדומיין. אגב, את הדומיין על שמי קיבלתי במתנה מכמה חברות טובות לכבוד יום הולדתי הארבעים״.

תכניות לעתיד?

״להפסיק לצבוע שיער, להיגמל מפחמימות ולהתמכר ליוגה (הכל כדי שאראה נהדר בהשקת הספר שלי בקיץ הבא״.

לבלוג של שלי גרוס