במייל הראשון התברר שפעם, ממש מזמן, עבדנו לרגע באותו מקום, אבל אני מודה שזה לא מה שעשה לי את זה. להודות ללאה גולדברג על הקריאה ולדרווין על היכולת להבין את הטבע – זה כן. ועוד איך! נעמה שפי, שותפה מס’ 472 , פרופ’ להיסטוריה שמלמדת תקשורת.

מגלה בת כמה?
כן. 55.
מאיפה?
תל-אביב. בגיל 15 עברנו לחולון בנסיבות משפחתיות, ונשארתי שם עשרים שנה.
משהו על המשפחה 
חיה עם לימור כמעט 20 שנה, ועם פיץ’ הכלבלב שאימצנו לפני שנה. הצעירה מבין שלוש אחיות. יחד אנחנו דודות לתשעה אחיינים ואחייניות בני 19 עד 44 ותריסר צאצאי אחיינים בני חודשיים עד 13 וחצי..
איפה היית ומה עשית?
גל”צ (אחרי צפרא), עריכה בעיתונים, לימודים, דוקטורט בהיסטוריה מודרנית, מלמדת בביה”ס לתקשורת במכללת ספיר מאז 2001, ממש עם היוולדן של רקטות קסאם. בלעדיהן, יש לצפון-מערב הנגב פוטנציאל להפוך לטוסקנה בחודשי החורף. מלמדת את מה שאני יודעת, שזה היסטוריה, אבל באוריינטציה מותאמת לסטודנטים שהיסטוריה אינה המקצוע העיקרי שלהם. השילוב בין ניסיון מקצועי לעיסוק בהיסטוריה תרבותית אפשר את המעבר הזה והוליד קורסים בסיסיים על ההיסטוריה החברתית של המערב, על ההיסטוריה של אמצעי התקשורת במערב, על מקומם של השואה והנאציונל סוציאליזם בתרבות העברית, ועל אמצעים תרבותיים לבינוי האומה הישראלית. אוהבת לתור את העולם. ניו זילנד עשתה לי את זה (מזמן, לפני שר הטבעות). איי גלפגוס – הטיול הנכסף (והלוואי שדרווין יכול היה להדריך אותי).
מה כתוב על כרטיס הביקור הדמיוני שלך (בלי צניעות בבקשה)?
יודעת קרוא וכתוב ואוהבת את זה, אוהבת צבעים, ריחות ולבשל, חייבת ספורט וכרגע מכורה לשחייה, אוהבת להיות עם אנשים שיש על מה לדבר איתם. לא יכולה לשאת רוע ושנאת חינם.
ואם היה לך כרטיס באתר שידוכים?
ואם לא? ממש לא באג’נדה שלי.
מה השפיע על הטעם שלך?
בבגדים? כל מיני. הרמוניות של צבעים לרוב, לפעמים דווקא ניגודים. למשל, בגלל ברכיים חלשות אני מרבה להשתמש בנעלי ספורט והפכתי את זה לאישיו צבעוני בוטה (בלוויית בגדים סולידיים). באוכל – פאלטה רחבה ביותר ומוכנה להרבה ניסויים (אבל מתקשה עם חריף, זה מזיע לי את הנשמה בלילה).
הכי אוהבת ללבוש?
את עצמי, בטח בקיץ. באופן כללי – משהו נוח שיושב טוב, מסתיר את מה שצריך ומדגיש את מה שצריך. פעם הלכתי המון עם חולצות לבנות, כעת פחות.
עם מי את הולכת לקנות בגדים?
בת זוגי.
אוגרת או מוסרת?
מוסרת. ישן מפני חדש תוציא ואם מישהו אחר נהנה מזה – מה טוב.
פריט הכי יקר בארון
כתריסר שעונים. מפשוטים ביותר ב-10 דולר בשוק פשפשים ועד כ-400 דולר. בינתיים לא עליתי לליגה של גברים עשירים עם משקולות על הידיים. נעלים גם – לא קונה בזול. קונה יפה ונוח (לפעמים יוצא גם מחיר סביר). וחולצה שלימור הביאה לי פעם מ-egg. עלתה ים, לא זוכרת כמה.
אם היית יכולה לשנות דבר אחד בעולם?
שאנשים יחיו כל עוד טוב להם, שלא ימותו צעירים לפני שהספיקו לחיות, ושלא יחיו רק כי הרפואה וחברות כימיקלים מחזיקות אותם.
מישהו להיפגש איתו?
לאה גולדברג כי בגללה אני אוהבת לקרוא, וצ’רלס דרווין כי בגללו הטבע מובן לי יותר. לשניהם כמה תכונות משותפות: דמיון ויצירתיות, סבלנות לתאר את מחשבותיהם בכתב ויכולת להנגיש לאנשים פשוטים רעיונות ורגשות.
מה את מאחלת לבתך?
אין לי. אילו הייתה לי הייתי מאחלת לה חיים שמחים ומאתגרים ושתהיה שלמה עם עצמה.
מילה על כסף
תמיד נוח שיש, ואם היה לי המון – הייתי מפסיקה לעבוד כמחויבות תוך אלפית שנייה. מניחה שבין ההנאות הייתי משלבת גם סיוע לזולת באיזה אופן שהוא. אבל זה לא מספיק כדי לממש את האיחול לבת שאין לי: לא תמיד כסף יכול להביא שמחה ותחושת סיפוק.
משהו ל co.co
דווקא כי אתן בגישה לא סטנדרטית, אני מרשה לעצמי לבקש שתזכרו שאתן עובדות למען נשים שרוצות להיראות טוב ושיהיה להן נוח. אם אתן רוצות לקרוץ לנערות גבעוליות, יופי. רק בלי להזניח אותנו.