סתיו גרוסמן-גלמן, שותפה 94,  היתה הראשונה לנסות את הקונספט החדש שלנו. נסו אתן לקבוע שעה טלפונית בין שתי נשים שמנהלות יומנים עמוסים בטירוף, שאחת מהן עדיין מניקה. אז המצאנו קונספט – ראיון בהמשכים, בשעות הפנאי ובהתכתבות.

מגלה בת כמה?

ברור, 31. בכלל לא מבינה מאיפה הקטע של לא לגלות גיל. מעניין באיזה גיל אני אבין את זה…

מאיפה?

במקור מירושלים. עכשיו מרמת גן (עם עצירת ביניים קצרה בת”א).

משהו על המשפחה

נשואה לאפי, אמא של לביא ונטע – שני בנים (יפים כמו בנות…).

איפה היית ומה עשית?

למדתי תואר ראשון במתמטיקה, תעודת הוראה ותואר ראשון במשפטים. בין לבין טיילתי קצת ולמדתי עוד דברים (קורס צורפות בשנקר למשל). בשנים האחרונות אני מתמקדת בעבודתי כעורכת דין ומגדלת ילדים 

מה כתוב על כרטיס הביקור הדמיוני שלך (בלי צניעות בבקשה)?

אממממ…. האמת? אני לא טובה בשיווק. תמיד מרגישה מזייפת. בכלל, אני מעדיפה  מעשים על דיבורים.
אז כרטיס הביקור שלי בטח היה פשוט השם שלי ופרטי התקשרות, כתובים יפה;
וברקע איזה ציור או צילום מלאי השראה (חבל שהנייר יכיל רק מידע סתמי. שיהיה גם מעניין).
ואם אתם בכל זאת מתעקשות ש”אשחק לפי הכללים”,  אז אכתוב “פייטרית” או “מתלהבת”….

ואם היה לך כרטיס באתר שידוכים?

צעירה חסרת מנוח.
והבהרה בכוכבית – שונאת לבשל.

מה השפיע על הטעם שלך?

אמא שלי, שיודעת לענוד עגילים שונים והדפסים או רקמות באקלקטיות ועדיין להיראות כאילו לבשה משהו שלם אחד. היא גם לימדה אותי לאהוב עבודת יד מוקפדת כגון רקמה, שזירת חרוזים וכד’ – דברים שהופכים את הבגד גם ליצירת אמנות חד פעמית.

אשתו של אבא שלי – צרפתייה אסלית. לימדה אותי לא לפחד להיות נשית, לאהוב צבעים כמו זהב וורוד, לכה, ועוד כל מיני דברים שבשעתו (כשהגיעה לארץ לפני כעשרים שנה), נחשבו לנועזות והיום הם כבר קונצנזוס.

הכי אוהבת ללבוש?

שמלות, מכנסיים עם גומי (תוצר של הבטן שנטע השאיר לי, שמסרבת לשוב למקומה). אוהבת בדים דקים ונעימים ושונאת פוליאסטר.

עם מי את הולכת לקנות בגדים?

לבד. בשנים האחרונות אני קונה בעיקר באינטרנט.

אוגרת או מוסרת?

מוסרת. שומרת רק מה שיושב עליי טוב או שיש לו ערך סנטימנטלי (אבל אם תשאלי את בעלי, הוא יטען שאני אוגרת, כי יש לי יותר מ- 2 זוגות נעליים).

פריט הכי יקר בארון

שמלת הכלה שלי. תפרתי אותה באופן עצמאי אצל תופרת, אז היא נשארה אצלי.

אם היית יכולה לשנות דבר אחד בעולם?

שילדים לא יסבלו. למשל, לא יכולה לראות את הכרזות האלה שקוראות לסיוע כספי לטיפול רפואי… זה הורג אותי.

מישהו להיפגש איתו?

סבא וסבתא שלי שאינם, הדלאי לאמה.

מה את מאחלת לבתך?

אין לי בת. אז לאחותי –  שתהיה קלה ברוחה ובנשמתה. שתזרום ותהיה מאושרת עם החיים שלה.

מילה על כסף

בעיני, יש משהו אבסורדי היום בכסף. אני מרגישה שבאופן כללי, אין יחס ישר בין מה שמשקיעים כדי להרוויח אותו, לבין מה שהוא יכול להקנות לך. לכן, נראה שלחסוך אותו לא מקדם אותך בהרבה, ומצד שני, כל הזמן יש תחושה שאין מספיק…. זה מעגל שוטה שקשה לשבור….. אולי אפילו ילדותי. כך או כך, עוד לא למדתי לחיות בשלום עם הדבר הזה שקוראים לו “כסף”.

בקשה/  אמירה/ משהו ל co.co

קודם כל, כל הכבוד. הרעיון מאחורי co.co.   הוא פשוט ונהדר, וקשה להאמין שלא היה קודם. גם הביצוע מקסים בעיני –  כל פעם שאני חושבת שכבר מה אין מה לחדש, co.co  מפתיעות עם רעיון נהדר חדש (כמו ה- pre-sell).

מה שאני מאחלת לco.co זה שישכילו ויצליחו לשמור על המאפיינים היחודיים שלהן, שהופכים את הקונספט הזה למרגש ומוצלח, גם כשהעסק יתפתח ויתרחב. הניסיון מלמד שהרבה פעמים התפתחות והתרחבות של עסק מובילים לאובדן של אותם מאפיינים יחודיים שבשלהם הוא היה כה מוצלח –  אז אני מאחלת של-  co.co זה לא יקרה. שיגדלו ויתרחבו וישארו ייחודיים כמו שהם עכשיו.