בתמונה: מימין לשמאל מרילין מונרו, אודרי הפבורן וג׳יימס דין.

פיקאסו בשילוב יצירתי של חולצת פסים ומכנסי משבצות.

אם יש לך בארון חולצת טי עם פסים, וסביר להניח שיש לך אחת לפחות, את במועדון הסופר-קולי של לובשי חולצות הפסים. אם לא, זה הזמן להצטרף! המועדון פתוח לכולם, נשים וגברים שיודעים להעריך פריט אייקוני ועיצוב על זמני בעל הסטוריה מפוארת.
ראשיתו בצי המלחים הצרפתי. חולצות המלחים עוטרו ב 21 פסים, לציון כל אחד מנצחונותיו של נפולאון. הפסים נועדו להבליט את המלחים בין הגלים במידה וצנחו מן הסיפון לים. בעת ההיא הגיעו כל המלחים מחבל ברטאן שבצרפת ומכאן נולד הכינוי הידוע לחולצות הפסים ׳חולצות ברטאן׳.

קוקו שאנל. אימצה את שיק המלחים בחולצת פסים.

אודרי טוטו בתפקיד שאנל מתוך הסרט ״קוקו לפני שאנל״.

ברז׳יט בארדו ופיקאסו בחולצות ברטאן.

היתה זו קוקו שאנל חדת האבחנה כשבעת טיול על החוף ב1917, הבחינה בשיק המקסים של חולצות המלחים ואימצה אותו כחלק מהרפרטואר האופנתי שלה. סצינה יפיפיה המתארת את רגע ההשראה הזה ניתן לראות בסרט ״קוקו לפני שאנל״ בכיכובה של אודרי טוטו.
מעריץ נאמן של חולצות הפסים היה פבלו פיקאסו שתמונותיו הידועות עם חולצות הפסים קיבעו אותן סופית כלבוש קולי למביני עניין.
שנות החמישים והשישים היו שנים טובות לחולצות הפסים וכוכבים עתירי סטייל כמו אודרי הפבורן, ג׳יימס דין, מרילין מונרו, ברג׳יט ברדו ואידי סדג׳וויק נערת הפקטורי של אנדי וורהול, אימצו אותן כחלק מלבוש אופנתי שיש בו אמירה אישית. היום אלה מובילות אופנה כקייט מוס, אל מקפירסון ועורכת הווג הצרפתי עימנואל אלט שמדגימות יפה איך עושים את זה פשוט ונכון.

אל מקפירסון, קייט מוס ואידי סדג׳וויק פקטרוי גירל.

עימנואל אלט.

חולצות הפסים הקלאסיות מכותנה עם פסים שחורים או כחולים על רקע לבן או לבנים על רקע שחור הן להיט עכשיוי וכמוהם גם גרסאות בצבעוניות פחות שמרנית כמו בקולקצית קו.קו.- קולקטיב קולקשן.

חולצת פסים של קוקו – קולקטיב קולקשן. צילום: לירון ויסמן, דוגמנית: סתיו מילוא.

את חדוות הפסים ששורה לאחרונה במקומותנו אפשר לשייך לבלוגרית ועורכת האופנה שלי גרוס שהקדישה לחולצת הפסים מקום קבוע בבלוג המשובח שלה (שהיה לי הכבוד להתארח בו) ובו מתארח בכל שבוע אורח אחר עם חולצת הפסים שלו.

והנה מה ששלי גרוס אמרה בנוגע לבלוג חולצות הפסים שלה:

״מאז שהתחלתי לחקור בבלוג את נושא חולצות הפסים של החברות שלי, אני מגלה שהפכתי לקלישאה, כך שקשה לי ללבוש את חולצות הפסים המסכנות שלי מחוץ לבית. כפיצוי אני ישנה איתן (ומבטיחה להן שתיכף יגיע החורף והן יוכלו לראות עולם כשהן מוסתרות היטב מתחת לסווטשירט אפור או ז’קט צבאי).
חולצת פסים בשבילי היא הבגד שמחבר את כל העולמות: גם צעיר, גם קלאסי. גם מתייחס למסורת, גם לא מתחייב לכלום. קליל, אבל יודע להיות רציני כשצריך.
נולדתי בסבנטיז, כך שאלבומי הילדות שלי מבוססי חולצות פסים (וגולפים מקטיפה. וחולצת סינטטיות עם הדפסים של סטארסקי והאץ’). את ההבנה שיש חולצת פסים “נכונה”, פיתחתי רק בשנים האחרונות, בסיוען של קוקו שאנל (זכר צדיקה לברכה), אודרי הפבורן, סופיה קופולה ומדונה.
כמה כאלה יש לי? בכל פעם שאני מסדרת את הארון, אני נחרדת לגלות שסיסמת ה”פחות זה יותר” נותרה בגדר סיסמה כשזה מגיע למדף חולצות הפסים שלי.״

בין פיקאסו, שאנל ושלי גרוס, חולצת פסים היא עניין הכרחי. עכשיו.