והפעם: שותף! ולא סתם, אלא אחד שממש, אבל ממש לא מתעניין באופנה! אז למה הוא שותף שלנו? בגלל המודל הכלכלי וכדאי לכן לקרוא מה הוא חושב על כסף. עמית דר, שותף 409 – קבלו אותו
שותפה שהיא בעצם שותף? ברור שלא היתה לי כוונה להסתפק בראיון טלפוני. אלא שלקח זמן עד שהצלחנו לתאם יומנים, ובמהלך הזמן הסתקרנתי עוד יותר – עובד באשדוד (סוור?), נענה לטיזינג במידה, מצליח להצחיק אותי, וכל הזמן מתעקש על מפגש באותה שכונה בתל אביב… בין החנייה לקפה החלפנו סמסים כדי שנצליח לזהות. הסימנים שלו כללו חולצה כחולה וכלבה שחורה. החולצה, כך הבנתי אחר כך, היתה העליונה בערימה. ככה הוא בוחר אותן בדרך כלל. הכלבה היא זו שהוא לא זז בלעדיה.
אז התחלנו בטופסי (הכלבה…), ודרכה למדתי משהו מהותי על עמית: טופסי יועדה להיות כלבת נחייה, והיא הכלבה השנייה שהוא משמש לה משפחה אומנת. הכלב הראשון סיים את מסלול ההכשרה בהצלחה ונמסר לעיוור שחיכה לו. טופסי, למרבה אושרם הפרטי של עמית ונעה זוגתו, לא עברה את המבחן האחרון (חתולים שעברו בסביבה הצליחו להוציא אותה משלוותה) ועכשיו היא לגמרי שלהם.
למרכז בבית עובד נחשף כשלמד בבאר שבע. שם, מתברר, יש הרבה מאוד סטודנטים שלוקחים על עצמם את המשימה של גידול גור נחיה לעיוור למשך שנה. אחרי שעה במחיצתו אני יכולה להמר שגם לאחריות החברתית שלו היה חלק בהחלטה (“המספרים האחרונים שאני זוכר מדברים על 22 אלף עיוורים שזכאים לקבל כלב נחייה, וכ – 400 כלבים מאומנים אשר משמשים בפועל ככלבי נחיה”).
“משפחה אומנת לא מאלפת את הכלב” מסביר עמית. “זה מונח ששמור לאנשים שלמדו אילוף כמקצוע. אנחנו מחנכים את הכלב, שמים לו גבולות, חושפים אותו לגירויים. יש ממש מדריך של מותר ואסור, שחור ולבן, כן ולא. הרעיון הוא שהכלב צריך להיות צמוד כמה שיותר לאדם, גם מפני שככה יהיו רוב חייו, וגם כדי לחשוף את הסביבה לכלב. מדובר בדרך כלל באימוץ לפרק זמן של שנה – שנה וחצי, ואין צורך לגדול עם כלבים כדי להתאים למשימה.
וכשמגיע הזמן להיפרד הלב לא נשבר?
“את הכלב הראשון הורדנו בבית עובד ומשם המשכנו לשדה התעופה לטיול בן שבועיים. אין שום דרך אחרת לחזור לבית ריק. גם איתה (עם טופסי, הכלבה השניה…) היה אותו סיפור בדיוק. הורדנו אותה בדרך לטיסה”.
ו –co.co ? איך קרה שהפכת שותף?
בחצי שנה – שנה האחרונה, התחלתי להיכנס יותר למה שקורה במדינה הזאת לאנשים צעירים כמוני (35 בקיץ הקרוב). המצב דיי קטסטרופלי. הדור שלכם (חמישים פלוס…) עוד איכשהו קוצר את הפירות של הטעויות שעשו בעבר – פנסיות תקציביות, אג”ח מובטח, כל מיני מילים גדולות ולא רלבנטיות – אנחנו כבר לא. על החיים שלנו מהמרים בשוק ההון.
יש בי את החלק שאומר ‘שפר עלייך מזלך, אתה יכול לדאוג לעצמך’ ואני עושה את זה. וישנו גם החלק שמסתכל סביב, רואה אנשים שמנסים לעשות כל מיני דברים ופחות מצליחים, ולשמחתי אני יכול לנסות לעזור לאנשים נוספים שמנסים לעשות משהו. co.co מבחינתי זה כמו להגיד בנק אופק, היינו – השקעה אידאולוגית, שלאו דווקא תניב רווחים בעתיד הקרוב, אם בכלל.
ל co.co הגעתי במקרה – לא חיפשתי, לא התעניינתי, אופנה היא ממני והלאה, אבל הרעיון שיש מסגרת שמנסה לעבוד נכון, לשתף את הקהל שלה, מדבר אליי, אז למה לא?
איך עשית את זה טכנית?
נכנסתי לאתר, חיפשתי איפה נרשמים, חיפשתי, חיפשתי לא מצאתי. שלחתי מייל וקיבלתי תשובה מאיזו צפרא שאמרה לי ‘שלחי לי פרטים’.. ביקשתי שתפנה אליי במין הנכון J
ומה אתה עושה באשדוד?
איש תוכנה. עובד בחברת בת של התעשייה האווירית – אלתא. כדי שתביני באיזו סביבה מדובר – אלה החברים שבנו את המכ”ם של כיפת ברזל. מהנדס תוכנה.
