עומרי בורל, שותפה 451, היא מסוג הנשים הצעירות שממלאות אותי אופטימיות. יצירתית, חכמה, מלאת אנרגיה, הומור וקסם. אם היא בחרה להשקיע את כל אלה בקידום עסקים חברתיים, ברור שיש סיכוי שהעולם יהיה טוב יותר.

בחודשיים האחרונים חיזרתי אחרי עומרי בורל. הנסיונות לתאם בין לוח הזמנים שלה לשלי נראו כמו משימה בלתי אפשרית. מה שהכריע אותה בסוף היתה בקשת עזרה מצידי: נתקעתי בלי מרואיינת זמינה, הייתי ערב נסיעת עבודה לחו”ל ולא היה מצב שלא אעמוד בדד ליין. בסוף הראיון הבנתי שעל אף שלא לכך התכוונתי, נקטתי בטקטיקה נכונה. יש לי הרושם שעומרי פשוט לא מסרבת לבקשות עזרה.

עומרי ביקשה שנדבר במוצאי שבת בשעה 19:30, והיות שבאחד הנסיונות שמעתי קולות של ילדות קטנות ברגע זה נשמע לי מוזר. כשצלצלתי היא היתה בדרך לעוד פגישה בענייני מינגה, אז משם התחלנו.

מה זה מינגה?
מינגה היא חברה שהוקמה על ידי שלושה שותפים, שאני אחת מהן, ומה שאנחנו עושים, בכל מיני צורות, זה לקדם עסקים חברתיים. עסקים חברתיים הם ארגונים שמתנהלים לפי שתי שורות רווח: גם שורת רווח כלכלית –יש להם מטרת רווח, הם לחלוטין רוצים למקסם את הרווח שלהם ולעשות כסף טוב, אבל במקביל הם מנהלים גם שורת רווח חברתית או סביבתית. הם לוקחים אחריות לקדם איזושהי סוגיה חברתית, במטרה לקדם את החברה ולמקסם את הרווחה שכולם יכולים להינות ממנה.

ועכשיו דוגמא…
Co.co היא דוגמא, וצפרא למשל מדברת אצלנו בקורסים. הדוגמא הכי פשוטה, שמאוד מאוד תפסה בארץ, זה למשל איזשהו בית קפה או מסעדה שמעסיקים בני נוער בסיכון. במודל הזה של העסקה, יש לי עסק ואני מעסיקה איזושהי אוכלוסייה מודרת – בני נוער בסיכון, אמהות חד הוריות, אנשים מהפריפריה, אנשים עם מוגבלות. במקרים האלה נורא ברור איפה שורת הרווח החברתית ולמה היא לא מתנגשת עם שורת הרווח הכלכלית. אבל התפיסה שלנו במינגה רחבה הרבה יותר לגבי מהו עסק חברתי. בעינינו, לא רק מי שמעסיק אוכלוסייה מסויימת עושה משהו חברתי, אלא גם עסקים כמו co.co, או כמו הקניון החברתי, שהוא קניון וירטואלי שמשמש כפלטפורמה לשיווק ומכירה של מוצרים של עסקים חברתיים או ארגונים חברתיים, ומייצר שפה משותפת בין אנשים שרוצים לעשות משהו חברתי, לבין ארגונים עסקיים שמחפשים את המתנה הכי מגניבה, חדישה ואיכותית במחיר אטרקטיבי לעובדים שלהם.

בפועל, מינגה עושה שני דברים. קודם כל אנחנו מקימים עסקים חברתיים. אנחנו נכנסים לשותפות עם יזם פרטי או ארגון חברתי או עסקי ומפתחים יחד איתו את העסק. אנחנו עושים הכל – מהחשיבה האסטרטגית, הבנייה והפיתוח, ועד ניהול דף הפייסבוק, אם זה מה שנדרש.

הדבר השני שאנחנו עושים זה להכשיר ולהנחות יזמים באמצעות כל מיני תוכניות, החל מקורסים מבואיים שנקראים ‘טעימות’, ומיועדים לאנשים שרוצים להכיר ולחוות קצת את העולם הזה, ועד לחממות ואקסלרטורים למגוון גדול מאוד של מיזמים.

מאיפה בא השם, מינגה?
המונח מינגה מגיע מדרום אמריקה, והוא ביטוי שמתאר מנהג – לעשות מינגה. זה קורה כשלכפר מסויים יש צורך לבנות בית ספר או לקצור שדה, לדוגמא, ואז כפרים אחרים מגיעים ועוזרים. הם באים לא מהמקום הפילנטרופי, אלא מהמקום של ערבות הדדית. הם יודעים כשהם יצטרכו – יבואו לעזור להם. מזה מגיע המונח מינגלינג.

זה מה שרצינו להביא. בהכללה גסה, שהיא כמובן לא תמיד נכונה, העולם החברתי מאופיין במשפטים כמו ‘אני מסכן, אני מסכן תתנו לי תעזרו לי’, בעוד שהעולם העסקי משדר ‘אני צריך לנצח, גם במחיר של דריסת אחרים’ ואילו אנחנו חיפשנו משהו אחר, שילוב בין השאיפה למקצועיות בלתי מתפשרת ושיפור מתמיד, לבין שמירה על תפיסה משתפת ואתיקה ללא פשרות.

