בכל פעם שיעל רוזנולד יניב הלכה להצגה כילדה, היא עמדה מהופנטת אל מול כל שפע הקטיפה עמוקת הצבע שהשתפלה לה בקדמת הבמה. היא לא הבינה איך אנשים לא עושים משהו פרודוקטיבי יותר עם כל האדום-האדום הזה. ואז היא גילתה שהם עשו בדיוק את זה. טרנד הקטיפה שוטף את הרחובות האופנתיים ומסלולי התצוגות ברחבי העולם. לא תצטרפו?
ב-1939 יצא לאקרנים הסרט “חלף עם הרוח“, בהתבסס על רומן מאת מרגרט מיטשל. בסצינה אלמותית אחת גיבורת הסרט, סקרלט או’הרה, זקוקה לכסף ולמצרכים כדי לשרוד לאחר הפסד הדרום במלחמת האזרחים של ארצות הברית. גאוותה לא מאפשרת לה לאסוף נדבות כענייה בפתח, ולכן היא מחפשת דרך בה תוכל להראות לעולם אצולה דרומית מהי. כך נוצרת אחת מהתלבושות האייקוניות ביותר שידע עולם האופנה – שמלת הקטיפה הירוקה, מוילונות שעברו הסבה. מספרים כי מרגרט מיטשל קיבלה את ההשראה לשימוש האופנתי בוילונות, מהתבוננות (עורגת, ככל הנראה) בוילונות הקטיפה שהיו תלויים באחוזת הסבתא-רבתא שלה.
כן, בטח. אנחנו היינו מפנות מבט גם אל דולי מדיסון, הגברת הראשונה של יונייטד סטייטס בשנים 1809-1817. ב-24 לאוגוסט, 1814, עת ניצבו כ-4,000 חיילים בריטים כמעט על אסקופת הבית הלבן, ביקשה דולי מצוות העובדים להציל את הפריטים הבאים – דיוקן של ג’ורג’ וושינגטון, כלי כסף וחרסינה, ואת וילונות הקטיפה האדומים שהיו תלויים בחדר האמנות הסגלגל (לימים “החדר הכחול”). באופן מפתיע, כמה שנים אחר כך, צצה במלתחתה של דולי מדיסון שמלת קטיפה אדומה לוהבת, שמאוחר יותר נקבע לגביה כי הייתה עשויה “בד קטיפה כבד יותר מאלו אשר שימשו ליצירת בגדים”. אבל היי, מי אנחנו שנגיד משהו לזו שהביאה את הגלידה לארה”ב, והייתה ידועה בתור אחת שעורכת את המסיבות הכי נכונות בסביבה.
בדי הקטיפה נושאים בתואר “סמל אצולה מובהק”, כזה שמגיע עם היסטוריה ומורשת, אבל כמו כל רומן רומנטי רווי יצרים, גם עם עבר מסתורי מעורפל . כי מצד אחד, מקורות סיניים מתעדים קיומה של קטיפה כבר בשנת 403 לפנה”ס; ומולם אחרים טוענים כי המקור הוא בכלל במצרים, בעיראק ובאיראן. זר, אקזוטי מסתורי ומלא ברק? אירופה רוצה את זה! מזל שיש את “דרך המשי” שתוביל את כל הנעים הזה עד בית הלקוח.
תהליך היצור המורכב של בדי הקטיפה, יחד עם הוצאות היבוא, הוביל את האירופאים לחפש אחר פתרונות אין-האוס זולים יותר, וככה צומח לו במהלך המאה ה-12 ענף יצור קטיפה מקומי באיטליה. קטיפה עדיין שומרת על מעמדה כבד אצילים מובהק, מה שמאפשר מופעים דקדנטיים הרבה יותר במהלך תקופת הרנסנס – בדי הקטיפה עשויים סיבי משי טהור, ומשולבים בסיבי מתכות יקרות ככסף וזהב.
אפילו המהפכה התעשייתית במאות ה-18 וה-19, שהוזילה את ייצור הקטיפה, לא עמעמה את זוהרו של הבד, והותירה אותו משולב בעיקר בלבוש ערב מסוגנן (ולמי כבר יש זמן לצאת? לאנשים שיכולים להרשות את זה לעצמם). כך מתועד שילוב של קטיפה במלבושי ערב, מעילים ושאלים במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20.
ומאז, לכל עשור יש את הקטיפה “שלו”. ילדי הפרחים של שנות ה-70 במאה הקודמת שילבו אותה בחינניות במראה הבוהו האקלקטי שלהם, מנושלת ממעמדה האצילי.
