מתי בפעם האחרונה חלמתן  על טיול אתגרי? של חברות, של נשים שלא מכירות, שלכן ושל הבנים שלכן, שלכן ושל הבנות שלכן..  אחרי שיחה עם יפעת יגר, שותפה מספר 385 יש לי תחושה שמספיק להגיד לה את החלום, והיא והצוות שלה במאגמה פשוט יגשימו לכן אותו. איך מגיעה פסיכותרפיסטית להיות בעלת חברה של טיולים אתגריים? או, כדאי שתקראו..

מגלה בת כמה?

ברור! בת 47. תמיד מוזר לי לחשוב שיש כאלה שלא מגלות. מה, את רוצה שיחשבו שאת בת 30 שממש נראית רע?

מאיפה?

במקור מטבעון, היום מבית לחם הגלילית, שהיא ממש ליד טבעון. כל חיי אני מתרחקת  להמון מקומות, אבל תמיד חוזרת לעמק

משהו על המשפחה

יש לי שלושה בנים וכרגע אני אמא לשני חיילים קרביים. היות ששלושת בניי נולדו במהלך  חמש שנים, כנראה שייצא לי להיות אמא לשלושה חיילים יחד כי אחד מהם קצין   הקטן בן ה- 16  נמצא עדיין איתנו בבית ובין כל הגברים האלה יש גם שתי כלבות..  

 אני נשואה לאילן  ולא עובר יום בחיים שלי שאני לא מברכת על כך. אני תמיד שואלת את עצמי איך בגיל צעיר ידעתי לזהות שזה האיש שלי. המון מזל.

זו המשפחה הגרעינית שלי, אבל גם המשפחה המורחבת – האחים והאחיות שלי ושל בעלי  – כולנו מאזור עמק יזרעאל, וכולנו גרים קרוב ככה שבעצם אנחנו סוג של חמולה.

אני מאוד מבורכת בזה. זו זכות לחיות  בתוך משפחה קרובה מאוד ומחוברת מאוד, שגרה  קרוב. כמעט אף פעם לא נזקקתי לבייבי סיטר. תמיד יש מישהו – סבתא או דודה או אח או אחיין או בן דוד שיהיה שם.

איפה היית ומה עשית?

במקצוע שלי אני פסיכותרפיסטית. באתי מעולם הטיפול – עבדתי עם ילדים, עם נשים, עם ילדים בסיכון, גם במסגרות ציבוריות שונות וגם בקליניקה פרטית. עשיתי התמחות בנושא של טראומה באוניברסיטת ת”א וכבר שבע שנים אני חלק מהצוות הקהילתי של נט”ל, ארגון שעובד עם נפגעי טראומה על רקע לאומי, שם אני מלמדת ומנחה את התחום של טיפול בנפגעי טראומה. בשנים האחרונות אני כבר  לא מטפלת, אבל אני עדיין מאוד מחוברת לעולם הזה, בעיקר דרך נט”ל. שהוא ארגון חשוב שעושה עבודה נפלאה ואני גאה להיות חלק ממנו. זה עולם שאני מאוד אוהבת אותו וחשוב לי להישאר מחוברת אליו.

איך פסיכותרפיסטית מתגלגלת למלכת המדבר ואחר כך למאגמה?

כל החיים שלי, גם בשיא תקופת העיסוק שלי בטיפול, ידעתי שיש עוד דברים מעניינים בעולם ושאין מצב שאני רק אטפל.  עוד בתואר הראשון שלי, היה לי ברור שהעולם לא מתחיל ונגמר בקליניקה ותמיד ידעתי שאני אעשה עוד המון דברים.

אני סקרנית, העולם מלא דברים מרתקים ולפעמים גם החיים לוקחים אותנו לכל מני מקומות,  לא נולדתי בג’יפים. באתי ממקום אחר, ועד היום  מה שמעניין אותי בחוויה של מסע זה לא רק הגיאוגרפיה וההיסטוריה אלא גם התהליך הנפשי שקורה במסע.

התחלתי לנהל את “מלכת המדבר” כשזה היה פרויקט קטן מאוד, של מסע בשנה, וניהלתי אותו  במשך הרבה שנים. הרחבתי והגדלתי אותו הפכתי אותו למה שהוא  ובשלב מסוים הבנתי שהגיע הזמן להיפרד מהפרויקט.

לפני חמש שנים, עזבתי את “מלכת המדבר” יחד עם מי שהיה מנהל מחלקת ג’יפים  וביחד הקמנו את מאגמה. לשמחתי, אחד הדברים המרגשים ומהמדהימים שקרו לנו  זה שהצוות שעבד איתנו  המון שנים ב”מלכת המדבר” פשוט בא איתנו  למאגמה.  כך שאני מוקפת באנשים נורא מנוסים, שהם גם  חברים שלי וגם עבדו איתי המון שנים ביחד.  והניסיון  שלהם בתחום הזה הוא הכי גדול בארץ..

ומאגמה לא מתמחה רק בטיולי נשים

ממש לא. אנחנו יודעים לעשות פרויקטים בתחום של מסעות שטח. מאגמה צ’אלנג’ הוא פרויקט שטח לנשים, אבל במשך הרבה שנים היה לנו חלום לעשות מסעות שטח להורים וילדים, בני 13 ומעלה. הורים וילדים שיוצאים למסע ביחד לא בלונדון ולא ביורודיסני, אלא נוסעים לדרך המשי,  ישנים באוהל, נוסעים בג’יפים, עושים טרקים ואומגה, ולילדים במסע יש משימות ואחריות, והם בעצמם מנהלים חלק מהמסע. זה מסע שלא מתבייש לדבר על ערכים ואחריות. הפרויקט הזה למשל,  היה חלום משותף שלנו ושל נויה שגיב,  מצוות ההדרכה שלנו  שעושה עכשיו את הדוקטורט שלה בחינוך והיום מנהלת את הפרויקט הזה במאגמה. את המסע הזה, שנקרא “מאגמה 13” עשיתי בשנה שעברה עם הבן הקטן שלי,  זה ילד שטייל בהרבה מקומות בעולם, ובסוף המסע הוא אמר לי “אמא, זה המסע שהכי נהנתי בו!”