כלומר בסוף בסוף אתה איש מחשבים..
בהתחלה, בהתחלה… בתור ילד הייתי מפרק – מרכיב.
מאיפה אתה, ילד?
מהרבה מקומות. נולדתי בחיפה, בגיל 3 עברנו לכפר סבא, אחרי שנה עברנו עוד דירה בכפר סבא, בגיל 9 עברנו להדסים, בגיל 12 לפרדסייה. אמא שלי מורה שעבדה כל השנים בהדסים, אבא שלי איש מכירות. ילדותי עברה במרחב שבין כלא השרון לכלא הדרים J . הוריי גרים בפרדסייה עד היום. בגיל 18 צבא ( 8200, אלא מה), אחר כך באר שבע (מדעי המחשב), חזרה לת”א בגל העולה עם החבר’ה (זה כמו דרום אמריקה מבחינה זו – גל יורד לב”ש, גל עולה לת”א), קצת חו”ל ועכשיו בתל אביב . לא מהמתפרעים.
מה כתוב על כרטיס הביקור הדמיוני שלך?
בן אדם
ואם היה לך כרטיס באתר שידוכים?
מושבניק
אם היית יכול לשנות דבר אחד בעולם?
בזמן הראיון לא היתה לן תשובה לשאלה הזו, וגם שבועיים אחרי אני עדיין לא בטוח שיש רק דבר אחד ברשימה הזו..מישהו להיפגש איתו?
בתור חנון מחשבים – אלן טיורינג. התקופה שהוא חי בה הייתה תקופה מטורפת. היום אנשים יודעים שאנשים עושים דברים משוגעים, אז לא ידעו!
מילה על כסף
“את פותחת כאן סכר” הזהיר אותי בחיוך. “בתור אחד ששפר עליו מזלו ולא חי מהיד לפה, לפני כחצי שנה קרו לי שני דברים: במסגרת מקום העבודה שלי נחשפתי לעמותת פעמונים, שפתחה לי מאוד את העיניים לגבי דברים שגם אם הכרתי התעלמתי או הזנחתי, ומאז אני מתנדב שם.
הדבר השני שקרה הוא שהכרתי את הבלוג של הסולידית, שלא רק פתח לי את העיניים, אלא שבעקבותיו עשיתי מגוון של שינויים בהתנהלות הכלכלית שלי. זה בלוג שמדבר על עצמאות כלכלית וניתוק התלות מעבודה לצורך מחיה. זה היעד. לעבוד שלא למחייתך. אתה יכול לעבוד אם אתה רוצה, אבל אתה לא צריך את זה, ויש שם דרכים, הסברים וסיפורים של אנשים שעשו את זה – איך לעשות את זה.
הסולידית עצמה היא (לטענתה) בחורה שלא נחשפה עד היום. זהו שם עט, והבלוג שלה מרתק ברמות שאי אפשר לתאר. הוא פישט לי דברים שתמיד הייתי בטוח שהם נשגבים מבינתי, החל מרמת ניהול תיקים, שהיום אני כבר לחלוטין עושה את זה לבד, ועושה אחלה אחוזים בלי למצמץ, וכלה בהתנהלות אישית, של איך אתה יכול להתנהג ביומיום שלך בשביל באמת לגרום לדבר הזה לקרות. איך אתה מגיע לאותה פנטזיה. אני לא מסכים עם כל משנתה (לדוגמא – להתקלח במים קרים באמצע החורף), אבל זה פותח עיניים. בורות פיננסית היא לא דבר שצריך להילחם בו. צריך לדבר עליו ולהתעניין בו.
מילה ל co.co
אני שמח שמיזם כזה קיים כי זה מוכיח שני דברים: שמישהו מסוגל לעשות את זה, ושעוד אנשים חשבו שיהיה טוב. זה לא משנה מי אתה ומה הרעיון שלך, אם הפידבק מגיע מהסביבה בלי שלחצת עליה, זה אומר שעשית משהו בסדר. הכסף הוא הדלק שצריך להזין בחזרה את הארגון. אני רואה שיש ב co.co הרבה השקעה בשגשוג, וזו הדרך האמיתית להשיג בעתיד צמיחה.
אחרי שישה טורים מניחה שכבר הבנתן את הרעיון. פעם בשבועיים אני נפגשת כאן עם אחת השותפות שלנו לשיחה קצרה על עצמה ועל המשותף לנו (אופנה, בגדים ו co.co, כמובן). הנסיון המצטבר מראה שבדרך כלל מדובר בחצי שעה טלפונית, ולמרבה העונג כבר קרה שיצא ממנה דייט לקפה. מוכנות “להסתכן”? כתבו ל info@collectivecollection.com והשאירו גם מספר טלפון. יהיה כייף.
blog
קבלי את הבלוג ועוד הפתעות אליך למייל
הרשמי לעדכוניםשנה טובה
המתחזים – סרט הבלהות של CO.CO
דיווח שותפות רבעון ראשון 2022
פברואר האיום
חדש בחנותלחנות
חולצה SOUL 25 מוקה
חולצה SOUL 25 אספרסו
חולצה SOUL 25 שחור
מכנסיים BODY 25 מוקה
מכנסיים BODY 25 אספרסו
מכנסיים BODY 25 שחור
סריג DION שמנת
סריג DION אפור