שותפה שלי

והפעם: פרופ’ עידית שחר, שותפה 306  , ראש המחלקה לאימונולוגיה במכון וייצמן ו…שכנה שלי (:

אחרי כל ראיון עם שותפה אני מקווה שעשיתי חשק לעוד אחת. גם סקרנית, גם (בואו נודה על האמת) צריכה מרואיינות. הבטחתי טור פעם בשבועיים. בדרך כלל מגיע מייל מצפרא ובו שם של שותפה שהסכימה. במייל שבו הציעה לי לראיין את עידית שחר כתבה שהיא מבינה שאנחנו שכנות. נו, ברור שגיגלתי. את פניה המחייכות של עידית אכן הכרתי מהשכונה, אבל מי ידע שהיא פרופ’…ועוד במכון וייצמן?! נפגשנו אצל דבורה, הקפה השכונתי המיתולוגי שלנו, והיא התגלתה לא רק כחייכנית אלא גם כאישה מרתקת, שיש לה היכולת הפנטסטית הזו לדבר על העבודה שלה גם בתשוקה ובגם באופן בהיר.

מגלה בת כמה?

50 בדיוק, והעובדה שהבת שלי עזבה את הבית לצבא היתה לי קשה יותר

מאיפה?

במקור מפתח תקווה. כשלמדנו באוניברסיטה גרנו בת”א, נסענו לארה”ב ללימודי פוסט דוקטורט בייל, ואז חזרנו לרמת גן…

אני מניחה שהדיבור בלשון רבים קשור לבן זוגך?

הכרנו בסוף השירות הצבאי ושנינו למדנו באוניברסיטת ת”א: הוא כלכלה ואני ביולוגיה.

למה דווקא ביולוגיה?

אמא שלי רצתה שאהיה רופאה, אבל לי המקצוע הזה נראה יותר מדי כמו מוסכניק… הביולוגיה משכה אותי מפני שנראה לי מרתק להבין תהליכים. עשיתי תואר ראשון בת”א, היה לי נחמד, המשכתי לתואר שני, היה לי נחמד, המשכתי לתואר שלישי, למרות שלא היה לי מושג מה עושים עם זה בסוף. היה איזה רגע שחשבתי שאולי אלך להיות מורה, כי זה נשמע היה כמו מקצוע אמיתי, אבל רק המחשבה על זה עשתה לי רע…

ואיך ממחשבות על הוראה מגיעים לאוניברסיטת ייל?

במהלך הדוקטורט שלי הוא עשה פוסט דוקטורט בהרווארד, ואחריו הוא מצא עבודה כמרצה למנהל עסקים בייל. ידענו שצריך מקום שתהיה בו עבודה לשנינו, הוא כבר היה שם ואני הצטרפתי. גרנו ארבע שנים וחצי בניו-הייבן בקונטיקט ומאוד אהבתי… מאוד!

נו, אז למה…?

כי קיבלתי משרה במכון וייצמן. שלחתי קורות חיים, הייתי בטוחה שלא אקבל ובכל זאת התקבלתי. זה דיי נורא העניין הזה של הביטחון העצמי. לנשים יש אותו פחות, לעומת בעלי, למשל, שחושב שהוא הכי טוב… בשנת 97′ חזרתי כחוקרת בכירה למחלקה לאימונולוגיה.

סליחה, אבל מה זה?

תורת החיסון. המחקר שלי מתמקד בתאי דם לבנים, תאי B, שמפרישים נוגדנים כדי להילחם בפולשים זרים. זוכרת משהו משיעורי הביולוגיה שלך? בגדול, הנוגדנים אמורים להכיר כל פולש זר. הם תאים שנוצרים כל הזמן ויוצרים נוגדנים בצורה אקראית, שהרי הם לא יודעים את מי הם הולכים לפגוש…

המחקר שלי עוסק במנגנונים שמבקרים את החיוּת של תאי ה B, שבמקרים של מחלות סרטן פשוט לא מתים. השאלה היא מה גורם להם לא למות. צריך לדעת שכשהם לא מתים הם גודשים כל מיני נישות בגוף, כמו למשל מח העצם, ועל ידי כך בעצם לא מאפשרים למח העצם לייצר תאים והחולים מתים בגלל חוסר היכולת של המערכת לתפקד

במחקר שלנו גילינו שלחלבון מסוים יש תפקיד שאף אחד לא חשב עליו קודם – הוא שומר את תאי B בחיים. היה לנו מאד קשה לשכנע את הקהילה המדעית שיש לו את התפקיד הזה (החשוב יותר). לקח לנו כעשור להוכיח שצדקנו, מה שמחזק את ההבנה שקיים חוסר גמישות מחשבתית בעולם המדעי.

