והפעם: דפנה כ”ץ, שותפה 268 , האישה שנותנת למונח “רב תחומית” משמעות חדשה (ויש לי הרושם שהיא עוד לא החליטה מה היא תעשה כשתהיה ממש גדולה)

האמת היא שיש לנו כבר סוג של נוהל: בכל יום שישי שבו מתפרסמת שיחה עם אחת השותפות מגיע לצפרא עוד מייל של מישהי ש”תפסה אומץ” (טוב, זה לא קורה בדיוק כל יום שישי, אבל לתפארת המליצה, ואולי כדי לפתות אתכi, אני מנסה הכל…)

המייל של דפנה היה קצת אחר.  “נשמע כייף לשוחח עם טלי” כתבה, הוסיפה “אשמח”, ואחר כך התברר שבכלל התכוונה למחוק את החותמת שבתחתית המייל  – משיק עיבוד שבבי בע”מ, מדחסים וציוד קירור – נכתב שם. נו, אישה שחתומה על מייל כה תעשייתי? ברור שהתחלתי מזה.

 ניסיתי לפענח מה כתוב בחתימה שלך

כתוב שם שאני נמצאת בתחום די טכני של מדחסי קירור. זה דומה למזגן, רק שאני עוסקת בזה לתעשייה – תעשיית הפלסטיק, המזון, קירור של מפעלים גדולים, בנייני משרדים גדולים…

ומה תפקידך בכוח?

אני מנהלת את החברה המשפחתית

איך זה שאת לא משוויצה?

הגעתי לעסק הזה בדרך פתלתלה

בעצם רצית להיות רקדנית בלט?

לא. רקדנית בלט לא, למרות שאמא שלי הייתה שמחה… למדתי עיצוב תעשייתי לתואר ראשון, תואר שני רב תחומי בלימודי רוח, היה לי סטודיו לעיצוב שגדל להיות רשת בתי קפה ויחד עם זה ילדתי 3 ילדים אז היה עמוס מדי…

אתן מבינות למה אני מתכוונת כשאני אומרת שדפנה נותנת משמעות חדשה למונח רב תחומית? תיכף ומיד אתן לה להמשיך להסביר איך התגלגלה / עברה מדבר לדבר, אבל רגע לפני – ואני לגמרי לוקחת את הסיכון שתחשבו ש it’s all about me – מוכרחה לספר לכן את הסיפור שדפנה סיפרה לי על בתה בת ה-10:

בבית הספר שלה, מתברר, מכהנים שני מנהלים והילדה גם הספיקה לכתוב כתבה על פמיניזם. עם הרקע הזה היא נכנסה לכתה עם “מה זה כלל פמיניזם” (כן, הספר שלי) והודיעה לחברים שיש צורך לערוך בחירות מי יהיה המנהל הראשי של בית הספר, ואז הכריזה שרק הבנים בוחרים. הבנים, כמובן, פרצו בצווחות גיל בסגנון עדת “הבנים שולטים”, ואילו הבנות כעסו נורא. ובתה של דפנה? זה היה השלב שבו היא הסבירה לכיתה שזו מהות הפמיניזם, ויותר מכך – שהרבה פעמים נשים אומרות שהן לא פמיניסטיות, ושאם הן יבינו על מה הן מדברות הן יבינו שהן בעצם כן!

תגידו שלא מדובר בנחת קולקטיבית. אני נמרחתי. מודה.

ואחרי זה תסבירי איך מסטודיו לעיצוב מגיעים לרשת בתי קפה?

היה לי סטודיו לעיצוב שהיתה בו פינת קפה שהלכה וגדלה. בהתחלה עשיתי הכל – גם את העיצוב, גם את האוכל לבית הקפה, הכל הכל הכל – אלא שהקפה הלך ותפס יותר ויותר נפח מהזמן ומהעיסוק שלי, ובסוף החלטתי לסגור את הסטודיו, מה גם שאהבתי את כל ענייני המטבח והבישול.

נשאבתי לעולם בתי הקפה והקמתי רשת בתי קפה חיפאית שנקראת “מנדרין”. בהמשך היו לי עוד שותפים ושלושה בתי קפה. יצא שעם כל בית קפה בערך ילדתי ילד, הכל תוך  6 – 7 שנים, וכשילדתי את הבת השלישית שלי החלטתי שמשהו צריך ללכת. עזבתי את תחום בתי הקפה וחיפשתי לאן אני מתקדמת. הגעתי לעשות קורס באימון, עשיתי אותו כמו שצריך, כולל סטאז’, וזה מצא חן בעיניי. עשיתי אימון עסקי לעסקים קטנים והתחלתי להנחות קבוצות של חיילים לפני שחרור, במסגרת פרויקט של משרד הביטחון.

עסקתי בהנחיית קבוצות חיילים לתכנון חיים כחמש שנים, עשיתי את זה מאוד טוב, ובאיזשהו שלב הרגשתי שאני לא מתקדמת יותר, שאת זה אני כבר לא אעשה טוב יותר. באותו זמן הוצאתי לאור יומן שיש בו תהליכי אימון, גם בעברית, גם באנגלית, וזה הצליח מאוד.

