בעונה הנוכחית עולם האופנה פונה ליערות, כדי ללמוד את שיש להם ללמד אותנו. שם, בתוך השקט הזה, המוקף השראות אורגניות, הפשטות הופכת להיות ערך עליון, הפונקציונליות היא מקור לסגידה. המינימליזם אינו טרנד, הוא דרך חיים.
מזה זמן, ישנה תחושה כי מעצבי האופנה חשים רוויה – החלוקה השרירותית לעונות הופכת בכל שנה יותר ויותר חסרת רלוונטיות, שבועות האופנה מספרים על מושבים ריקים מרובים בתצוגות המעצבים החדשים, וחזאי הטרנדים מתפייטים בשבח הצמצום.
עבר כמעט עשור מאז הציג אל גור את סרטו “אמת מטרידה” בפסטיבל סנדאנס (2006). הסרט התיעודי, אשר מציג את השפעותיה של ההתחממות הגלובלית, שם על סדר היום הציבורי את שינויי האקלים והסביבה הצפויים לנו. למרות העדר התייחסות ישירה להשפעות על עולם האופנה, ניתן לשים את האצבע על כך שכבר בשנה שלאחר מכן דיווחו מפעלי ייצור בגדים בהודו על העסקת חזאי מזג-אוויר לצד חזאי הטרנדים, ושילוב המידע המתקבל מהם על החלטות עיצוביות משמעותיות.
באותן השנים בדיוק, הרשתות החברתיות הפכו את סדרי העולם האופנתיים גם הם. את מקומה של חבורה מצומצמת, שקובעת את הצבעוניות השלטת, את הגזרות ואת סוגי הבדים המובילים שנתיים או שלוש שנים קדימה, תפסו מובילי דעת קהל במדיה החברתית, שסוחפים אחריהם קהל רחב וגורמים לפריחתם ולדעיכתם של טרנדים בקצב מסחרר.
משרדי חיזוי הטרנדים מנסים אף הם להדביק את הקצב, ובשנים האחרונות מדברים על מהפך תפיסתי, לפיו הם אינם “מנבאים” טרנדים קדימה, אלא מתבוננים וקוראים את הלך הרוח העולמי הקיים ועל פיו מגישים דו”חות ללקוחותיהם.
מרגישות את ההצפה? את העומס? בדיוק!
על רקע האצת התהליכים, המחשבה האקולוגית המתפתחת, עלייתן של הרשתות החברתיות, ועוד, מתחשק להתחפש לפסל שלושת הקופים המפורסם. לעצום את העיניים, לאטום את האזניים, ובכלל – לתפוס איזו פינה שקטה בבית ולהתכרבל בה קצת, עד תום המבול הזה.
כך, הבשורה של השנים האחרונות, בשקט המתבקש, הפכה להיות חזרה למינימליזם. הגזרות חוזרות לפשטותן, הצבעים – למקורותיהם האורגניים, הקולקציות – לטפטוף איטי ומותאם אקלים של פריטים לאורך העונה.
לא מפתיע , על כן, שהדו”ח השנתי/עונתי של Pantone Color Institute®מגדיר את פלטת הצבעים הנוכחית כצומת צבעים, המפגישה בין צבעים מנוגדים של הספקטרום. שילוב של צבעי אדמה ארציים, עם צבעים עזים והדפסים. האהבה לטבע וההערכה העל-זמנית לתחושות חום וביטחון, באות לידי ביטוי בבחירת ההשראות.
וכעת, כל שנותר הוא לאכסן את דימוי היער הארצישראלי המצוי, עתיר העצים המחטניים הסדורים, מתקני הנופש הפעיל וריחות העשן, ולהמיר באיזה יער אידילי אחר.
מוזמנת לאמץ לך קצב-טבע נינוח. ממליצות להצטייד בנעליים נוחות, במחברת בעלת כריכה קשיחה ובכלי כתיבה. אולי תצא לך איזו פואמה. ככה זה בסתיו.
כתבה כיפית! עכשיו אני יודעת במה לצייד את הארון לקראת העונה הקרובה.
תודה עדי! גם אנחנו התפעמנו כשגילינו את כשרונה של יעל בכתיבה
כתבה מעוררת למחשבה ומעוררת השראה. לא רק בביגוד. כמי שמצלמת, ובתחילתו של מסע צילום ביער, הדברים מאד רלבנטיים תודה
תודה ענת, אנחנו בהחלט משתדלות לעורר מחשבה ולעורר השראה. בביגוד, בצילום, במודל הכלכלי, בשיתוף הקהילה ובמה שאפשר
זה כמה שנים שאני יוצאת מדי זמן לחנויות הבגדים ולא מוצאת דבר. הביגוד העכשווי סובל בעיקר מתיעוש לא הגיוני. למה הכוונה? הכתבה מדברת על צבעים וטקסטורות מן הטבע אבל לדעתי אחת הבעיות המרכזיות הן הרכב הבד – הרוב עשוי מאחוזי פוליאסטר גבוהים מאוד. למרות שלמדו לעשות איתו הכל ואפילו להסוותו היטב (לעיתים מרגיש כאילו כותנה) עדיין מדובר בחומר סינטטי. יכול להיות שבאירופה השימוש בבד זה הוא סביר ללבישה, אבל כאן בישראל? זה פשוט לא הגיוני.
נכון שמחירי הכותנה בעולם עלו ונכון שבגד המורכב מאחוזי חומר סינטטי גבוהים “נראה יותר טוב” ונהרס פחות בכביסות ועדיין מתקשה לקבל שאצטרך ללבוש ניילון.
אורנה ביטאת את רחשי ליבי בדיוק רב. מפריע לי מאד הפער הציני משהו, בין הפניה ל”טבע” ול”יערות” לבין המציאות העגומה. הבגדים לגמרי לא מהטבע, אנחנו לא באמת פונות לטבע, אף אחד לא יוצא יותר ליער, גם לא המעצבים, ועוד מעט לא ישארו בכלל יערות לצאת אליהם. עצוב.
תקנו פחות בגדים, תתרמו קצת לצימצום כמות הזבל הסינטטי בעולם. אם לכולנו תהיה מודעות למצב האמיתי שלנו, אולי עוד נצליח להציל את הפלנטה היחידה, בינתיים, שילדינו יכולים לחיות בה.
סיגלית ואורנה, תודה על ההתייחסות. נגעתן בדיוק בנקודה הכואבת של התעשייה. התיעוש ובעיקר הייצור במדינות רחוקות במפעלי ענק שמייצרים כמויות ענק במחירים נמוכים מאוד, הרגילו את כולנו לשלם הרבה פחות על בגדים. המחירים האלו הובילו להוזלת איכויות. וזה כמובן הוביל לכך שרוב הבדים שאפשר למצוא היום בשוק הם אלו שבוחרים ענקי הקמעונאות לייצר. למעצבים העצמאיים שמייצרים כמויות קטנות יש מעט מאוד יכולת להשפיע.