לפני שנה לקראת יום כיפור כתבתי סליחות שיתופיות מדומיינות שניחשתי שנצטרך לבקש. הימים היו ימי היסוד של המיזם החברתי שלנו, הדבר הממשי היחיד שהיה בידינו היו המסמכים שאישרו כי פתחנו חשבון בנק ועשרים וחמש שותפות ראשונות. חוץ מזה – כלום. רק חול וחול. שנה אחרי זה הסליחות, יש לומר, נשמעות די רלוואנטיות. השנה אם כן, תוקדש לשלושה חטאים מעולם האופנה וגם הצעות כפרה.

מקור

חטא הפיצוי – רובנו אנשים פשוטים שעובדים קשה והתחושה הקיומית הבסיסית היא שמגיע לנו לפעמים פיצוי קל של נחת. לרווחת הנפש והקלת מה על תעוקת החיים הקוסמית שרובצת דרך קבע על כתפינו. הכניעה הקטנה להנאה חטופה, קלת דעת ככל שתהיה, מסייעת לצלוח שעות וימים של נשיאה בעול. קניית בגדים, ועוד קניית בגדים באינטרנט כשהעולם ישן, היא אחד החטאים המהנים ביותר אך יש בה סכנה לתופעות לוואי חמורות: נקיפות מצפון על ירידת מפלס הארנק ותחושה קשה של בולמיה אופנתית ללא צורך. ביום כיפור הזה, בקשי סליחה מעצמך על שהתייסרת כל כך בצאתך לשופינג. זה לא את, זה הם, כל המעצבים, הסטייליסטים, משוררי המלבושים שקוראים לך, הם הם שגורמים לך לחטוא. ובינינו, באמת מגיע לך. ולי. כי ביום שפוף, מכנסיים שחורים חדשים מבד כותנה בגימור טכנו שעולים 400 ש”ח, כמו טיפול פסיכולוגי ממוצע, מרוממים את הנפש לפחות באותה מידה אך נשארים לאורך זמן.

חטא ההתנערות – עבור אחדות, מדידות הן החלק המיותר בקניות. חדר ההלבשה הצפוף, קילוף הבגדים, היעדר כסא לשבת או מתלה לתיק, ההתחככות באנשים שמעולם לא פגשת ולכן לא חשת צורך מיוחד להתפשט לידם, ובסופו של דבר קורה אחד מהשניים: או ששום דבר לא התאים ואז את ממש מעוצבנת, בכלל לא מה שיום שפוף מבקש, או שאת נקלעת לקשה מכל: הצורך לבחור. אכן, זהו רגע קשה אך זכרי, יש בו גם נקודות אור: סיפוק על שלא התפשטת לשווא (ובינינו זה קרה לא מעט בצעירותינו), שימחה על שנמצאו המכנסיים שיחסכו ממך את המאבק בשני הקילו שנדמה לך שהם מיותרים, והעיקר, זכית ברגע דגול שהוא מנת חלקו של כל אדם בוגר: קבלת החלטות. קבלי אותן! זה בסדר לשאול את החברה, או לקבל עצה מהמוכרת אבל אל תבקשי מהן להחליט בשבילך. העונג בקבלת החלטה טובה עילאי, והסיכון שבקבלת החלטה שגויה הוא לא הרה אסון. ומזל שמדובר במכנסיים ב 400 שקל ולא בהלוואה של 400 מיליון שקל, החלטה היא החלטה, שחקי אותה כמו רקפת (רוסק עמינח).

חטא הפיתוי – זהו החטא הכבד מכולם ויש בו לכאורה שני חוטאים. המפתה בדמות טייקוני חברות האופנה, והנדל”ן שמפזרים חנויות על כל שעל, אנשי השיווק, המפרסמים, ערוצי התקשורת וכל אותם שניזונים מחשקינו הפוחזים. והמתפתה – הקונה שהחשק מעוור את עיניה. שנותנת לחיות לחיות אבל לפועלים הסינים קצת פחות, שתורמת בעין יפה לעמותה למען נשים מובטלות אבל קונה רק מותגים מחו”ל, שמפרידה בין זבל לזבל למען שמירה על כדור הארץ אבל קונה הררי בגדים באופן בלתי מתוכנן כי שטפו לנו את המוח שזו מהותה של האופנה. (ורק שכחו לספר כמה פסולת נוצרת כתוצאה מזה). אלא שכל אחת צריכה איזה חטא מחמד אחד, כזה שגם אם ניפול בו לפחות לא נתרסק. כי אם לא לבגדים, למה נתפתה?

מחר אנחנו סגורים אבל ביקור ב co.co. בשבוע הבא, הוא מבצע נפלא של אחד פלוס אחד, במיוחד ליום כיפור. כל החטאים וכל הכפרות תחת קורת גג אחד.