תל אביבית מקורית, ומקורית בכלל. הכירו את שרי סימן טוב, שותפה 558, והאשה שאחראית ללא מעט מטבעות לשון ששגורות בפינו ד”ר פישר. זה בדוק, מה יהיה? יהיה טוטו, כרטיס אדי- לתת חיים לקבל חיים ועוד

מגלה בת כמה?
תמיד. אחגוג (כן, אחגוג!) 55 ביוני הקרוב.

מאיפה?
תל אביבית מקורית. נולדתי וגדלתי בשכונות הדרום (שפירא, קרית שלום). בשנות העשרים שלי עברתי ללב העיר, ובגיל 40 פלוס חציתי את הירקון לשכונה צפונית ואני פה עד היום. כך שאני ” תל אביבית סכיזופרנית ” וכל חלקי העיר חיים בי.

משהו על המשפחה
החודש, לפני 12 שנה הפכתי לאימא! אימא יחידנית לילד בן 12. כשהנסיך על הסוס עשה פניית פרסה והתקרבתי ל-40, החלטתי לא לחכות ופניתי לבנק הזרע. לשמחתי, אנחנו מוקפים במשפחה ובחברים, ובסבא פעיל, אהוב, חי ובועט בן 88 (!)

איפה היית ומה עשית?
אחרי לימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב, הגעתי במקרה לענף הפרסום. התחלתי כקופירייטרית (רעיונאית) ומאז אני שם – בתחום הקריאייטיב. הייתי במשרדי פרסום גדולים כמו “דחף” ו”פוגל”. הגעתי לעמדת ניהול בכירה, ואני אחראית לשלל קמפיינים, סלוגנים ידועים, ותהליכי מיתוג של גופים פרטיים וציבוריים. לפני 14 שנה הקמתי עסק משלי ומאז אני מתנהלת ישירות מול לקוחות ומשמשת כפלטפורמה עצמאית המעניקה שירות של משרד פרסום- מיתוג, תוכן, קריאייטיב, מדיה בכל אמצעי הפרסום.

מה כתוב על כרטיס הביקור הדמיוני שלך (בלי צניעות בבקשה)?
בדיוק מה שכתוב בכרטיס האמיתי: “יצירתיות זה הכול”.

ואם היה לך כרטיס באתר שידוכים?
המממ… מתלבטת בין “עכשיו במבצע!” – הטריק הכי משומש ואפקטיבי בשיווק, לבין “מחפשת בעל רוחב: אופקים, לב, מוטת כתפיים, כיס וחיוך”.

מה השפיע על הטעם שלך?
מביך, אבל עד גיל 20 ומשהו, הייתי קרבן אופנה של שנות ה-70 וה-80. אני מזועזעת מכל תמונה ישנה שלי לבושה במכנסי גברדין, חולצות צעקניות, גבות דקיקות או כריות בכתפיים. בהמשך נרגעתי, והדברים שמשפיעים בעיקר הם החתירה המתמדת לאסתטיקה בכל תחום, הגיל, המשקל והסקרנות. 

הכי אוהבת ללבוש?
“סמארט קז’ואל”. שיהיה נינוח, מחמיא ומסתיר פגמים. אבל עמוק בפנים עוד חולמת לפעמים להתהלך, “כשאהיה גדולה”, בחצאיות עיפרון, חליפות קלאסיות סטייל קוקו שאנל ונעלי עקב גבוהות.

עם מי את הולכת לקנות בגדים?
בדרך כלל לבד, קניות על הדרך, לא כיעד בפני עצמו.

אוגרת או מוסרת?
לצערי, אוגרת. בשנה האחרונה התחלתי לשחרר ולמסור יותר, אבל עדיין בכל בגד בארון אני רואה פוטנציאל שיום אחד עוד ימומש.

פריט הכי יקר בארון
יקר לליבי: חצאית פליסה מצמר, חצאית טאפט משנות החמישים, שמלת קטיפה מעוטרת פנינים… פריטי לבוש שהיו של אימא שלי. אין לי בגדים ממש יקרים בהיבט של כסף, לא מוציאה יותר מכמה מאות שקלים על פריט.

אם היית יכולה לשנות דבר אחד בעולם?
יסלחו לי הבנים, אבל הייתי מפחיתה את כמות הטסטוסטרון, להפוך את העולם לפחות אלים ותוקפני.

מישהו להיפגש איתו?
אם אנחנו בענייני אופנה, הייתי שמחה להיפגש שוב עם אלבר אלבז מעצב העל. שירתנו יחד בצבא והוא היה מראה לי רישומי אופנה שלו, ותוהה אם יקבלו אותו ל”שנקר”. נפגשנו ובילינו יחד לפני שנים, כאשר התחיל להצליח בעולם, בזכות אישיותו הססגונית, המלבבת, מלאת ההומור בנוסף כמובן לכישרונו הענק.
ברמה האישית, הייתי שמחה לפגוש את סבתא שלי, שעלתה לארץ מאפגניסטן אחרי מסע מפרך. אני נקראת על שמה ונולדתי אחרי מותה. מהסיפורים עליה הבנתי שהחמצתי אישיות נהדרת שלמרות הקשיים, שימשה מקור אור לאחרים.

מה את מאחלת לבנך?
המון דברים… שגם אם גדל במשפחה “לא כמו כולם”, יביט אחורה בסיפוק וקדימה באומץ ובתקווה, שהעולם שיגדל לתוכו יהיה שפוי יותר ומאיים פחות, שיצליח להצליח בזכות היכולות האישיות שלו, וכמו כל אימא ישראלית- “שכשיהיה גדול כבר לא יהיה צבא”, כן, הבדיחה העצובה הזאת.

מילה על כסף
לא תאוותנית. אבל מפנטזת על ימים שבהם לא אצטרך לעמול קשה כדי להשיג אותו, מכירה בחשיבותו ומוקירה את תרומתו לאיכות חיי.

בקשה/ אמירה/ משהו ל co.co
co.co זה העתיד! מודל שהוא מודל לחיקוי. אין לי ספק שנראה עוד הרבה עסקים הפועלים על בסיס כלכלה שיתופית ואחריות חברתית. העולם משתנה, וצפרא ודליה חלוצות בעיני. מקסים אותי ששתי נשים ותיקות בתחום יצרו כזה סטארט אפ – נעים, מעשיר, לביש ומעורר השראה.