שנת 2016 תהיה שנת ההתרחבות של CO.CO ובין היתר נפתח עוד חנות. איפה? זו כמובן שאלת השאלות. בינתיים, תכירו שני מקומות נוספים עם חזון גדול ומוצר מצוין.

המשימה לשנת 2013 הייתה לקום ולהישאר על הרגליים למשך שנה. המשימה לשנת 2014 הייתה להוכיח שאפשר  לעמוד ביעדים ומדדים של חברות ענק, ולהכפיל פעילות גם כעסק קטן, כאפונה שטרם הבשילה, כל עוד עושים זאת בשיתוף, בהקשבה ובתמיכה גדולה ואוהבת של קהל הלקוחות והשותפות. ומאחר שההוכחה עלתה יפה, הרבה יותר מאלו של שיעורי המתמטיקה שלי בתיכון, היה אך טבעי שהמשימה לשנת 2015 תהיה לגייס כסף ושותף אסטרטגי, על מנת להתחיל בפיתוח מואץ להגשמת החזון הגדול של CO.CO.

שנת 2016 מיועדת להיות שנת התרחבות, ובין היתר נרצה לפתוח עוד חנות או שתיים. איפה? זו כמובן שאלת מיליון הדולר. הדרישות הן פשוטות: מקום נגיש, עם חניה נוחה, מנהלת נמרצת ומקושרת לסביבתה, שאוהדת את רעיון הקפיטליזם המתוקן, אוהבת אופנה, ואולי אפילו שותפה בעצמה. אפשרות של קיום פעילות קהילתית נוסח הסלון התרבותי שלנו, היא בונוס.

לפני שבועיים יצאתי לזקק מחשבות בסופשבוע של טיול כיתה. חמישה זוגות שצלע אחת מהן הולכת יחד מכיתה א’ בקיבוץ. חברים בנעלי בית. נפגשנו בערב יום חמישי בקוקיה, המסעדה של יואל ואביבה בכניסה לקיבוץ דפנה. מסתבר שהמקום הוא אושיה צפונית מוכרת, ממכרת, שעוברים בו מאות אנשים מדי יום וכפליים בסוף השבוע, שידוע לכל שהאוכל שם נפלא, הקינוחים מפילים, הפיצה טראק אטרקציה בפני עצמה, ורק אני לא ידעתי. והתאהבתי. בדמיון, באומץ ובנחישות השקולה. אין ספק שצריך הרבה חזון להקים מקום כזה מאפס, לטפח את סביבתו ופנימיותו, ולהאמין  שבסופו של דבר שמו ילך לפניו ויקבץ לקוחות לרוב, כי מעבר לנעימות, השירות, הנגישות, המוצר – משמע האוכל – פשוט מצוין.
ככה למשל הייתי רוצה שתהיה חנות של CO.CO בצפון.

את ערב שבת עשינו בחדר האוכל של כפר גלעדי כאורחיהם של הזוג אוורבוך, לאחר הפצרותיה של אביבה שצפויה לנו חוויה מכוננת. ובכן, היה נחמד אך כקיבוצניקית לשעבר, חוויתי הארה. חדר האוכל הקיבוצי הוא כמו ילדים. אתה אוהב עד מאוד את שלך, אבל לאלו של אחרים ממש אין לך סבלנות.

למחרת עלינו צפונה ונשלחנו על ידי יודעי דבר לבקר ביקב קדם. אני מודה שסיור יקבים נשמע כמו משהו נורא רומנטי, אם רק חובבים יין. ובכן, היה מענג, אבל במקרה הזה המקום וסיפורו תרמו לפחות כמו הנוזל עצמו. מדובר בפיסת נדל”ן חרבה שנגאלה משממונה על ידי משפחת קדם – הדסה, אסף וארבעת ילדיהם. יקב, בית קפה ומסעדה, בקתות עץ, נוף מרהיב וחצר שמשית. מסתבר שבתקופות הבציר המשפחה מזמינה את הקהילה להשתתף במלאכת הקטיף וקבוצות של מתנדבים מתייצבים לסופי שבוע של שינה בשק”ש, פויקה מזין ומחמם קרביים ושירה עולה סביב המדורה.ההרשמות לסופ”שים האלו מתמלאות במהירות. מי לא ישמח לתת יד לעזרה?
גיל, היחיד שהעז ויצא למסע טעימות יין בשעת בוקר מוקדמת, אמר שהוא מצוין. אני התפעלתי מהדסה שסיפרה על תולדות המקום, החזון, הדרך והנחישות  להקים בלב הרמה נווה פורח, ולא יכולתי להפסיק לחשב בראש כמה אנשים צריכים להגיע לסעוד, וכמה בקבוקים צריך למכור, וכמה טיילים צריך להלין, כדי לתחזק את המקום הקסום הזה. היה יכול להיות מקסים לפתוח חנות CO.CO במקום שכזה, אילו רק היו שם מספיק אנשים.

אבל רומנטיקה וחזון חייבים להתכנס לתזרים מזומנים חיובי. לא כי הכל נמדד בכסף, אלא כי כסף הוא כוח שמאפשר את החופש לחלום ולהגשים ולעשות טוב. ביום חמישי 24 בדצמבר, נתכנס 544 השותפות ואלו שיצטרפו עד אז, לאסיפת שותפות, בה נדווח על מה שהיה, נחלום יחד את מה שיהיה, נכיר ונשמע אחת את השנייה. תירשמו בבקשה, כי מספר המקומות מוגבל.