בגדי היוגה הפכו להיות הבסיס לכל מלתחה עירונית שמכבדת את עצמה. ככה זה קרה ואיך מצטרפים למהפכה

אני עוד זוכרת את שיעור היוגה הראשון שלי. תיקון, אני זוכרת את הקניות לשיעור היוגה הראשון שלי. זו הייתה חולצה נעימה שחמסתי במכירת חיסול של מותג שכבר לא קיים יותר ומכנסי סריג נעימים מקוקו. נראיתי נהדר. נראיתי כאילו יש לי את כל הזמן הפנוי להשקיע בעצמי. ומה עושות נשים שיש להן זמן לעצמן? נכון, יוגה. או פילאטיס. או פילאטיוגה או יוגפילאטיס או כל שטות אחרת שמורות ליוגה עם עבר בקופירייטירינג ימציאו. כי זה לא באמת משנה.  צריך ללבוש טרנינג ולהיראות מגניב? היי, אני שם. קחו את האשראי.

כלומר קחו את האשראי ואל תצפו שממש אגיע לשיעורים. בואו לא נגזים. הבגדים האלו יפים מכדי להשתרע איתם על איזה מזרון מג’ויף ולנשום מעצם הכסת (או “להרחיב את הצדדים העליונים ולתת לנשימה להוביל אתכם החוצה”. תגידי גברת, את רצינית?) אבל הם נהדרים לשבת איתם בקפה של שישי ולהסתכל על כל המטורפים שהולכים עכשיו לחדר כושר. וככה בדיוק, בגלל נשים כמוני ואחרות, הפכו בגדי היוגה למלתחה הבסיסית, ההכרחית והחיונית שלכם.

אם אתן מחפשות אשמים בעובדה שכולנו מתניידות בשנים האחרונות עם טרנינגים אלגנטיים וחולצות שמשאירות רווח לנשום, אתן מוזמנות לפנות בתלונות לסטלה מקרטני. שיתוף הפעולה של המעצבת הבריטית עם מותג הספורט אדידס לפני יותר מעשור הנפיק קולקציה כל כך מוצלחת עד שגם אנשים שהצהירו בכל הזדמנות שהגוף שלהם פשוט לא בנוי לפעילות גופנית, נאבקו כדי להשיג פיסה סמלית מהקו החדש. האנשים הללו אגב, נכשלו. הקולקציה של מקרטני ואדידס הפכה להיות כל כך נחשקת ומבוקשת, עד שמיד קמו להם מלא-מלא מתחרים שהבינו שליצור בגדי ספורט מעוצבים יכול להיות גם עסק כלכלי לא רע בכלל. או בקיצור- שלא רק שותי משקאות חלבונים ומופרעים שקמים לרכוב בשש בבוקר בהרי ירושלים יקנו אותם. אלא גם פאשניסטיות. המון פאשניסטיות שלא נרתעות מתגי מחיר מופרכים. עד כמה מופרכים? אני שולחת אתכן לחפש את הקולקציה המטורפת של קניה ווסט לאדידס משבוע האופנה האחרון.

מ.ש.ל

אבל רגע, בזמן שאנחנו גילינו את החינניות (היחסית) בטייץ מודפס ובמעיל ניילון אפור עם גב פתוח, יוגה הפכה להיות אחת מפעילויות הפנאי הכי פופולאריות בבירות המעודכנות של העולם. יותר מזה, היא הפכה לסמל סטטוס מערבי. עשית ביקראם? את מתמקדת באיינגר? והיי, שרירי הידיים המטורפים של מדונה? לגמרי יוגה! יזמים זריזים ניקו את כל הממבו-ג’מבו הרוחני שנמצא במקור ושיווקו אותו למיליוני נשים עסוקות מדי כספורט בריא, אידיאלי לשיקום וחיזוק והעיקר – עם תוצאות שרואים באינסטגרם. לטרנד קמו בשנים האחרונות כל מיני הסתעפויות (יוגה-ערסלים, סאפ-יוגה, בייבי-יוגה, דוג-יוגה) שדרשו גם מחויבות וסיבולת ריאה, אבל גם בגדים תואמים ומותאמי מאמץ. ואתם יודעים מה אומרים, הראו לי בחורה עם סט תואם של חזיית ספורט וטייץ ואגיד לכם מאיזה שיעור עיצוב היא מבריזה.

הטשטוש בין בגדי יוגה לבגדי פנאי לבגדים יפים הוכרע סופית עם הצטרפותם של מותגי העל לתמונה. סניקרס של פדני, טייץ של שאנל וסווצ’ר של דיור. קחו לדוגמא את מותג ההיי-פאשן K שכבר כמה עונות לוחץ חזק על דוושת ה”נעים לי”, צילם מודעה לווג דצמבר שבו עומדת אחת הדוגמניות בתנוחת העץ, באמצע רחוב ניו יורקרי, עם מגפיים שחורים והכיתוב הברור “NOT FOR YOGA”. למקרה שתתבלבלו.

הצרכנים מצדם, הפנימו את השינוי ושינו את הארון. הרי יכולנו להמשיך להגיע לסטודיו עם תיק מעוצב ולהחליף בחזרה לסקיני ג’ינס כשנגמר השיעור, אבל היי, למה? כשהבגדים הללו כל כך יפים ונוחים, מי תקריב את עצמה בשביל סקיני? ולמה להתכרבל בסריג הזה רק בסיום שיעור אשטנגה? מלבד כמה מקרי קיצון (טרנינג קטיפה בורדו למשל) פתאום נהיה לגיטימי לאסוף את הילד מהגן עם חולצה שאת יכולה גם לרדת איתה לתנוחת כלב מביט למטה. ואם מצרפים למכנסי כותנה שחורים נעלי עקב, הם לגמרי עוברים את הישיבה של עשר וחצי. וכן, זרמתי עם הקרדיגן לדייט. ממליצה לך לזרום בחזרה.

רק הצעה ידידותית למוכרנים בחנויות בגדי היוגה הייעודיות, אנחנו לא רוצות שיזכירו לנו שאנחנו בעצם אמורות לעשות עם זה פעילות ספורטיבית. אנחנו רוצות להמשיך להשלות את עצמנו שיום אחד באמת נספיק להגיע לשיעור של שבת בבוקר. ובחנויות של יוגה, אתן יודעות, מיד שואלים אותך איזה סגנון את מתרגלת וכבר כמה זמן (“אני יושבת מול הטלוויזיה וצורכת את העונה החדשה של ‘האנטומיה’ מזה עשור. עצם הכסל שלי נהדרת, תודה!”) במקום זה תנו לנו למצוא את בגדי היוגה שלנו לבד, בשיטוט סטנדרטי בין חנויות. ככה לפחות נשרוף כמה קלוריות.

מה צריך ללבוש כדי להיראות כאילו את בדרך לשיעור יוגה?