המהות שלנו כמינגה, היתרון שלנו, הוא שמהבסיס של שלושתנו יוצאים לכל דבר. אנחנו שלושה שותפים שכל אחד מביא איתו ניסיון ורקע מקצועי שונה, תפיסה אחרת, צורת עבודה משלו – זה מייצר תמהיל מאוד מיוחד של חשיבה ועשייה, ומאפשר לנו להצליח במקומות שאחרים כלל לא יזהו הזדמנות אולי.

בשבוע הבא, למשל, אני טסה לארצות הברית, לעמק הסיליקון, לב ליבו של ההיי טק העסקי, כי התקבלנו לארגון בינלאומי של אקסלרטורים שמקדמים שתי שורות רווח. כל הנושא נכנס יותר ויותר למיינסטרים. לעולם ההשקעות. קרנות הון סיכון התחילו לפתח קרנות הון סיכון חברתיות. כולם מנסים להבין מה זה בדיוק. יש פה משהו? מה קורה פה? איפה זה יושב? זה מאוד מרתק ומאוד מאתגר , בעיקר משום שאנחנו מרגישים חלק מעיצוב השיח הזה בארץ.

איך הגעת לזה? איפה היית ומה עשית קודם?
לא הרבה. התחלתי את העולם הזה בגיל די צעיר. לפני כן פעלתי בעמותות, ועבדתי ככלכלנית במשרד האוצר. מהר מאוד הרגשתי שאף אחד מהעולמות האלה לא “יושב” לי, והתחלתי לחפש את השילוב בין העולם העסקי, הכלכלי, לעולם החברתי.

מותר לשאול בת כמה את?
30.

כלומר קטנה..
כבר לא. נראה לי שעברתי לעולם המבוגרים. כבר מפסיקים להגיד לי אוי, את נורא צעירה…. אני גם מרגישה שהיום זה כבר באמת (אם מותר להגיד) כמעט לא משנה. העולם פחות מודד אנשים במובנים הפורמליים המסורתיים, בטח בעולם היזמות – אלא על פי תוצאות בשטח.

היית ילדה פעילה בתנועות נוער חברתיות?
דווקא לא. מגיל 13 הדרכתי רכיבה על סוסים. מגיל 15 עשיתי את זה באופן מקצועי. אחר כך עשיתי שנת שירות לפני הצבא ומיד אחרי הצבא, תמיד או התנדבתי או עבדתי בעמותות.

זה בא מהבית?
אני מאמינה שזה תמיד בא מהבית בדברים מסוג הזה. ההורים שלי עבדו בארגונים מאוד מאוד חברתיים. אמא שלי בבית חולים שיקומי לילדים, אבא שלי בחברה להגנת הטבע ולפני כן במשרד להגנת הסביבה, אבל מעבר לזה – המסר שאיתו גדלתי כנראה לא איפשר לי אלא לתפוס את העולם מתוך הפריזמה שמחייבת פעולה – למנוע אי צדק ואי שוויון, לוודא שאני פועלת כדי להפוך את החברה שלנו למקום שטוב יותר לחיות בה.

ומה עשית בצבא?
הייתי מדריכת טילי נ”ט. החלטתי שאני רוצה להשתמש בחוויה הצבאית להתנסות במשהו שאין סיכוי שאעשה אחר כך. ובאמת אני לא נוהגת לירות טילים על טנקים בימים אלו…

ואחרי הצבא?
עבדתי ב”קו לעובד“, ב”תנו לחיות לחיות” ובעמותה קהילתית שנקראת יוצר אור ולמדתי. למדתי בתוכנית שנקראת פכ”מ – פלוסופיה, כלכלה ומדע המדינה – באוניברסיטה העברית בירושלים. זו תוכנית שיובאה מאוקספורד ומטרתה להכשיר כלכלנים להיות בעלי הסתכלות חברתית. בעקבות הלימודים הלכתי לעבוד במשרד האוצר, וחוויתי את העולם הזה של התנהלות כלכלית ושל הסתכלות על הדברים מהפריזמה הזו.

אלא שכשחוויתי את שני המקומות – מעט מהעולם החברתי ומעט מהעולם הכלכלי – הבנתי שאני לא מוצאת את עצמי לא פה ולא פה, אבל כן היה לי ברור מה העולם החברתי יכול להרוויח אם הוא יתנהל יותר כמו העולם הכלכלי או העסקי. אם הוא ישאף להיות אפקטיבי יותר, ואז אולי ככה באמת נצליח לפתור בעיות חברתיות.

