חגגנו את יום השיוויון בין הלילה ליום! התמנגלנו, ניענענו, שתינו, ובחצות התעופפו כל הסינדרלות “המתוחזקות יפה” לביתן. יותר משנה על המפה, יותר מ 260 שותפות ועוד לא התחלנו באמת עם גברים.

צילום

אתמול, יום חמישי 20 במרץ, חגגנו את יום השיוויון בין היום ללילה. עבור עצמותיי הרוחפות מצינה זה סימן שאוטוטו אפשר יהיה ליהנות מחום יולי אוגוסט. חגיגת האביב הייתה רק תרוץ לחגוג באיחור את יום ההולדת שנה שלנו. או בכנות – בכלל לחגוג את זה שאנחנו קיימים!

סופת החורף הגדולה ביטלה לנו את המסיבה המקורית, שהייתה אמורה להתקיים בדצמבר, בכאב לב שלחנו הודעות ביטול לכולן והסתופפנו בקור הגדול לראות את עכוכוסתה שלג, צפתאפהיאכוסתה שלג והחזרנו את כל בקבוקי הבירה והקאווה בעצב. תם החורף, הכלניות פרחו ונבלו בו זמנית והחלטנו לחגוג עם כל השותפות את בוא האביב. האמת – פשוט התחשקה לנו מסיבת ריקודים עם מוזיקה אמיתית (זאת אומרת שנות השבעים), ורצינו לתת את מתנת החג לשותפות שלנו באופן אישי. שותפים שלנו – אין לי מושג מה תעשו עם תיק האיפור המקסים שקיבלתם.

אז התמנגלנו, ניענענו, שתינו, ובחצות התעופפו כל הסינדרלות הגריאטריות לביתן, לא לפני שניקו וסידרו לכבוד שישי. אם תבואו היום למתחם, כמעט לא תרגישו כלום. וגם האתר יפה ומסודר.

דרך אגב, כבר הגיעו הרבה דגמים חדשים לאתר ולמתחם, ובגלל זה בסופשבוע הבא המתחם יהיה פתוח גם בשישי וגם בשבת. והכי חשוב , השותפות שלנו יוכלו לממש את ההשקעה שלהן. החל מהשנה יש להן 10% הנחה והשותפות החדשות שיצטרפו במהלך השבוע והסופ”ש יקבלו כמובן את מתנת השותפות של co.co.

ניתן לסכם את ארוע אמש בשלוש ציטטות נבחרות:

“זה קורה שהדרך מתמשכת. זה קורה, יש ללכת, ללכת” – אז יצאנו לדרך, כנגד כל הרמות הגבה, למרות כמה משקיעים מקצוענים שנפנפו אותנו בצוננים, והבנו את הנקודה המרכזית: צריך לעשות, ולהמשיך לעשות, ובעיקר להמשיך להתקיים, והעיקר לא לפחד כלל, ולהמשיך לטרוח (בחסכנות) בערב שבת, כדי שנאכל בשבת, ובזו שאחריה, ובזו הבאה. גם אם הגיוס לוקח כפול זמן מהמתוכנן, גם אם המתפרות שעוד נותרו בארץ שולחות לנו פה ושם מכנסיים שנפתחים מאחור, מעצמם. גם אם עדיין הבדים לא בדיוק מה שחלמנו והמחירים לא בדיוק מה שפיללנו. פשוט להמשיך.

“לתת את הנשמה ואת הלב” – רוב היוזמות החברתיות והקואופרטיבים קמים מתוך תמריץ לחסכון והוזלת מחירים. אם זה בתחום המזון, הרכישות הקבוצתיות או הבנקאות. וכולם מתכוונים לתרום לקהילה. המיזם שלנו קם מתוך מוטיבציה יצרנית. לא לייצר הוזלות, אלא לייצר רווחים משותפים שיוכלו לתמוך בערכים ובכוונות הטובות. ומכיוון שכמו כל סטארטאפ המסע לרווחיות ארוך עד מאוד, מצאנו דרך להדגים כיצד קהילה אינטרנטית גדולה מציעה, בוחרת ותורמת יחד לקהילה. “הזדמנות אחרונה לתת” מממחישה את זה. נאספו כבר כ-5,000 שקל, הוצעו יותר משבעה ארגונים ועד סוף השנה אנחנו מניחים שיתווספו עוד. פטנט נחמד לא? מתחבר גם למודל העסקי וגם לאידיאולוגיה.

“רואים רחוק, רואים שקוף” – ונסיים ברגע של מגלומניה – במדינת ישראל יש 900 אלף נשים בגילאי 30-60. נגיד שco.co. רלוונטית ל-10% מהן ונגיד ש-1% יצטרפו כשותפות. מדובר בחברה עם היקף פוטנציאלי מיידי של כ-30 מיליון שקל. חברה כזו שתתנהל בשקיפות, באחריות חברתית, בשיוויון יחסי ועל פי הקוד הערכי של co.co. יכולה לחולל שינוי מהותי. נשמע הזוי נכון? אבל תודו שאם מישהו היה אומר לכם לפני שנתיים שיקום סטארטאפ של פרגיות שהגיעו לגיל שבו מתארים נשים כ”מתוחזקות יפה”, והמיזם הזה יגייס יותר ממיליון שקל מ-260 אנשים – הייתם נוחרים בספקנות רבתי. גם אני. אבל עכשיו? כשכבר שנה מאחורינו, השותפות לצידנו והקולקציה הבאה מלפנינו? נשמע הרבה יותר מציאותי לא? השקעה בסיכון מינימלי, עם הרבה תמורה. וחכו, עוד לא התחלנו עם גברים.