סריגה היא אחת ממספר דרכים להפוך חוט או סיב ליריעה. כך ההגדרה היבשה מויקיפדיה. אם תשאלו את חובבי הז’אנר המודרנים, תשמעו הרבה הגדרות אחרות, ואף אחת לא תתאר כך את מלאכת הסריגה.

שמלת סריג בעיצוב רותם שאול – קולקציית גמר לשנקר

הסריגה היתה מלאכת יד נפוצה מאוד במאה הקודמת. היתה לה תכלית מעשית, ניתן היה לבצע אותה בכל מקום, ובאמצעים זמינים לכל. התמורה היתה מושלמת. בסוף נולד בגד חדש, עשוי וגמור ויחיד ומיוחד. לאף אחת אין כמותו,  וכל שיכפול היה יוצר ורסיה דומה אך שונה. הקסם בסריגת היד טמון בחופש הבחירה והיצירה. כל סורגת בחרה בעצמה את החוט, הצבע, העובי, הדוגמה שהשפיעה על המראה והמוצר הסופי העיד על כשרון, טעם ותבונת כפיים.

המכונות התעשייתיות החליפו את סריגת היד והדוגמאות שאלו מוציאות תחת מחשביהן מורכבות, מדוייקות ובמחיר נמוך בהרבה מכל סוודר שסבתא סורגת.

מגמת הבריאות, החזרה לטבע, לפשטות, והמודעות סביב אופנה בת קיימא העירה את חובבי הסריגה והחזירה עטרה ליושנה. הפעולה המונוטונית, צליל קרקוש המסרגות החרישי, השימוש באצבעות במוטוריקה עדינה שלא לצורך הפעלת מסכים, צוברת אוהדים ברחבי העולם.

אפילו מחקרים הוכיחו, שלפעולת הסריגה סגולות מרפא ומרגוע של ממש. מחקר שהתפרסם ב–2009 דיווח על השפעות טיפוליות ומרגיעות על נשים שסבלו מאנורקסיה. עוד קבע המחקר כי סריגה יכולה לסייע בעצירת הידרדרות המוח בזיקנה. התברר כי מלאכת יד כמו סריגה הפחיתה את הסיכון לליקוי קוגניטיבי מתון או לאיבוד זיכרון.

בשנים האחרונות צצות ברחבי העולם והפייסבוק קבוצות סריגה וקבוצות לימוד שמתוחזקות על ידי צעירות לוהטות וצעירים מגניבים, סטודנטים ופנסיונרים, וכולם עוסקים במלאכת היד באדיקות והתמדה בדומה לתרגול יוגה.  

אגב, חוויית הסריגה היא כאין וכאפס לעומת תענוג הפרימה, כשהעיניים ניתרות אחת אחת והסוודר הופך לחוט ארוך המתלפף לכדור צמר.