שנות ה-80 השיבו לה את הזוהר (הי, אפילו לנו היה אוברול קטיפה כחול-נייבי תפוח שרוולים, שהגיע ביבוא אישי מאמריקה). שנות ה-90, ואיתן הגראנג’ הקשוח, ריסקו אותה לקבלת מראה הקטיפה המקומטת.
ציטוט מפיו של ג’ורג’ קוסטנזה (“סיינפלד”) – “אם זה היה מקובל חברתית, הייתי עוטף את עצמי בקטיפה” – מסמן את שנות הגלות של הבד האצילי. הוא הפך מזוהה עם קלישאות פרברים וסימל בעיקר טעם רע.
בשנת 2009 השיבו מעצבי האופנה את הקטיפה לצד של “היפים והנכונים”, כפי שנראה במסלולי התצוגות של כריסטופר קיין, מארק ג’ייקובס, קלווין קליין, ראלף לורן ועוד.
נדמה כי מאז, הולך ומתחזק מעמדה של הקטיפה, עד כי בסתיו-חורף 16/17 – אין מעצב/ת אופנה ו/או מבינ/ת עניין שלא שילב במלתחתו לפחות פריט קטיפתי אחד.
רוצה גם? טיפ אחד שיהפוך אותך לעוטת קטיפה מדופלמת
דרמטיות מאוזנת. אלא אם את בדרך ליריד הרנסנס, שלבי את הקטיפה עם פריטים שוברי-יוקרה: מכנסי קטיפה עם חולצת טי, למשל; או שמלת קטיפה עם נעליים במראה פחות מוקפד
ונפוליאון בונפרטה אמר פעם “כס מלכות הוא כיסא רגיל שפשוט נעטף בקטיפה“. קחי מזה מה שתרצי.
נהניתי לקרוא על הקטיפה שבנעורי היה אחד מהבדים האהובים עלי – הייתה לי שמלת קטיפה שחורה, חצאית וחולצת קטיפה סגולה, שמלת קטיפה בורדו ועוד. אבל כאשר שאולים אותי מה עולה לי בראש שאני שומעת את המילה קטיפה אז אני דווקא חושבת על ‘מחתרת הקטיפה’ ועל ‘קטיפה כחולה’ (הסרט).
נכון (המחתרת) ונכון מאוד (הסרט)
מיכל, נראה לי שאני היחידה שעוד מחזיקה את זיכרון שמלת הקטיפה של סקרלט כזיכרון מיידי בשלוף בכל הנוגע לקטיפה 🙂
המון תודה על התגובה ועל שקראת.
בעודי מחפשת בגדים לאירוע בתקופה האחרונה.. ראיתי שהקטיפה חזרה לאופנה .. היה מעניין ונעים לקרוא ואף אפשר לי להבין איפה אני בכל העניין של הקטיפה.
תמשיכי לכתוב כמו קסם.
הדר, שמחה מאד לעניין ולהנעים. והמון תודה על המחמאה. קטיפה היא יופי של אופציה לאירועי חורף (מפוארים וגם כאלה שפחות)
מתה על הפוסטים שלך!
אני אוהבת קטיפה. זה חומר נעים וכיפי. במיוחד אני נהנית לשלב קטיפה בספות מפנקות בפרוייקטים שלי. אני חולמת על ספת קטיפה בצבע ירוק בקבוק או כחול נייבי. המכנסי קטיפה הורסות!
קרן, אני חולמת על ספה באותו הצבע בדיוק! את ואני עוד ניפגש עיצובית, כך נדמה לי. המון תודה על המחמאה!
ממש מעניין והמון ידע. היום זה גם קשור לטרנד האקולוגי אני חושבת, שהיה “קצת” פחות פופלארי או מוכר במאה ה 18 בערך 😉
שלי, אני גם חושבת שזה מתקשר למגמת החזרה לצרכנות האיטית, שמתכתבת עם המודעות האקולוגית, אבל יותר מכך – אני מאמינה שזו התרפקות על העבר וטרנד הנוסטלגיה ששוטף אותנו, וכבר מזמן הפך לתופעה תרבותית חוצת-טרנדים.
קטיפה!
אני אוהבת
יש לי שמלה וינטאג’ מקטיפה שקיבלתי מחברה מאוד מבוגרת של חברה
שאותה אני מסבה בלבישה למקסי מקסימה
ועוד כמה חולצות טי מ’קטיפה סרוגה’ א-לה-פפקו…
ואת הפוסטים
ואת הפוסטים שלך. אותם אני אוהבת!
חן, YOU HAD ME AT חולצות-טי מקטיפה.
אוהבת שאת אוהבת את הפוסטים שלי.