לחורף יש שני יתרונות בלבד. הראשון שאפשר להתלבש באופן קצת יותר עמוק וברוחב יריעה מאשר בעונה הארכנית המקדימה לו. זו הזדמנות נהדרת להדגים שאת יודעת חיבור מהו, להתלבש בשכבות, ובסיכול רגליים מול המראה אפשר לחוש על המסלול . היתרון השני של החורף, זה שהוא בא אחרי הקיץ כמובן. רוב בני האדם כל כך סובלים בקיץ שהם מוכנים לקבל אחר כך כל מזג אויר בברכה. אפילו חורף רטוב וקר. בילדותנו לימדו אותנו שיש ארבע עונות לשנה. זו כמובן טעות. בארץ שלנו יש קיץ ארוך עם שוליים קצרים מלפנים ומאחור, וחורף. אביב וסתיו יש בחוץ לארץ, ובספרים. בין אם נאהב אותו או לא, החורף יתייצב לפיתחנו, גם השנה עמוס במעילים, סודרים ואשליה שהנה הנה אפשר לקבל את פני סופת השלגים הבאה בסטייל.

מבחינתנו לחורף הקרוב יתרון שלישי וגדול מכולם. זה יהיה החורף השני הראשון שלנו כמותג. העונה הקודמת היתה התחלה, התנסות, וזה לא טריויאלי כלל ועיקר שהגענו שנית אל סיפו של הקור וניתנה לנו הזדמנות לתיקון. הקולקציה הראשונה נבנתה על הרבה נעלמים: מה תאהבנה אותן עשרים וחמש השותפות המופלאות הראשונות שהצטרפו? מה תאהבנה החברות שלהן? מי תהיינה השותפות החדשות שתצטרפנה? והכי מסובך – כיצד נרצה את הבעלים של השותפות שלנו שהרימו גבה לגמרי לא וירטואלית לנוכח היוזמה העסקית חברתית שקסמה לבנות זוגם. מקצועיות ככל שנהיה, גם וותראניות אופנה שכמותנו, אבירות הנחלה ודוכסיות השמעטראי, צריכות להכיר את הלקוחה כדי לכוון לליבה. מה היא אוהבת? איך? הרי גם עבור גדולת המאהבות בסופו של דבר כל בחור לגופו.
החורף השני אם כן, כשאנו מונים כ 100 שותפות/ים ואלפי לקוחות ואוהדים, הוא הזדמנות פז לתיקון, בעיקר לאותם שנחושים להצליח. אנחנו. שסבלנות לנו גדולה, ובדבקות עמוקה אנחנו משפצות כיסים, משנסות מותניים, מצמצמות רוחבים ושוקדות על דיוק הגזרות כמלאכת מחשבת. כי מי שניתנה לו הזדמנות שניה, מוטב שיפיק ממנה את המיטב לטווח רחוק. ובעסק שלנו, כמו בפוליטיקה, העתיד ליחסים יציבים טמון באחוריים. אין כמו מכנסיים מדוייקים כדי לקשור נפשות בנאמנות אין קץ. מכנסיים טובים הם יקרי המציאות. ומכנסיים שיארזו היטב את ארוחות החג, הפיצויים המתוקים שחטפנו באישון ליל בטיול למקרר, ואת מיטב שנותינו – על אחת כמה וכמה.

גם המחאה החברתית ראויה להזדמנות שניה. גם היא, שהוציאה אותנו בקול תרועה וצהלת קייטנה לרחובות, מן הראוי שתעבור לפסים אישיים יותר ומחוייבים יותר. כל אחד מאיתנו ששייך ל 99% הלא מחוברים בלשון רולניק, ואיננו נמנה על אותם עשירים מופלגים שדוהרים אל עבר הרי האי שיוויון והחושך, צריך לעשות מעשה. כי בינתיים נראה שהיחידים שמתחזקים את המחאה הם צוות הכותבים הנמרץ של עיתון דה מארקר וצעירי המהפכה במצרים. כל היתר, כך נראה, חזרו לתבנית הנוחה והמוכרת של ציניות, ייאוש ותחושת אין מה לעשות. אין מה לבנות על הממשלות שיצילו אותנו באמצעות אכיפה, רגולציה, קירור השוק ושאר מושגים מפוצצים שמרוב שטחנו אותם כבר נראה שכולם מבינים במה מדובר (ברור שלא!). שרינו ויועציהם עסוקים בעיקר בכיסוי אחוריהם ליום שאחרי המשבר הבא (שיבוא). והם עושים את זה באותו חוסר טעם המאפיין את מכנסי החליפה הארכאים שלהם.
עשו מעשה! התחייבו! תמורת זוג מכנסיים אחד בשנה תוכלו להביט לעצמכן בלבן של העיניים בסיפוק, ולשאת את אחוריכן בגאון!