אז הבנו שההון מחובר לשלטון וכח צוברים בעזרת ממון. ואיפה הנשים במשוואה הזו?

סדרת התוכניות “מגש הכסף” ששודרה בערוץ 8 עוררה רעש גדול ובעיקר פקחה את עינינו לראות עד כמה מחוברים מוקדי הכוח והפוליטיקה לקומץ בעלי ממון ששולטים בתקשורת, במזון ובכספים ומהווים מכשול אמיתי לתחרות חופשית, לשיוויון הזדמנויות ולדמוקרטיה.

המצב מדכדך עבור כולם, אבל מדכדך יותר עבור הנשים, כי גם בביצת הכוח הטייקונית יש רוב מוחלט של גברים ומיעוט של יורשות. הנשים מקופחות אפילו שם. ברור שהפתרון הוא כנראה לתפוס את השלטון, להשתלט על הכלכלה, להפוך לבעלות ממון, ובכך לייסד מוקדי כוח חדשים, שידאגו לשיוויון מגדרי בשכר, לייצוג שווה בכנסים, בדירקטוריונים, בהנהלות. אין ספק  שמדובר בקיפוח  מתמשך שאשמים בו כמובן הגברים, אבל האם רק הם?

בואו ניקח את הבנק הקואופרטיבי לדוגמא, זה שבסוף לא קם. הבנק הציע לרכוש מניה במחיר 3,000 שקל, לקבל החזר על ההשקעה בהנחות וחלוקת רווחים. לוקח המון זמן להחזיר 3,000 שקל בעמלות שורה או הנחות פעולת קנייה ומכירה, ועוד הרבה זמן עד שמחלקים רווחים. הבנק רצה לשכנע 30,000 איש ואשה, אבל רק 2,300 אכן השתכנעו, השקיעו ורכשו מניה. 80 אחוז מהם היו גברים. 

אילו הבנק היה קם, היו פניו כפני הדור. ההנהלה היתה מורכבת מ-80 אחוז גברים, הדירקטוריון היה מורכב לפחות מ-80 אחוז גברים, וכשצריך היה למנות בעלי תפקידים יש להניח שהגברים היו מביאים את החבר’ה מהצבא, ומבטיחים רשת קשרים מועילה. אחרי הכל, איזה מגניב זה שיש לך בנק? ושאתה מקושר היטב להנהלה?

בהנחה שסכום השקעה צנוע של 3,000 שקל מצוי במידה שווה גם בידי גברים וגם בידי נשים, יש מקום לתמוה למה גברים חתמו על הצ’ק ביד קלה ונשים נמנעו. התשובות המוכרות הן שנשים זהירות יותר, אחראיות יותר, מבינות פחות בכסף ולכן נמנעות מהשקעות בכלל. אלא שיש כנראה מרכיב סודי הכרחי לכל השקעה, שנוטים להפחית מחשיבותו ומשום כך מתעלמים מתוצאותיו הרות האסון: אומץ. ואם לדייק יותר – האומץ להפסיד. כשהטייקונים לוקחים הלוואות ענק כדי להפוך מפעל מלח עלום לשכונת מגורים אדירה, הם מוכנים להתחייב להחזיר את הכסף אם חלילה ההשקעה תרד לטמיון. לרוב היא לא יורדת, כי הם מקמבנים, ואם צריך להביא מימון נוסף, הם מסתדרים. אבל עקרונית, נפשית, עמוק בפנים – הם מנפחים את החזה, סותמים את האף וקופצים למים. ככה גונבים קופה, כך מייצרים מוקדי כוח, כך משתלטים על הכסף של הציבור.

בנות, כל השקעה לוטה בחוסר ודאות ואין שום ביטחון שבעתיד היא תישא פירות. מה שבטוח, שאם לא תשקיעו, אולי לא תפסידו אבל כנראה שגם לא תראו את הכסף צומח ומייצר רווחים. הדרך הפרקטית והמהירה לשנות את אי השיוויון המגדרי, היא פשוט לייצר מוקדי כוח כלכליים אלטרנטיביים.

סיכוי נמוך שנזכה לייצוג שיוויוני בדיבורים, אם לא נצבור כוח וממון במעשים. אם לא נעיז קצת, להרוויח אבל גם להפסיד, לעולם לא נייצר את היתרון האדיר הזה שיש לכסף, אפילו כשהוא לא ממש שלנו.

וכדי להחליט אם כדאי להשקיע או לא, אפשר להציע את מבחן התוצאה הצפויה. אם ייגרם הפסד, הרי שמדובר בסכום מוגדר וברור. האם תוכלי לעמוד בו?
אבל אם מדובר בהצלחה – האם היא תהיה משמעותית? בעלת ערך? כזו שיכולה לשנות את כללי המשחק?
אם היה קם הבנק החברתי ו-80 אחוז מהחברים בו היו נשים, זה יכול היה לשנות את זירת החבטות שיצר ההון שלטון?