כהפוסט של יאיר לפיד שהגדיר את משפחת ריקי כהן שמרוויחה 20,000 ש”ח כמעמד הביניים גרר התלהמות ותגובות אין ספור. גם דוחות השכר שהתפרסמו לאחרונה גררו תגובות ומגננות: הראל ויזל הבעלים של קבוצת פוקס מקבל שכר בעלות פי 106 מהשכר הממוצע של העובדים בחברה, ודוד עזריאלי השתכר פי 157 מהשכר הממוצע בחברה.
בראיון לכלכליסט הסביר ויזל את הנסיבות (תוצאות מדהימות ועליית המניה) והבהיר את השקפתו: הכלכלה העתידית שייכת לארגוני על שייצרו מחזור מכירות של מיליארד שקלים ויותר. עם פחות מזה יהיה קשה מאוד לשרוד. ויזל בחור מבריק (באמת), שהתחיל את דרכו מגלילי הבדים ובנה את עצמו במו ידיו. הדיון אם הוא זכאי לשכר האסטרונומי הזה הוא לא הנושא. גם דוד עזריאלי עשה במו ידיו בכשרון ותעוזה. הדיון האמיתי שצריך להטריד את הציבור הוא האם כך צריכה להיראות הכלכלה העתידית? מספר זעום של ארגוני ענק שמקיים שיכבה דקיקה של מנהלים עשירים שמקיימים ביניהם יחסים ומקבעים את היתרון לגודל?

הצלע השלישית היא כמובן הבנקים. פרופסור אוריאל פרוקאצ’ה טוען שחוק הריבית שמגביל את גובה הריבית הוא טעות כי הוא מייצר ביקוש גדול מההיצע, לכסף. ומכיוון שאי אפשר לספק לכולם את הביקוש לכסף נולד השוק האפור שחור של הלוואות בריבית קצוצה. בהמשך הוא תוהה אם לא כדאי גם להפחית את הצורך ב 50% בעלי מניות לאישור עיסקאות של בעלי הענין, ככה יוכלו בעלי השליטה לפעול במהירות ובחופשיות.
אז מה כל זה אומר על הקמעונאות למשל? שקבוצות הענק יוכלו לייצר סחורה במחיר הכי נמוך שאפשר, במפעלי ענק שבנויים על ייצור של כמויות גדולות, וישכרו שטחי מסחר ענקיים במיקומים הכי טובים ובמחיר הכי נמוך שאפשר. המימון לפעילות שלהם יגובה באשראי והלוואות בריבית הכי נמוכה שאפשר, ואז הם ימכרו במחירים הכי נמוכים שאפשר וכולנו נקנה, ובסוף השנה הם יראו תוצאות מופלאות וגידול מרשים במכירות וברווח. ואם לבעל השליטה יש איזה נכס או חברה ממש על הפנים, אז הוא ימכור אותו לחברה שהרוויחה את הבוכטה של הלייף, וירוויח פעמיים: גם ייפטר מהנכס המזופת, וגם ישלם הרבה פחות מסים על הרווחים בחברה. ומכיוון שתאגידי הענק הם חברות ציבוריות, כולנו נתמוך בהם לעת צרה באמצעות הפנסיות שלנו, נרוויח פחות ממה שראוי ונפסיד הרבה יותר ממה שרצוי.

זו המשמעות של יתרון לגודל.

אז מה זה משנה אם הטייקונים הם מהגז, מהנדלן, מהכימיקלים או מהשמעטאס? הם יכולים להתחלף, לקום, ליפול אבל דבר אחד בטוח: הם מעטים מדי, שמסכנים מעט מדי ונהנים מהרבה מדי.
אז למה קפצו על לפיד שכתב שריקי כהן מחדרה ובן זוגה הם מעמד הביניים? פחח, איזה מנותק! דואג לעשירים! משפט אחד שהספיק כדי לפוצץ את הרשת, למלא מוספים וטורים ולשלוח את כולם לדוחות האוצר והלמ”ס כדי להוכיח שמעמד הביניים הם עשירון 5-6-7 והם מרוויחים בין 9000 ש”ח ל- 18,000 ש”ח. תגידו, מה זה משנה באיזה עשירון הם יושבים? הרי זה בדיוק הענין. הם שייכים לעשירונים העליונים, למשבצת של העשירים, וגם הם בקושי מצליחים לגמור את החודש, נגמרים מהמשכנתא ויש לקוות שמחנכים את הילדים שלהם לעבוד קשה מגיל 10 ולהסתפק במועט, כי זה מה שצופן להם העתיד. מעמד הביניים הוא שחקן נשמה, זו תחושה קיומית פנימית, לא נתון יבש שמסדרים בטבלאות.
אלו האנשים שהרוויחו 20,000 ש”ח לבד אבל נשלחו למצוא קריירה חדשה כשקפצה עליהם זיקנה בגיל 45. הם הסטודנטים לתואר שני ושלישי שמתאימים מגדרית לעשירונים העניים אבל רואים רחוק ושקוף ומבינים איפה הם יגמרו בעוד מספר שנים. מעמד הביניים הוא מותג. צמד מילים שמבטא רגשות ותסכולים ותקוות וערכים וציפיה חובקת מין, עדה וצבע. אתה יודע איך זה מרגיש גם אם זה מלפניך, מאחוריך ומכל צדדיך. אז הלוואי שיאיר ידאג לעשירים, אם ריקי כהן המורה ובן זוגה הם עשירים.

כי מי שממש מעצבן את הנושאים בנטל (בין אם הם מרוויחים 9000 ש”ח או 16,000 ש”ח למשפחה) הם לא אותם ברי מזל שהסטטיסטיקה הקפיצה אותם עשירון. וגם לא הויזל והעזריאלי הבאים שיקומו מעמל כפיים. מי שממש, אבל ממש מעצבן הם הויזריאלים שלא עוצרים, שלא יודעים שובע – שלא מסתפקים נגיד בשכר פי 10 או פי 30 מהשכר הממוצע בארגון. שאינם זוכרים שאם הם מרוויחים המון כסף זה אומר שהרבה אחרים מרוויחים פחות מדי כסף. אצלם, בבית, לא אי שם בשכונות החרדיות או בכפרים הערביים. ועל הדרך מקדשים את היתרון לגודל שמחסל עסקים קטנים, ותקוות גדולות של עשירונים רבים להיחלץ מהמעגל הכלכלי העקום הזה. והכל בחסות החוק ובחצי מחיר.
אז אם נחזור לפוסט המדובר – סוף סוף יש לנו שר אוצר, שיודע לכתוב כמו שצריך, ויודע כנראה להוביל איזה מהלך או שניים או תשעה עשר, אז אולי במקום לחפש לו בציצי המילים (למרות שרבות מאיתנו רוצות), פשוט ניתן לו לעבוד איזו תקופ ה? שידאג לדיור בר השגה, לשכירות מסחרית ברת השגה, ארנונה ברת השגה, מימון בר השגה ולחוק חברות בר השגה, כל מה שיאפשר למעמד הביניים ליצור לעצמו לבד או ביחד, הזדמנויות לעשירון טוב יותר.