תגידי את ישנה לפעמים?

זה רק נשמע ככה. אני בת 46, אז הספקתי.

עיצוב תעשייתי, רשת בתי קפה, אימון, ספר והיום את בכלל עוסקת במשהו אחר…

בהנחיית הקבוצות והוצאה לאור של היומן שלי  היתה לי עבודה  חצי שנה קדימה אבל בנוסף לתחושה שלא אצליח להתקדם עוד מבחינה מקצועית, היה גם חוסר ביטחון מבחינה כלכלית ולא ראיתי איך אני מצליחה להתפרנס מזה בצורה שתחזיק אותי טוב,  אני גרושה. באותה תקופה חיפשו מנהל לחברה המשפחתית, ואמרתי שאם מעוניינים שאני אעשה את זה,  עכשיו זה הזמן.

על אף שאני מניחה שמדחסים זה ממש לא הפורטה שלך

ממש לא. ובכל זאת, לפני שנה וחצי נכנסתי לחברה עם הרבה בעיות והשנה הראשונה עברה בהצלחה מאוד גדולה למרות שאני לא מבינה שום דבר במדחסים. כנראה שאני מבינה באנשים ובניהול, ויש לי יכולת לימוד.

עסק משפחתי הוא בדרך כלל מונח בעייתי…

אכן. אני עובדת עם אבא שלי, וזה לא קל. אבל, החלטתי שאני לוקחת את זה בתור פרויקט. יש לי ימים קשים, יש ימים טובים יותר. אני חושבת שהגעתי למקום הזה בגיל נכון. אם הייתי מגיעה בגיל 25, או אפילו לפני 10 שנים, לא הייתי מצליחה להישאר את הזמן שאני שם.

מאיפה את במקור?

אני מגדירה את עצמי חיפאית כי גדלתי בחיפה ואני מבלה הרבה בחיפה, אבל היום אני באלוני אבא, שזה ליד טבעון ובית לחם הגלילית.

משהו על המשפחה

שלושה ילדים: בת 10, בן 13, בן 15

מה כתוב על כרטיס הביקור הדמיוני שלך?

יזמית ורב תחומית. גם מפני שאני רב תחומית, וגם מפני שאני סקרנית ותמיד המון דברים מעניינים אותי ואולי זה גם לא מחייב יותר מדי.

ואם היה לך כרטיס באתר שידוכים?

כשחשבתי על השיחה שננהל, מכל השאלות הכי זכרתי את זו… אני לא מצליחה להתחבר לדבר הזה שהוא אתר שידוכים, התחושה שלי שם שאנשים מונחים על המדף כמו אריזה של מוצר ולא יכולה להיות שם כנות.

עזבי את השידוכים. מה כתוב על כרטיס הביקור שלך מול העולם הגברי?

איך הניסוח בפייס? It’s complicated

מה השפיע על הטעם שלך?

בכל העיסוק באסתטיקה יש לאמא שלי השפעה מאוד גדולה. זה בילד-אין אצלה וגם אצלי, בלי הרבה מאמץ. חשוב לי שדברים ייראו טוב אבל לא להתעסק בזה יותר מדי, ואני יודעת לעשות את זה ככה.

הכי אוהבת ללבוש?

מאוד אהבתי שמלות אבל בעבודה הנוכחית שלי זה לא הולך. לא מתאים להסתובב במפעל עם שמלות, אז אני לובשת מכנסיים ואוהבת ז’קטים. סגנון אורבני לא מוקפד. הז’קט תמיד יהיה עם טי שירט למטה.

עם מי את הולכת לקנות בגדים?

רק לבד.

אוגרת או מוסרת?

מוסרת

פריט הכי יקר בארון

מעיל של אייזק מזרחי. קיבלתי אותו מתנה מאחי שייצר לו מעילים בוויאטנם והכי מבאס שנפרדה לו התווית בצד אחד ואני שונאת לתפור אפילו תפר קטן, אז הורדתי אותה לגמרי ועכשיו אין לי עדות (לעצמי)  שזה שלו.. ועוד ז’קט עור של מקס מארה שיש לי כבר 20 שנה ואותו אני כבר לא לובשת אבל לא מוסרת.

אם היית יכולה לשנות דבר אחד בעולם?

שלכל האנשים יהיה כסף לצרכים הבסיסיים שלהם ועוד קצת, לפחות.

מישהו להיפגש איתו?

עם המון, לכן קשה לי להגיד מישהו. אנשים שעשו כברת דרך. ככל שעוברות השנים למדתי שמכל אדם  כמעט אפשר ללמוד משהו.

מה את מאחלת לבתך?

שתהיה עצמאית ונאמנה לעצמה.

מילה על כסף

נוח כשיש, לא עושה אף אחד מאושר.

משהו ל co.co

אני מאוד נהנית מכן. חבל שאתן לא קרובות יותר גיאוגרפית. אני בעיקר קונה באינטרנט, וזה כייף.

מצליחות להעביר חוויה שלמה, נעימה ומשמחת גם דרך האתר והשרות בטלפון.

תודה.