בהמשך הראינו שלחלבון הזה יש נוכחות חזקה במיוחד בתאים סרטניים ומכאן שהוא שומר אותם בחיים. לגילוי הזה יש משמעות מרחיקת לכת משום שהיא עשויה לסייע לנו לנטרל את תיפקודו של החלבון ובכך להביא למותם של אותם תאים סרטניים. כיום אנחנו עוקבים אחר המסלולים המופעלים על ידי החלבון שמצאנו ומתמקדים בעיקר בהפעלת אינטראקציות של תאי הסרטן עם הסביבה התומכת שלהם.

ובתוך כל זה את גם ראש המחלקה?

כן, וזה קצת מפתיע. הסביבה שלנו, המדעית, היא סביבה גברית מאוד. היא מנוהלת על ידי גברים, כל החוקים הם גבריים מאוד. בלימודים לתואר שלישי יש יותר מ 50 אחוז נשים, אבל בקרב הפרופסורים יש רק 15 אחוזים. אנחנו גם מדעניות וגם אימהות ולי היה ברור שיש לי משפחה, ושאני בסביבות ארבע וחצי – חמש אחר הצהריים הולכת, ואחר כך עובדת מהבית. הייתי חריגה בנוף. זו שהולכת מוקדם וזו נוסעת פחות לחו”ל וגם כשכבר נוסעת אז רק לשעה של ההרצאה. בלי מינגלינג. וזו טעות.

היום ברור לי שלגברים קל הרבה יותר ליצור קשרים חברתיים. שותים יחד בירה, מדברים על כדורגל וככה ההזמנה לכנס הבא מתבשלת יותר בקלות. וזה אחד המדדים – כמה הרצאות נתת, כמה פעמים את מוזמנת. זה ברור שאת הגבר שבילה עם חבריו ירצו להזמין שוב.

היו לי פרסומים טובים, היו לי פריצות דרך, והנה הגעתי. ממרץ 2014 אני מנהלת את המחלקה. לפני כן הייתי Full Professor , שזה היה תהליך מסובך עוד יותר…

משהו על המשפחה

שני ילדים: בת 18 ובן 10

יובל התגייסה ועוברת כרגע קורס פקידות מבצעים בחיל האויר. דניאל בכתה ה, ספורטאי בנשמה. אוהב את כל סוגי הספורט, ובעיקר כדורסל. רוני חוקר ומרצה בבינתחומי ועד לא מזמן היה הדיקן של בית הספר למנהל עסקים.

מה כתוב על כרטיס הביקור הדמיוני שלך (בלי צניעות בבקשה)?

שאני יודעת לחשוב

ואם היה לך כרטיס באתר שידוכים?

שאין כמוני

מה השפיע על הטעם שלך?

עם השנים למדתי קצת להתלבש. אני אוהבת מאוד אופנה, רואה איך חברות מתלבשות, והיום יש לי את הבת שלי שאיתה אני אוהבת לקנות בגדים. היא רואה אותי הכי נכון שיש

הכי אוהבת ללבוש?

שמלות. עם מגפיים

אוגרת או מוסרת?

מאוד משתדלת למסור, אבל לא ממש עובד לי.

פריט הכי יקר בארון

אין לי פריטים יקרים. אולי המגפיים

אם היית יכולה לשנות דבר אחד בעולם?

מצב הנשים. אחנו כל הזמן צריכות להוכיח את עצמנו ועדיין לא מספיק מוערכות

מישהו להיפגש איתו?

מדענית בשם רוזלין פרנקלין. היא מדעית שעבדה עם ווטסון וקריק, שגילו את מבנה הדנ”א. הם קיבלו את הנובל, והיום טוענים שבעצם הם גנבו לה חלק מתוצאות המחקרים שלה. התבססו עליהן במודל ולא נתנו לה שום קרדיט.

מה את מאחלת לבתך?

שתוכל להגשים את עצמה.

מילה על כסף

אף פעם לא בחרתי כיוון שיש לו כסף. כסף זה דבר טוב כשמנצלים אותו כמו שצריך

מילה ל co.co

ממש מעריצה את הבנות! מהרעיון ועד הביצוע, והדרך – בכזה חן וכזו רצינות. באמת שאפו!