קאווה, שמלות ושיח רציני וכנה על הדברים החשובים באמת- ערכים, כלכלה וחברה. כך אנחנו אוהבות את המפגשים במתחם שלנו

ערב הכרות ראשון במתחם שלנו היה ממש מוצלח. כוסית קאווה, עוגיות מדהימות של “בר לחם”, קצת פיצוחים, בגדים, נשים, ערכים ומה שביניהן, ולסיום ביקור לילי בבר הביתי ה”קופסא”. נשמע לכן קליל כזה? כאילו ערב בנות בכיף כזה? אז זהו, שכן, קליל, אך לא קל דעת כלל. תודו שלדבר על ערכים ואידיאולוגיה יכול היה להיות די מעיק. ועוד בתשע בערב, אחרי שתקתקנו יום עבודה, מכונת כביסה והתבאסנו מזה שהילדים צלצלו בצהריים שאין מה לאכול. (שזה כידוע מצב קיומי, לא חשוב כמה המקרר מלא, תמיד אין מה לאכול). אבל זה היופי בחברת נשים: בין אם הנושא חשוב או עמוק, בין אם הן בנות המעמד או פשוטות העם, מלומדות או לא כל כך – נוצרת איזו חברותא נעימה ומחויכת שמאפשרת שיח אמיתי גם על נושאים חופרים, בלשון ילדינו.
לא חייבים ללבוש חליפה ופן כדי לדבר על הצורך האמיתי בהגבלת שכר הבכירים, עם כל הכבוד, ויש כבוד. לא צריך לבחור בין פחד לתקוה בארשת רצינית עד מאוד כדי לדבר על הצורך בשלום. זה ממש בסדר לתפוס ראש, לפטפט עד כלות, למדוד שמלות ולדבר על הצורך ביצירת הזדמנויות כלכליות נגישות לעם. אחד הדיונים הכי מהנים, מחכימים ומעוררי שיח שאני זוכרת, היו כשלקראת הבחירות הזמינה פעילת מפלגת העבודה את ששת חברותיה שהתפקדו למפלגה אף הן, לארוחת צהריים. הגענו לבושות ומצוייצות להפליא, כל מנה היתה יותר קוקטית ומשובחת מקודמתה, ובין כוסית שרדונה לסלט מעוצב טחנו את כל המועמדים לרשימה, על עברם, עשייתם, ותרומתם העתידית לחיזוק המפלגה. לא חייבים להתלבש בזיפים, טריקו מתוח, כרס מטלטלת וגרון עמוק וחזק כדי לדבר פוליטיקה. בעיקר אם יש איזה רצון אמיתי להבין קצת יותר וללמוד לפחות משהו אחד חדש.
האירוע במתחם ביום שני בערב התארגן בספונטאניות לבקשת אחת החברות. בסופו של הערב הרגשנו, כמו תמיד, שהכרנו נשים חדשות ושוות, שהגישה החיובית הבסיסית מאפשרת חשיבה ולמידה, ובסוף הערב כרגיל, יצאנו עם קשרים חדשים ותחושה שהיה יכול להיות כיף להיפגש שוב, אולי לשמוע ביתר הרחבה על העבודה של מישהי או על ההסטוריה של מישהי אחרת.
בקיצור – מכיוון שמתחם התצוגה חם ומזמין ושלנו (וממילא משלמים עליו שכר דירה) ומכיוון שאנחנו חובבות אדם (ואוהבות שבאים לבקר), אתן מוזמנות ליזום מפגשים, נארח בשמחה.