 יש לנו פרויקט שנקרא אייס צ’אלנג’ – אנחנו החברה היחידה שעושה פרויקט של ג’יפים בלפלנד, עם  מזחלות שלג , וכלבים ואופנועי שלג. מסע מטורף ללפלנד. אנחנו חולמים על דברים ומבצעים אותם. ואנחנו כבר חולמים על הפרויקט הבא.

מה כתוב על כרטיס הביקור הדמיוני שלך (בלי צניעות בבקשה)?

מגשימה חלומות.

ואם היה לך כרטיס באתר שידוכים?

חולה על בעלי.

מה השפיע על הטעם שלך?

החברות שלי.

הכי אוהבת ללבוש?

נוח. פשוט. .

עם מי את הולכת לקנות בגדים?

בגלל קוצר הזמן זה קורה בדרך כלל לבד

אוגרת או מוסרת?

מה זה מוסרת! יש לי כלל שבגד שלא לובשים אותו יותר מעונה סימן שלא נלבש אותו יותר לעולם.

פריט הכי יקר בארון

מגפיים. לא עומדת בפני זוג מגפיים שווים.

אם היית יכולה לשנות דבר אחד בעולם?

שנבוא באהבה. שנבוא בטוב. שנסיר ציניות. שלא נפחד לפתוח את הלב.

מישהו להיפגש איתו?

 אפשר לבחור אנשים שאהבתי והלכו לעולמם? כי אם כן יש כמה כאלה שאני נורא מתגעגעת אליהם.

מה את מאחלת לבנייך?

אני אישה פמיניסטית  וכל חיי הבוגרים אני עובדת עם נשים וחיה בתוך עולם של נשים, וככזו אני מרגישה שיש עליי אחריות גדולה לגדל גברים משובחים. לעצמם ולנשים שיחיו איתן יום אחד. אני מרגישה שיש עליי אחריות לגדל את בניי עם מודעות פמיניסטית, שידעו להסתכל על העולם דרך העיניים האלה.

חוץ מה  אני מאחלת להם שיהיו לי בריאים  ושיחזרו בשלום משירותם הצבאי.

מילה על כסף

בעיני  כסף זו אנרגיה. יש המון דברים בחיים שכשאנחנו עושות אותם אנחנו בכלל לא צריכות כסף, כי הם ממלאים אותנו באנרגיה וזה בסדר פשוט לעשות אותם. כסף צריך להחזיר לנו את האנרגיה שאנחנו משקיעות בדבר אם היא לא מגיעה מדברים אחרים שאנחנו מקבלות שם.

 אז אם את משקיעה יותר אנרגיה מהאנרגיה  שאת מקבלת עבור מה שאת עושה, את בבעיה.

באופן אישי, שום דבר שעשיתי בחיי לא עשיתי בשביל כסף. זה אף פעם לא היה מניע עבורי. גם כשפתחתי את מאגמה השיקול הכספי לא היה קיים בשום שלב. זה תמיד היה על חופש היצירה, על החופש לעוף, לעשות דברים בדרכי, לבחור,  ובעיקר כדי להיות עם אנשים שאני אוהבת.

לפני שפתחנו  את מאגמה התייעצתי עם אנשים, ביניהם גם חבר שהוא איש עסקים מצליח, ששאל אותי למה אני רוצה לפתוח חברה. התשובה שלי היתה שיש סביבי כזו חבורה מדהימה של אנשים, שהאנרגיה הזו חייבת ללכת לאיזשהו מקום. הוא אמנם אמר שאם אני רוצה לעשות נעים לחברים שלי, אני יכולה לעשות להם “על האש” בשבת, אבל החבורה הזו היא המשפחה, החברים, האנרגיה, השמחה, הכייף. אני יודעת שזה נשמע הכי לא עסקי, אבל אחד הדברים שהכי נותנים לי כוח זה הצוות, החבורה הזו שמרכיבה את מאגמה. גם היום חלק גדול מהמוטיבציה שלי קשורה ב 60 אנשי הצוות, שהם האנשים הכי מוכשרים, הכי מצחיקים, הכי מטורפים בעולם. רק המחשבה של לעשות עם האנשים האלה עוד פרויקט כבר מכניסה לי כזו אנרגיה ואדרנלין שבא לי לעשות את זה.

בקשה/  אמירה/ משהו ל co.co

הקונספט הזה מקסים. יש בו שילוב מנצח: גם יוזמה של נשים, גם ערכים, והכייף הכי גדול הוא שמרגע שאת שותפה, את ממש רוצה לקנות שם את הבגדים. אני לא מגיעה מעולם של אופנה, לא מבינה  כלום באופנה. ואיזה כייף לי שיש מקום שאני יודעת שהקנייה הבאה שלי תהייה שם ואני יודעת שיהיו שם בגדים בדיוק כמו שאני אוהבת. באתי כי ראיתי את הבגדים. ואהבתי כל מה שראיתי. אז הנה מצאתי את  בית הבגדים שלי.