כשגיליתי את המונח ‘עסקים חברתיים’ אלה היו ממש ניצנים ראשונים של בארץ. הקמתי יחד עם שותף ארגון שנקרא ‘בית ספר לעסקים חברתיים’, שהתמחה בהכשרה של יזמים לעניין הזה. שם פגשתי את השותפים הנוכחיים שלי, וביחד הקמנו את מינגה לפני ארבע שנים. ויקי מגיעה מעולם הפרסום והשיווק. בתפקיד האחרון שלה שימשה כמנהלת השיווק של החטיבה הקמעונאית של בנק הפועלים, ויורם הגיע מהיי טק, וביצע בעיקר תפקידים בחו”ל, מניהול מחלקות שירות ומכירות, באסיה, בהונוג קונג, ביפן.

והיום, ארבע שנים אחרי, את קמה בבוקר עם חיוך?
תלוי אם הילדות שלי ישנו בלילה או לא  🙄

מעבר לכל הערכים החברתיים שזה נחמד ויפה, אנחנו גם עסק, ובעולם העצמאי קשה מאוד לדעת האם את עושה טוב או לא מספיק טוב, זה מאתגר. בעיקר מאתגר. ומאוד מספק ומצמיח.

מאיפה את במקור?
אני מנטף, יישוב קטנטן ומיוחד בהרי ירושלים.

והסוסים?
קטע מוזר. בגיל 9 אמרתי שאני רוצה סוס וההורים ההזויים שלי הביאו לי סוס. גידלתי סוסים בבית לאורך כל שנות העשרה שלי.

את עדיין רוכבת?
לא. אני מחכה שנגיע לשלב שבו נעזוב את תל אביב ואז אוכל לחזור לחיבור הזה, וכמובן גם לתת אותו לבנות שלי.

משהו על המשפחה
אני חיה עם גלעד, איש היי טק, ואמא לאלמה ואופיר. בנות שנתיים ושמונה ושנה וחצי.

רוצה להגיד משהו על השם שלך? גם בדור שלך עומרי זה יותר של שם של בן.
נכון. האמת שמכל השמות שכבר הפכו להיות יוניסקס זה נשאר רק של בנים, ובצדק. הסיפור הרשמי הוא שההורים שלי משום מה היו בטוחים שאוולד בן (אני הבכורה), והכינו עבורו את השם עומרי. הם כל כך הופתעו כשנולדה בת, ולא היו מוכנים לכך. אחרי כמה ימים שהסתובבתי בעולם חסרת שם, דוד שלי הציע בצחוק שפשוט ילבישו עלי את השם המתוכנן. ההורים שלי לקחו אותו ברצינות…

מה כתוב על כרטיס הביקור הדמיוני שלך?
לקחת יצירתיות וערכיות – למימוש.

ואם היה לך כרטיס באתר שידוכים?
למחפשי אתגר…

אני יודעת שגם את וגם אמא שלך שותפות ב co.co. זה לא מוזר שאמא ובת קונות בגדים באותו מקום?
גם ככה אני לוקחת לה את הבגדים…

זאת אומרת שכשאשאל אותך מה השפיע על הטעם שלך התשובה היא אמא?
אני לא מתיימרת להיות עם טעם. אבל כנראה שכן.

מה את הכי אוהבת ללבוש?
שמלה. כזאת שהכי נוח בה בעולם, אבל גם מרגישים בה מליון דולר.

עם מי הולכת לקנות בגדים?
עם אמא

אוגרת או מוסרת?
אוגרת כנראה. אבל דברים מאוד ספציפיים. לא הכל. את החולצות הכי מעפנות, החולצות של הבית, אני שומרת אותן עד שהן מתפוררות.

מה הפריט הכי יקר שיש לך בארון?
שמלה מדהימה שקנתה לי חמותי.

אם היית יכולה לשנות דבר אחד בעולם?
אגו. הייתי מגבילה אותו. תוחמת אותו.

מישהו להיפגש איתו?
אנשים שעשו קפיצה קוונטית בקריירה שלהם מרתקים אותי – אני מנסה לפצח את הקוד איך עוברים מהתקדמות ליניארית ל”ליגה” אחרת – לעשייה משמעותית בסקלה בינ”ל.

מה את מאחלת לבנותייך?
שימצאו את עמוד השדרה שלהן ושיקבלו אותו ויכירו את עצמן מספיק בשביל ללכת איתו ולא להילחם בו.

מילה על כסף
אחד האלמנטים עם הכי הרבה כוח שאולי הכי מאתגר לדעת איך למנף אותו. לנשים יש יחסים מאוד מורכבים עם כסף. מצד אחד בתור אשה אני רוצה לדעת לדרוש כסף, ולא להרגיש לא נעים לדבר על כסף ולהרוויח אותו, ומצד שני, בגלל שזה מכניס לסביבה גברית מאוד ולצורת דיון גברית, קשה למצוא את האיזון איתו: גם לא ליפול לבורות של הכסף ומצד שני גם לא לוותר עליו.

משהו ל co.co
שיצמחו. הבגדים שקניתי אצלן הם הפריטים שאני מוצאת את עצמי כל הזמן חוזרת אליהם, וזה בדיוק הדברים שאני לא מוצאת בחנויות אחרות. מותאמים לגוף וכיפים…